האלוף איתי וירוב בהצדעה אחרונה, צילום: יריב קריסטל - באדיבות מועצה אזורית עמק המעיינותבית הקברות הקטן בקיבוץ נוה איתן צר היה מלהכיל את אלפי המלווים שהגיעו לחלוק כבוד אחרון ללוחם ה 101, החקלאי, היוזם, החולם ויקיר עמק המעיינות - שמעון כהנר (קצ'ה) שהלך לעולמו בגיל 85.
קצ'ה נולד במושב רשפון והיה בנם הבכור מבין שלושה לבני הזוג אידה ואשר כהנר, עולים ציוניים מהעיר ניז'ין שבאוקראינה. הוא למד בבית הספר החקלאי מקווה ישראל. לאחר סיום לימודיו התגייס והחל לשרת בנח"ל. במהלך קורס מ"כים ב-1953 גויס על ידי מאיר הר-ציון ליחידה 101, שהוקמה על ידי רס"ן אריאל שרון. כהנר השתתף בחלק ניכר מן הפעולות שביצעה היחידה, ובכלל זה במבצע כפפות משי[. בהמשך השלים קורס קצינים עבר לצנחנים לגדוד 890, בעת ששרון שימש כמפקדו. ב-1955 השתתף במסגרת שירות המילואים כמפקד מחלקה בפעולה באזור ניצנה, במהלך הקרב נפצע באורח אנוש בבטנו, שהה בשיקום במשך כחצי שנה ונותר נכה.
במלחמת ששת הימים שירת במילואים כמפקד פלוגה בחטיבת הצנחנים "חוד החנית", ובמהלך הקרבות לשחרור ירושלים קודם לסגן מפקד גדוד. כהנר שימש כסמג"ד בשירות המילואים ולחם במלחמת ההתשה. במלחמת יום הכיפורים לחם כמפקד גדוד 48 של הצנחנים והוביל אותו במבצע אבירי לב ובקרבות בגזרת איסמעיליה. בהמשך פיקד על חטיבה בתקופת מלחמת לבנון הראשונה ובשירות המילואים שירת כסגן מפקד אוגדה.
במקביל לשירותו הצבאי, קצ'ה הקדיש את עצמו לחקלאות ועבד במשך שנים רבות בגידול הבקר של קיבוץ נווה איתן. הוא הקים את חוות הבקר של הקיבוץ באזור יהודיה ברמת הגולן והמקום כונה החווה של קצ'ה. בהמשך גם נעשה בעלים של חוות בקר בגלבוע, שנוהלה על ידו ועל ידי בני משפחתו. בתפקידיו הנוספים להיותו חקלאי ואיש צבא, קצ'ה היה מזכיר ארגון מגדלי בקר לבשר, מרכז הקליטה ביישובי עמק בית שאן בעת גל העלייה הגדול בתחילת שנות ה-90, ומנכ"ל אתר גבעת התחמושת. שימש בהתנדבות כיו"ר אתר ועמותת גבעת התחמושת והיה חבר במועצה הלאומית למען הגולן ובקעת הירדן.
בני המשפחה – רותי רעייתו, ילדיו – אורנה, אלון, ארז, ואמיר, ובני משפחותיהם, אנשי נוה איתן, מאות מתושבי העמק והעיר, חברים לנשק, חברים לעשייה, חיילים, ועוד רבים מכל קצוות הארץ הגיעו ללוות את האיש שנגע בכל כך הרבה אנשים - בדרכו האחרונה, ביניהם רב אלוף בני גנץ, בוגי יעלון, איציק מרדכי, מתן וילנאי, עוזי דיין, אלעזר שטרן, יורם יאיר (יאיא).
לחדר האוכל בקיבוץ, שנערך לקבל את המבקרים הבאים במהלך כל השבעה הובאו תמונותיו של קצ'ה לאורך כל שנותיו, וביניהן תמונותיו עם חבריו אריק שרון ומאיר הרציון ליחידה 101, עם שמעון פרס, עם לוחמים, עם חברים ועם בני המשפחה.
שמעון כהנר (קצ'ה), צילום: גדעון ישראלי - באדיבות מועצה אזורית עמק המעיינותעם השמע הבשורה ביום שלישי בבוקר אמר
יורם קרין – ראש המועצה האזורית עמק המעיינות: "עצוב מאוד בעמק, איש יקר ואהוב הלך לעולמו. קצ'ה גיבור ישראל ולוחם בקבוצת הלוחמים האגדית יחידה 101, איש העמק, הבקר והיזמות, שעד יומו האחרון כמעט לא הפסיק לעבוד, ליזום, לכתוב ולהיות פעיל בתחומים רבים. במפגש האחרון שלנו הביא לי את ספרו החדש שכה שמח בו, ויחד תכננו את השקתו. לצערנו קצ'ה לא זכה להשיק את הספר המספר את סיפורו האישי אולם טביעת ידו ופועלו ישארו כאן לתמיד. משפחת עמק המעיינות מחבקת את משפחת כהנר- רותי, הילדים והנכדים ואת כל בית נוה איתן. יהי זכרו ברוך"
יאיר בן צבי, חברו מנוה איתן סיפר עליו: "קצ'ה נולד במושב רישפון בשולי המושבה הרצלייה בדצמבר 1934 בן ראשון לאידה ואשר שהקימו מושב במטרה להיות חקלאים ועשו זאת בהצלחה ובמסירות. את אותה מסירות ירש קצ'ה והיא הפכה לאחד מסימני ההיכר שלו לאורך חייו. הוא סיים את כתה ח' וההמשך שלו כמו של רבים מבני המושבים היה ברור -בית ספר חקלאי מקווה ישראל . מכאן הדרך נסללה להמשך – גרעין להתיישבות חקלאית. מפאת גילו הצעיר לא התגייס עם כולנו בספטמבר 1951 אלא חיכה שנה להתגייס עם בנות נחלת יהודה כגרעין ב'. שנה זו נוצלה ע"י קצ'ה לעזרה בפיתוח המשק המשפחתי. בינתיים החליט הגרעין להצטרף לקבוצת נוה איתן וגרעין ב' בא לתחזק את אבוקה הנטושה''.
''תוך כדי נקשר לרותי ולצוות הרפת עד שיצא לקורס מכים של הנח"ל ומשם עם חבר ילדותו מאיר והבנים הנוספים של הגרעין בקורס ליחידה 101. לא לי לספר על התקופה הצבאית. אני רוצה רק להוסיף שעם כל העלילות הוא שמר על קשר לא רק עם רותי אלא גם עם הרפת -הקשר המשולש משפחה צבא ועבודה שמלווה אותו כל חייו. קצ'ה ורותי התחתנו וכשרותי הייתה לקראת סוף הריונה נקרא קצ'ה למלחמה בניצנה ונפצע אנושות, אך בכוח הרצון החלים וכמתנה קבל מרותי את אורנה בתם. בכוח הרצון הצליח במהירות לחזור למשפחה לעבודה ולצבא כשבכל תחום הוא במלוא יכולותיו . כאן הוא שותף פעיל בפיתוח הרפת ובניית ענף נלווה בקר לבשר שבמהרה הופך לגולת הכותרת של פעילותו החקלאית ובעיקר אחרי כיבוש הגולן והמעבר עם העדר ליהודיה . במשך הזמן נולדו גם שלושת הבנים. קצ'ה והבוקרות היו אבן מושכת לכל צעירי הקבוץ וצעירים מכל הארץ , היה בו כוח מגנטי שמביא אנשים להתקרב אליו כי זכו אצלו ליחס אוהד כאילו "אכלו איתו מאותו מסטינג", אותה תכונה שאמיר הגדירה איש של אנשים. בנוסף נבחר למזכיר הקיבוץ מספר פעמים וגם כאן עמדה לו אישיותו ויכולותיו להשכין שלום ולרתום ציבורים שלמים למשימות חשובות''.
''קצ'ה היה איש של משימות לאומיות וחינוכיות וככזה נרתם לקליטת עליה מרוסיה ובהמשך מאתיופיה ופעל רבות במסגרת המועצה וכאדם פרטי ממש עד השנה האחרונה. כך נרתם לניהול אתר גבעת התחמושת וכך נענה לכל פניה בכל הארץ לבוא לספר ולהנחיל את המורשת אותה הוא מעביר כל כך בברור "אני ודורי לא צמחנו יש מאין אנחנו ממשיכי דרכם של הורינו והורי הורינו ואתם ילדינו ונכדינו תמשיכו ותחזקו ותעבירו הלאה. " סיפר בן צבי.
בנו אלון ספד לו: "אבא היה משוכנע שהוא נועד לחיות לנצח, ואם לא לפחות עד גיל 101. אחת האמירות הקבועות שלו הייתה שבלוויה שלו יהיו מעט משתתפים כי הוא ימות אחרון... זו היתה אחת הטעויות שלו. כל כך הרבה אנשים הגיעו היום. אבא היה עבורי, עבורנו צוק איתן של אופטימיות, ביטחון עצמי, אהבת אדם, מרץ בלתי נדלה, תכניות אינסופיות ותמיד מוקף בחברים או עסוק בחברים או מדבר איתם. בשנים האחרונות ניסיתי לא פעם לתהות על סוד קסמו של אבא ועל היכולת שלו לעורר כל כך הרבה אמפטיה אצל כל כך הרבה אנשים. אבא פשוט אהב אנשים ללא הבחנה. מחברים לנשק, למשק, מבוגרים וצעירים, שועי עולם ופועלים קשיי יום. ליריב עסקי היה קורא ידידי ורעי ואפילו עם אוייבים בקרב התיידד בנקל מיד אחרי הירייה האחרונה."
אחיו אביגדור אמר: "כבן הזקונים של אידה ואשר כהנר נולדתי 12 שנים אחרי אחי וכל חיי גדלתי בצילו. אחי היה עבורי עץ מיוחד במינו. עץ שענפיו מגינים על מי שחוסה בצילו וגם מאפשרים ואף מעודדים צמיחה, וכך זכיתי במהלך כל חיי באח אוהב, תומך מעודד ומפרגן. אחי היה עץ גדול ומיוחד, שעודד ותמך באנושיות ותוך אהבת אדם בכל מי שהיה תחתיו וסביבו. בעיני זוהי המורשת העיקרית שלו, אותה נישא איתנו תמיד."
נכדתו עינב : "בימים האחרונים כשמדברים עליך בכל מקום אני מבינה שזה לא רק בגלל שאתה דמות ציבורית, אלא בגלל שכל כך הרבה אנשים הכירו אותך אישית ומרגישים את האובדן הזה. אנשים רבים מרגישים קרובים אליך וזכו בחברות הזו שאתה ידעת לייצר. ביום חמישי חיפשנו משהו בתיק שלך ומצאנו את ספר הטלפונים שלך עם אלפי מספרי טלפון של אלפי אנשים שהכנסת לחיים שלך. ובתוך זה הרגשתי הכי מיוחדת, הכי משמעותית, הכי קרובה והכי אהובה, ובטח ייש עוד הרבה שמרגישים כך. סבא היית מקור השראה בשבילי. ידעת להפוך כל חלום למציאות. אני מקווה מאוד שהחלומות שלך יתגשמו גם כשלא תהיה פה, שמתחם התחנה יהפוך להיות האתר המיוחד הזה שחלמת עליו, שיצליח למשוך לעמק תיירות, שהחקלאות הישראלית לא תעלם מהמדינה, שיהיו ערכים בשלטו ושיהיה שלום."
האלוף איתי וירוב מפקד המכללות הצבאיות, קצין חי"ר וצנחנים ראשי לשעבר אמר: "כשריח התיון והשומר נרמסו תחת רגלנו בואדי או בזחילה אל נקודת ההערכות ידענו – כמותו רצינו להיות. הוא אגדה שאפשר לגעת בה, שאפשר לשתות איתה כוס קפה, לשמוע, לספר, לקבל קנה מידה. קצ'ה. רק מי, רק מי שלחכה אותו האש, רק מי שחווה ונשא על זיכרונו, על מצפונו את מחירה, רק מי שעזב את כבש המטוס - אל הלילה השחור, אסף וחגר ציודו, מצא כיחיד את יחידתו והם כאגרוף קמוץ בדרך אלי קרב, יודע מה היה קצ'ה עבורנו. הוא היה הגב ההולך בראש ובתוך הטור. רק מי שחייו בראש השורה ובתוכה יכול להבין מה היה קצ'ה עבורנו. אחד, שרבים כל כך, משך שנים ארוכות כל כך, רצו להיות חלק מן החבורה, מהדבוקה שקצ'ה חבר בה. מה- 101, מגדוד 890 חטיבה 55 – "חוד החנית", מפקד ומקים גדוד 48 ובתפקידיו האחרים. תמיד קצ'ה. וגם כאן בעמק או על הגלבוע, הליכתך המתנדנדת, זקנך המאפיר והמלבין, ידיך שסחטו הדק וטפחו על שכם וליטפו נכד, אוחזות במקל ההליכה המייצב, בהולכך בין עדריך, פותח וסוגר שער. "אחד מרבים" קראת לספרך, "אחד מרבים" ואנחנו ידענו – שחרף צניעותך, היית "אחד לרבים". כזה נזכור אותך – לוחם, מפקד, צנחן, אב מיסד ואיש רעים."
דוד בן עוזיאל (טרזן) חברו ל 101 אמר: "קצ'ה, הייתי רוצה שאדם כמוך יחיה ללא הגבלת של זמן כדי שאפשר יהיה להמצא בחברת אדם ערכי בכל מובן".
חוה אלמו מהחוויה האתיופית אותה אימץ קצ'ה בחום רב כשזו חיפשה מקום ליזמות התיירותית שלה המספרת את סיפור העלייה מאתיופיה כתבה: "פתחת לי את דלך ביתך בהמון אהבה וללא תנאים. בכל מפגש במקום שלנו, היית פותח את הדברים שלך ואומר "יהודי אתיופיה הם הגיבורים האמיתיים. לנו כבר הייתה מדינה , צבא שלם ונשק בידינו." עכשו לא אשתף רק בסיפור עליית יהודי אתיופיה, אמשיך ואספר גם עליך. על החיבוק, היוזמה ופתיחת דלת ביתך ללא תנאים ועם המון אהבה."
דנדי – חברו של קצ'ה מה 101 נפרד ממנו בשיר – "חבר אחד לימד אותי" של דודו ברק כשכל הקהל מצטרף אליו.
בין הסופדים גם נכדו דרור, מפקד חטיבת הצנחנים אל"מ יובל גז, ונציג המשפחות השכולות שהיה גם חברו של קצ'ה - אלון ואלד.
בעמק המעיינות נפרדו מאיש יקר. חם, צנוע, איש של אנשים. יהי זכרו ברוך.
פורסם
בחדשות» רוצים לקבל עדכונים נוספים הצטרפו אלינו לפייסבוק
