הערכה: המוח האנושי גדל בעקבות המעבר לציד של בעלי חיים קטנים

Image by David Mark from Pixabay

האדם הקדמון היה צייד, זה ידוע. בכדי לשרוד הוא למד לצוד גם את חיות הטרף העצומות והמפחידות ביותר. מסתבר שמלבד אספקת מזון למחייתו, הוביל הציד לשינויים אבולוציוניים מפתיעים במוח האנושי - כך להערכת חוקרים מאוניברסיטת ת''א.

» רוצים לקבל עדכונים נוספים הצטרפו אלינו לפייסבוק

מאמר חדש של ד"ר מיקי בן דור ופרופ' רן ברקאי, חוקרים מהחוג לארכיאולוגיה ע"ש יעקב מ. אלקוב באוניברסיטת תל אביב, מציע לראשונה הסבר מאחד לאבולוציה הפיזיולוגית, ההתנהגותית והתרבותית של המין האנושי, מראשית הופעת האדם לפני כשני מיליון שנה ועד למהפכה החקלאית.

על פי המאמר, האדם התפתח כצייד של בעלי החיים הגדולים וכך גרם להכחדתם. ההסתגלות לציד של בעלי חיים קטנים וזריזים התבטאה בין היתר בהתפתחות יכולת קוגניטיבית גבוהה, כפי שנצפית בשינוי האבולוציוני הבולט ביותר - הגדלת נפח המוח מ-650 סמ"ק ל-1500 סמ"ק. עד כה, לא הוצע הסבר מאחד לתופעות המרכזיות בפרהיסטוריה של האדם. התיאוריה החדשנית פורסמה בכתב העת Quaternary.
 

קטן, מתוחכם ונועז
 

בשנים האחרונות הצטברו יותר ויותר עדויות ולפיהן האדם היווה גורם מרכזי בהכחדת החיות הגדולות, מה שאילץ אותו לעבור בהדרגתיות לצייד של חיות קטנות יותר, בתחילה באפריקה ואחר כך בכל חלקי העולם האחרים. באפריקה היה ממוצע גודל היונקים היבשתיים קרוב ל-500 ק"ג לפני 2.6 מיליון שנה, בתחילת התקופה בה התפתח האדם, ואילו לפני המעבר לחקלאות ממוצע הגודל היה עשרות ק"ג בודדים בלבד – ירידה של מעל ל-90%.

לטענת החוקרים, הירידה בגודל חיות הציד והמעבר לצייד של בעלי חיים קטנים וזריזים אילצה את האדם לתחכום ונועזות, תהליך אבולוציוני שהביא להגדלת נפח המוח האנושי, ובהמשך גם לפיתוח שפה שתאפשר החלפת אינפורמציה לגבי מקום הימצאותו של הטרף. בהתאם לתיאוריה, כל האמצעים נועדו למטרה אחת: יעילות וחסכון בהוצאת אנרגיה של הגוף (חסכון אנרגטי).


איור ציד של פיל, צילום: דנה אקרפלד - באדיבות אוניברסיטת תל-אביב

החוקרים מראים שהאדם הקדום היה במשך רוב תקופת התפתחותו טורף-על, שהתמחה בציד חיות גדולות. מאחר שהן היוו את רוב הביומסה הזמינה לציד, החיות סיפקו לו רמה גבוהה של שומן, מקור אנרגיה חיוני לאדם, ולא פחות חשוב – אפשרו תמורה אנרגטית גבוהה יותר מאשר ציד חיות קטנות. בעבר היו שישה מינים שונים של פילים באפריקה והם היוו מעל למחצית הביומסה של אוכלי העשב אותם צד האדם. עדויות ראשוניות ממזרח אפריקה מלמדות כי ההומו סאפיינס הופיע שם רק לאחר ירידה משמעותית במספר מיני הפילים באזורים מסוימים. בהשוואת גודל החיות שערכו החוקרים בין תרבויות ארכיאולוגיות המייצגות מיני אדם שונים במזרח אפריקה, בדרום אירופה ובישראל נמצאה בכל המקרים ירידה משמעותית בשכיחות החיות שמשקלן מעל 200 ק"ג לצד העלייה בנפח מוח האדם.
 

קבלת החלטות מהירה
 

"אנחנו קושרים בין עליית נפח מוח האדם לצורך שלו להשתכלל כציד", מסביר ד"ר בן דור, "הצורך לצוד, לדוגמה, עשרות צבאים במקום פיל אחד יצר לחץ אבולוציוני מתמשך על תפקוד המוח של האדם שנדרש כעת להשקיע בצייד הרבה יותר אנרגיה תנועתית ומחשבתית. ציד של חיות קטנות, שמאוימות תדיר בטריפה ולרוב בורחות מהר מאוד, מצריך פיזיולוגיה מתאימה למרדף וכלי צייד יותר מורכבים. הפעילות המחשבתית גם היא עולה. מעקב מהיר, מצריך קבלת החלטות מהירה על בסיס ידע פנומנלי על התנהגותן של החיות – ידע שצריך לאפסן בזיכרון גדול יותר"

"ההסתגלות האבולוציונית של משפחת האדם הייתה מוצלחת מאוד", אומר ד"ר בן דור. עם הימשכות הירידה בגודל החיות, המצאת החץ והקשת וביות הכלב אפשרו ציד יותר יעיל של חיות בינוניות וקטנות – עד שגם אוכלוסייתם הידלדלה. לקראת סוף תקופת האבן, עם ירידה נוספת בגודל בעלי החיים, נוצר מצב שבו היה צורך להשקיע יותר אנרגיה בציד, מאשר אפשר היה לקבל חזרה. ובאמת בשלב זה התחוללה המהפכה החקלאית וביות בעלי חיים וצמחים. בד בבד עם המעבר לישיבת קבע ולחקלאות המוח שלנו הצטמצם בגודלו (לגודלו כיום. 1300-1400 סמ"ק) מאחר ולא היה עוד צורך להקצות יכולות קוגניטיביות מופלאות לציד, שהרי צמחים ובעלי חיים מבויתים אינם בורחים".
 

לכרות את ענף הציד ולשתול את עץ החקלאות
 

פרופ' ברקאי: "בזמן שהמוח של השימפנזה למשל נשאר יציב במשך שבעה מיליון שנה, גדל המוח של האדם במשך אותה תקופה פי שלושה – והגיע לשיא לפני כ-300,000 שנה. נוסף על נפח המוח, הלחץ האבולוציוני הביא את האדם להשתמש בשפה ובכלים מורכבים יותר, כמו חץ וקשת, להתאים את כתפיו ואת זרועותיו לזריקה ולהטלה, להתאים את גופו למרדף מתמשך בשטח, לשכלל את כלי האבן, להשתלט על האש, לביית את הכלב ולבסוף גם לביית את הציד עצמו ולעבור לחקלאות".


פרופ' רן ברקאי., צילום: אוניברסיטת תל-אביב

פרופ' ברקאי מוסיף: "צריך להבין שהפרספקטיבה שלנו אינה דטרמיניסטית. בני האדם הביאו את הצרה הזאת על עצמם. הם התמקדו בציד בעלי החיים הגדולים ביותר, עד שהביאו אותם לכדי הכחדה. בכל מקום שהאדם הגיע אליו – לא משנה אם זה הומו ארקטוס או הומו ספיינס – אנחנו רואים במוקדם או במאוחר הכחדה המונית של בעלי חיים גדולים. לתלות בחיות הגדולות היה מחיר. האדם כרת לעצמו את הענף שהוא ישב עליו. שעה שמינים אחרים היו נכחדים עם הכחדת הטרף שלהם, כמו אחינו הניאנדרטליים למשל, ההומו ספיינס כרת לעצמו את הענף והחליט לשתול עץ חדש, כלומר לעבור לחקלאות".

פורסם בחדשות