הפורטל הישראלי לחקלאות טבע וסביבה

חדשות חקלאות, טבע, סביבה וההתיישבות הכפרית מדור החדשות


אדום מבפנים, דלק מבחוץ


האבטיח המלל''י מתוצרת ישראל מספק לנו שפע של גרעינים לפיצוח, אבל 97 אחוז ממנו מושלכים לפח ללא כל שימוש. מחקר ישראלי חדש מראה שאפשר לנצל אותו גם לייצור דלק (או אלכוג'ל)

רחלי ווקס, זוית - סוכנות ידיעות למדע ולסביבה  22-08-2020



מאת Steve Evans - Watermelons, CC BY 2.0, wikipedia

ימים חמים כמו אלה הם הזמן המושלם להתרענן עם פרוסת אבטיח מתוק וצונן, וכל המוסיף משולש של גבינה בולגרית בצד הרי זה משובח. במקביל לאבטיחי המאכל, בקיץ מבשיל גם האבטיח המל"לי, שגרעיניו הם הפיצוחים המוכרים שאף משחק כדורגל לא יהיה שלם בלעדיהם. עם זאת, הגרעינים הם החלק היחיד של האבטיח המל"לי שבו נעשה שימוש – ושאר הפרי מושלך בשדה ומתבזבז. במחקר ישראלי חדש נמצא שניתן להשתמש בשאריות הפרי לייצור אתנול, דלק חלופי ביולוגי לרכבים (שהוא גם המרכיב העיקרי באלכוג'ל).

» רוצים לקבל עדכונים נוספים הצטרפו אלינו לפייסבוק

האבטיח המל"לי נקרא כך על שם כפר מל"ל, שבו טופח הזן שהוא ככל הנראה הכלאה בין אבטיח אמריקאי לאבטיח ערבי-בלאדי, והוא גדל בישראל על פני שטח כולל של 40 אלף דונם. בניגוד לזנים הפופולריים בישראל, שבהם אין גרעינים, האבטיח המל"לי עשיר בהם, ומקשות האבטיחים הישראליות מספקות לתעשיית הפיצוחים 2,800 טון של גרעינים בשנה.

בשלב מסוים בגדילתם של האבטיחים המל"לים, החקלאים מפסיקים להשקות אותם למשך כשבועיים, ותנאי העקה (סטרס) הללו מעודדים את האבטיחים לדאוג בהקדם ל"דור הבא" – ולהאיץ את הבשלתם של הגרעינים. כשהגרעינים בשלים מתבצע תהליך הדיש: קומביין מוסע בשדות, מפריד את הגרעינים מהפרי ואוסף אותם.

עם זאת, רוב רובו של האבטיח, כלומר הציפה (ה"אדום" של האבטיח) והקליפה (ה"ירוק"), שמהווים יחד 97 אחוז ממשקלו, לא נאסף אלא פשוט מושלך בשדה כפסולת. "הבזבוז כאן ברור וצועק", אומר פרופ' יורם גרשמן מהחוג לביולוגיה וסביבה באוניברסיטת חיפה-אורנים, שהמחקר החדש בוצע במעבדתו.

8,200 טון פחמן דו-חמצני

לבזבוז הזה יש גם השלכות סביבתיות. ציפת האבטיח מהווה 59 אחוז ממשקלו, אך היא לא משווקת למאכל מכיוון שהזן המל"לי לא מצטיין בטעמו, כך שמדי שנה נזרקת במקשות האבטיחים ברחבי הארץ כמות של כ-56 אלף טון ציפה, 5,600 טון מתוכה סוכרים. כשהחיידקים והפטריות השונים שבקרקע ניזונים מן הסוכרים הם משחררים גזי חממה (בעיקר פחמן דו-חמצני), שפליטתם מחריפה את נזקיו של משבר האקלים. על פי חישובי החוקרים, מדי שנה נפלטת בצורה זו כמות כוללת של 8,200 טון פחמן דו-חמצני אל האטמוספירה.
 


בנוסף לפליטות אלה, פחמן דו-חמצני משתחרר גם בתהליך ייצורו של האבטיח, שבו מושקעים גם משאבים רבים נוספים, כמו דלק להפעלת כלי העבודה החקלאיים, דשן ומים, כל זאת עבור תוצרת שכאמור 97 אחוז ממנה מתבזבז.

נזק אפשרי נוסף של השלכת האבטיחים לשדה עלול להיות עלייה במחלות צמחים בהמשך. הסוכרים הפשוטים שבאבטיח חביבים מאוד על מחוללי מחלות שנמצאים בקרקע (כמו פטריות), מה שעלול לפגוע בגידול הבא שיצמח בשדה. עם זאת, יש לציין שטרם נבדק האם עלייה כזאת אכן מתרחשת בפועל במקשות האבטיחים.

להפוך את הסוכר לדלק

במחקר החדש, שהתבצע במעבדתו של גרשמן במסגרת פרויקט תואר ראשון בביולוגיה של הסטודנטית מאיה מליניאק, בדקו החוקרים את האפשרות לייצר מהציפה אתנול: האלכוהול שמוכר לנו ממשקאות חריפים, שבו ניתן להשתמש גם כדלק טבעי. קיימים כיום מנועים שמתודלקים באתנול, אבל גם מנוע בנזין רגיל יכול לפעול כרגיל כשהוא מתודלק בבנזין המכיל עד 10 אחוז אתנול. אחד מיתרונות השימוש בביו-אתנול, ובדלקים ביולוגיים באופן כללי, הוא הפחתת התלות בדלקי מאובנים: פחם, נפט וגז טבעי, שמאגריהם הולכים ומידלדלים ללא יכולת התחדשות ושהשימוש בהם יוצר פליטות נרחבות של גזי חממה.

מעבר לכך, אתנול הוא גם המרכיב העיקרי בחומרי חיטוי רפואיים, כמו אלכוג'ל. כידוע, בימים אלה יש ביקוש רב לחומרים אלה, ולאחרונה אף דווח שקיים עקב כך מחסור זמני באתנול.


הכתבה הוכנה ע''י   ע''י זווית - סוכנות ידיעות למדע ולסביבה

Responsive


פורסם בחדשות