דרוש ביטחון תזונתי בישראל - לפני שיהיה מאוחר מדי !

עגבניות כחול-לבן מחבל אשכול בנגב המערבי, צילום:  מוטי אביבי

התפרצות נגיף הקורונה ברחבי העולם והמאמצים לבלום את התפשטות המגפה באמצעות סגירת גבולות, מעלים על סדר היום הלאומי את סוגיית ביטחון המזון בישראל. שנים של פגיעה מתמשכת בחקלאות ובחקלאים וחוסר התייחסות לתוצרת האדמה כאל משאב לאומי אסטרטגי שיש לשמר, נתנו אותותיהם בענף שסובל ממצוקה קשה מזה עשורים.

» רוצים לקבל עדכונים נוספים  הצטרפו אלינו לפייסבוק

אישור המדינה לייבא מזון זול מארצות זרות, יצר פגיעה חסרת תקדים בחקלאים הישראלים שרבים מהם נאלצו לראות את מפעל חייהם יורד לטמיון ואת משקיהם החקלאים נסגרים.

שנים של הנהגת חוסר סבסוד ישיר, עידוד ייבוא של תוצרת זולה מחו"ל וזלזול מוחלט בפערי התיווך בין רווחי החקלאים בשער המשק למחירי המזון המופקעים ברשתות השיווק, גרמו לכך שחקלאים רבים פועלים במצב של חוסר ברירה וחוסר וודאות כלכלית, או גרוע מכך: בהפסדים. בכל יום יוצאים עוד ועוד חקלאים ממעגל היצור ולכן אי אפשר לצַפּוֹת מהדור הבא להמשיך לעסוק בחקלאות. שטחים חקלאיים ננטשים ומשק חקלאי שנסגר, כבר לא ייפתח מחדש! עזיבת החקלאים את הענף הנה בְּכִיָיה לדורות, לא רק עבור החקלאים עצמם אלא לכל תושבי המדינה.

כעת, כשמעברי גבול ונמלים נסגרים עקב התפשטות נגיף הקורונה, זהו חוסר אחריות להיתלות במזון מיובא, תוך רמיסת החקלאות הישראלית וערעור היכולת שלה לספק לאזרחי ישראל ביטחון מזון, בעת מגיפה עולמית, אמברגו או מלחמה. בתרחיש בו הגבולות נסגרים ואין אפשרות לייבא מזון מחו"ל, ניאלץ להסתמך אך ורק על ייצור מזון עצמאי מקומי כדי לספק מענה לצרכי האזרחים. לכן בימים אלו, בהם הכתובת ברורה על הקיר, חובה על ממשלת ישראל להתעשת ולזכור כי מוטלת עליה אחריות לאומית לייצר מזון עבור התושבים, הן בשגרה והן בחירום. ביטחון המזון הנו הכרח קיומי ולכן יש להבטיח המשך חקלאות ותעשייה חקלאית בת-קיימא בישראל.


ירון בלחסן - מנכ''ל ארגון מגדלי הפירות בישראל, צילום: ארגון מגדלי הפירות

כתוצאה ממדיניות הממשלות בארבעת העשורים האחרונים הצטמצמה החקלאות המקומית והגיעה לשפל חסר תקדים, במסגרתו צנח מספר המשקים החקלאיים ב-61%. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מספר החקלאים בארץ כיום הוא כ- 12,000 בלבד! עם ירידה בשיעור של כ-1000 חקלאים בשנה במהלך חמש השנים האחרונות. מתוך כלל החקלאים בישראל, 65% כבר מעל גיל 55 ופחות מ- 1% הם בגיל 35 ומטה, מה שאומר שדור ההמשך הולך ומתמעט ואין למעשה מי שייקחו את ההגה מידי דור מייסדי המדינה ובניהם. זוהי בעיה חמורה מאוד שצריכה להדיר שינה מעיניהם של מקבלי ההחלטות בדרגים הגבוהים ביותר! עוד מנתוני הלמ"ס עולה כי שטח הנטיעות החדשות של עצי פרי בשנת 2018-2019 הסתכם ב-34,126 דונם, לעומת 39,920 דונם בשנה שלפני ו-44,446 דונם שנתיים קודם לכן. מדובר בירידה של 14.5% לעומת השנה שעברה, מתוכן חלה ירידה בנטיעות השקדים ב-48.3%, נטיעות האפרסקים והנקטרינות ירדו ב-41% ונטיעות האבוקדו ירדו ב-16.5%.

בכדי שהחקלאות תוכל להמשיך להתקיים ולספק לתושבי המדינה ביטחון מזון בימים של בידוד מדיני, על המדינה לחזור להכיר בערך הייחודי והאסטרטגי של החקלאות, באמצעות מעשים ולא עם דיבורים בעלמא. מדינת ישראל קמה בזכות עובדי האדמה שהתיישבו באזורי הספָר הנידחים הסמוכים לגבולות הארץ בצפון, בבקעה ובדרום ועיבדו את השדות והמטעים צמודיי הגדר, כדי לגדל את המזון המגיע לשולחנם של תושבי ישראל.

זוהי שעת חירום ואני מצפה משר החקלאות והממשלה הנבחרת לתמיכה מלאה בחקלאים, סבסוד החקלאות, הקלה בעלויות במים והמיסים, ובעיקר- הצבת ענף החקלאות בראש סדר העדיפות הלאומי- לפני שיהיה מאוחר מדי!

פורסם בחדשות