במושב צופר שבערבה נחנך 'שביל גדיש' לזכרו של עוזי גדיש ז''ל

עוזי גדיל ז''ל, צילום מתוך אלבום משפחתי

תושבי מושב צוֹפַר שמציין 40 שנים לעלייתו על הקרקע בערבה התיכונה, חנכו את 'שביל גדיש' לזכרו ולכבודו של עוזי גדיש ז"ל, אשר הלך לעולמו לפני ארבע שנים, בתאונת דרכים סמוך למעלה עקרבים. עוזי הובא למנוחת עולמים בבית העלמין שבעין יהב ונקבר לצד בנו עידן ז"ל.

» רוצים לקבל עדכונים נוספים ? הצטרפו אלינו לווטסאפ / טלגרם / פייסבוק

עוזי גדיש, מראשוני מושב עין יהב בערבה, ליווה כמדריך חקלאי וחנך את חברי צופר בראשית הדרך, בשנים של התחלה חדשה ותחושת ראשוניות שאין כמותה, של בריאת עולם חדש בערבה. לכולם היה ברור שהחבורה הצעירה זקוקה להדרכה וליווי חקלאי והבחירה בעוזי כמדריך חקלאי ומלווה הוכיחה את עצמה שוב ושוב.

שביל גדיש נחנך בטקס מרגש ומצומצם עפ"י מגבלות הקורונה, והיה זה רגע של הוקרת תודה לעוזי ולמשפחתו. בטקס השתתפו בני המשפחה, חברים מנטפים ומקיבוץ חצרים, חברים לתחילת הדרך וחברי צופר. "כמושב היה ויש לנו חוב ענק לעוזי גדיש. כולנו מקווים שעוזי ידע והרגיש עד כמה ידענו את זה וכמה הערכנו את תרומתו הייחודית". אומרים החברים.


משפחת גדיש, צילום: ראובת רבין

ותיקי צופר יודעים לספר על הקשר המיוחד שנוצר בין המשפחות הראשונות למשפחת גדיש: "עוזי בדרכו הצנועה והייחודית, במסירות וסבלנות אין סופית, מגיע לצופר. כריזמה שקטה של מדריך מזן אחר. הנכונות לחלוק את הניסיון והידע שעמדו לרשותו, הפכו אותו לגורם מלכד וממגנט, ואת משפחת גדיש למשפחה המאמצת של הישוב הצעיר. סיפור משפחתי ולא רק סיפורו של עוזי. הביטחון, השקט, הנחישות והתמיכה של עוזי גדיש תרמו לתחושת הקסם של השנים הראשונות שלנו כישוב ועיצבו את המשך דרכנו. לא חווינו קושי, אלא הבנה שהכל אפשרי. הידיעה שיש לנו את עוזי גדיש כמדריך וחונך, עשתה את שלה וליוותה אותנו כל השנים".

ציפי, אלמנתו של עוזי גדיש ז"ל אומרת: "השביל מסמל את החיבוק החם של תושבי צופר מאז ועד היום. לאורך שבילי חיינו בשמחות ובעצב, זו הייתה התמורה הגדולה ביותר עבורנו בני משפחתו".

בפינת הנצחה צנועה במרכז הישוב, שיתוף פעולה של אמניות ואמן מקומיים, סיפור תרומתו של עוזי, עבודת פסיפס עם הכותר 'שביל גדיש' ושתי טוריות עם הכיתוב: האחת מתעייפת יש את השנייה - בעקבות סיפורי ראשונים. "גדיש לא נח לרגע, יש לו שתי טוריות, אם אחת מתעייפת יש את השנייה" ולצידו של השלט שני ספסלי עץ.


''האחת מתעייפת, יש את השנייה... '' צילום: ראובת רבין

מושב צוֹפַר (גם: בְּאֵר צוֹפַר) הוא מושב עובדים בערבה התיכונה (כ־130 ק"מ מצפון לאילת, בין היישובים צוקים וספיר) השייך למועצה אזורית הערבה התיכונה. המושב קרוי על שם צוֹפַר הַנַּעֲמָתִי, אחד משלושת רעי איוב, וזאת בשל סמיכותו להרי אֱדוֹם ולארץ עוץ המקראית, מקום התרחשות ספר איוב.

האזור היה מיושב מאז ימי הנבטים שהקימו את מואה הנבטית מדרום מערב ליישוב. זו הייתה התחנה הראשונה בתחום ארץ ישראל של דרך הבשמים. במקום היה חאן להולכים בדרך ופותחה גם חקלאות מקומית.

היישוב המודרני הוקם לראשונה כ"היאחזות הנח"ל צופר" ב-3 בספטמבר 1968, כהיאחזות החמישית במספר בערבה, על ידי בני גרעין "ציחור" של הנוער העובד והלומד שכלל צעירים מכפר סבא, רמתיים, הכפר הירוק וגבעת אולגה. העלייה לקרקע נערכה דרומית למיקום הנוכחי, במקום בו שוכן כיום היישוב צוקים ונקרא "צופר הישנה". חיילי ההיאחזות עיבדו מאה דונם של מֵלוֹנים וגידולי גן ירק. המים ליישוב הגיעו מן הקידוחים "צופר" ו"צופר 1".

"צופר הישנה" אוזרחה בשנת 1977, על ידי בני גרעין א' – "צופר" (בני מושבים ובתי ספר חקלאיים). מאוחר יותר, הצטרפו אליהם חברי גרעין ב', "עידן", חברי גרעין ג', "שיזף" ובנות משל"ת יחיד והתחילו בקליטת משפחות למושב.

בשנת 1979, לאחר בחירת מיקומה הסופי של צופר, נשתל מטע התמרים וניבנו בתי הקבע במושב. בשנת 1981 עברו 20 משפחות חברי המושב, שגרו עד כה ב"צופר הישנה", למיקומה הנוכחי של צופר. טקס העלייה לקרקע התקיים ב-22 באוקטובר אותה שנה.

בשנתיים הראשונות בצופר עיבדו את השדות שליד צוקים, למעט החלקות מאחורי הבתים. את חברי המושב ליוו בתחילה וותיקי מושב עין יהב, ששימשו כמדריכים חקלאיים וחברתיים.

מקור התעסוקה וההכנסה העיקרי של המושב הוא חקלאות החורף. התנובה מיועדת בעיקר לייצוא (בעיקר לאירופה) ומיעוטה משווק בשוק המקומי. עיקר הגידולים של המושב הם: מלונים, פלפלים, וזנים שונים של עגבניות. בשנים האחרונות מגדלים במושב סרטנים כחולים. במחקר עליהם התגלה שהסרטנים עושים שימוש בסידן אמורפי. המחקר הביא לגילוי אפשרות ליצירת סידן אמורפי סינתטי והחל משנת 2013 משווק תוסף סידן אמורפי על ידי חברת אמורפיקל שהוקמה במהלך המחקר. למושב צופר מטע תמרים המשותף לכל החברים. מקור תעסוקה והכנסה משני הוא הצימרים ומערך הנופש הקיים במושב. מערך זה מתבסס על העובדה שמושב צופר ממוקם בקרבה לדרך הבשמים הנבטית וליד העיר הנבטית הקדומה מואה.

בעקבות הסכם השלום בין ישראל לירדן, בשנת 1994, עברו חלק מהאדמות החקלאיות של המושב לריבונות ירדנית. שטח זה נקרא "מובלעת צופר", או בפי בני המושב - "המזרחי". בפועל, שטח זה היה שטח מפורז שאיפשר לתושבים להמשיך ולעבדו חקלאית. השטח מנה 4,500 דונם מתוכם מעובדים 1,500 דונמים.

במהלך השנים נקלטו ביישוב משפחות חדשות ואף החלה קליטה של בנים חוזרים.

פורסם בחדשות