לא רק מובילי מים: כמה שווים הנחלים בישראל ?

נחל חדרה, צילום: נחלים, החברה לפיתוח תיירות חדרה -ויקיפדיה CC BY-SA 3.0

כאשר חושבים על נחל איתן, התמונה הראשונה שעולה בדמיון היא בדרך כלל של מים זורמים. אך נחל אינו רק מוביל מים, אלא גם סיפור שכולל שתי גדות – השטחים שנמצאים בצדי הנחל.

» רוצים לקבל עדכונים נוספים הצטרפו אלינו לפייסבוק

לגדות הנחל חשיבות לא מעטה לאדם וכמובן גם לסביבה, ובתוך מי הנחלים ועל גדותיהם ניתן למצוא מגוון ביולוגי רחב של בעלי חיים וצמחים. גדות הנחל והצמחים שבהן גם מספקים שירותים אקולוגיים חשובים לנו בני האדם כמו טיהור מים טבעי וחדירת מים נקיים למי התהום, מיתון שיטפונות בעזרת שורשי הצמחים השומרים את הקרקע יציבה ומקום לנפוש ולטייל בו.

אך מכיוון שהקרקע לצדי הנחל עשירה בחומרי הזנה ונהנית מלחות רבה, היא נחשבת פוריה במיוחד ומשמשת ברוב הארץ לפעילות חקלאית אינטנסיבית, המגיעה בחלק מהמקרים עד לגדת הנחל ממש. פעילות חקלאית זו מפריעה לתפקודם התקין של גדות הנחל והשטחים שמסביבו, הנקראים מישורי הצפה. בעת שיטפון, למשל, כאשר הנחל עולה על גדותיו והמים מציפים את האזורים הסמוכים לו, מישורי ההצפה הללו נכנסים לפעולה, קולטים את המים ומקטינים את מהירות זרימתם. אך כאשר במישורי הצפה אלו מתקיימת פעילות חקלאית, שטח מישורי ההצפה מצטמצם והם אינם מסוגלים לקלוט את כמות המים המגיעה אליהם. יתרה מכך – מה שנוצר בפועל בארץ כאשר השטחים החקלאיים סביב הנחל מוצפים הוא סחף קרקע, שכולל חומרי דשן והדברה אשר זולגים מתוך הקרקע החקלאית לתוך הנחל וסביבתו. כך, מישור ההצפה המשובש של הנחל מייצר דווקא סביבה שעלולה לפגוע במי הנחלים ובחופים שאליהם זורם הנחל, ובמקביל גם השטחים החקלאיים עצמם ניזוקים ומאבדים קרקע יקרה.

הכנסה חלופית למדינה של מיליון וחצי שקל

מחקר חדש, שנערך על ידי חוקרים ישראלים בתמיכת תכנית נקודת ח"ן לקידום מחקרי חקלאות וסביבה, בחן מהי התועלת הכלכלית של שימור מישורי ההצפה ליד נחלים בארץ. לשם כך, במחקר נבדק גם כמה צריך יהיה לשלם לחקלאים המעבדים את הקרקע, על מנת שיקצו את הרצועה שליד הנחל למען הטבע ולא למען התוצרת החקלאית, ויאפשרו את ההצפה של שדותיהם הסמוכים לנחל.

המוטיבציה לביצוע המחקר היא המצב כיום, שבו שטחים אלו אינם מנוהלים נכון וגודלם ורוחבם מצומצמים מההנחיות המפורטות בתכנית המתאר הארצית. לדבריה של ד"ר דפנה דיסני, מהחוג לכלכה במכללה האקדמית תל חי, שביצעה את המחקר יחד עם ד"ר רועי אגוזי ממשרד החקלאות ופיתוח הכפר, "המחקר נולד מתוך המציאות בשטח. ראינו שלאורכם של רוב הנחלים הגדולים והמרכזיים בישראל קיימים כ-50% שטחים מעובדים. אלו שטחים חקלאיים חוקיים לחלוטין, חלקם בבעלות פרטית וחלקם שייכים לרשות מקרקעי ישראל. הבעיה היא שמתאפשר לחקלאים לעבד קרקעות אלו על גדות הנחל, וכך נוצרת פגיעה בתפקידן האקולוגי. בה בעת, במקרה של שיטפון, חלקות אלו ניזוקות ועקב כך נפגעת גם פרנסת החקלאים".



המחקר התמקד בשלושה נחלים: נחל ציפורי, נחל תנינים ונחל חדרה. החוקרים אפיינו את שירותי המערכת האקולוגית בנחלים אלו, כגון מניעת סחף, חלחול מי גשמים, שמירה על מגוון מינים, ספיחת פחמן דו-חמצני, קליטת פסולת וקליטת מי קולחים. חשוב לציין, כי הערך הכלכלי של כל אחד מהשירותים הללו תלוי בכיסוי החקלאי שעל פני הקרקע, ועל כן בוצעה הבחנה בין שטחים שבהם קיימים גידולים מסוגים שונים. כמו כן, בוצעה הערכה כלכלית של אובדן ההכנסות הצפוי לחקלאים במידה שיאפשרו הצפה של שדותיהם הצמודים לנחל במהלך עונת הגשמים. לדבריה של דיסני, "במחקר כיסינו את כל מגוון האפשרויות של סוגי החלקות בצדי הנחל, חלקות פרטיות ומוחכרות, חלקות גדולות וקטנות, גידולי שדה ומטעים, כל זאת על מנת לבצע ניתוח מעמיק והטרוגני. הכוונה היא ליצור מצב של רווח לכול, בראש ובראשונה לחקלאים באמצעות תגמולים כספיים על אי-עיבוד הקרקע שלהם, וגם למדינה שלא תצטרך לשלם פיצויים לאחר השיטפונות".

ההערכה הכלכלית נעשתה ביחס למישורי הצפה ברוחב של 5 מטר, 30 מטר ו-100 מטר לכל אחד מהנחלים ציפורי, חדרה ותנינים במצב שבו החקלאים אינם מוותרים על העיבוד החקלאי ברצועה. נמצא כי עבור רצועת הצפה ברוחב 30 מטרים, מדובר באובדן הכנסה לחקלאי שנע בין 138,000 ₪ בנחל תנינים ועד ל-1.778 מיליון ₪ בנחל ציפורי. עם זאת, הצפתם של כ-30 מטר מעובדים יוביל להכנסה חלופית למדינה משירותים משמעותיים של המערכת האקולוגית שנאמדת ב-1.435 מיליון ₪ בנחל ציפורי, והחוקרים סבורים כי ערך זה יעלה פי שלושה בהיעדר עיבוד חקלאי במישור ההצפה.

החקלאי מקבל תמריץ, והמדינה מרוויחה

אמנם מתוצאות המחקר עולה שאי-עיבוד של מישורי ההצפה על ידי החקלאים יכול להיות רווחי, אך את הרווח הזה – שנובע מהתועלת האקולוגית שתתקבל מאי-עיבוד השטח – החקלאים לא רואים באופן ישיר, אלא רק את הירידה בהכנסות מגידולים. על כן, חלקם אולי יעדיפו לעשות כל שביכולתם על מנת עבד כל דונם אפשרי. במצב כזה כולם מפסידים – המערכת האקולוגית נפגעת, המדינה אינה נהנית משירותי המערכת היקרים וגם החקלאים סופגים נזק כלכלי מהפגיעה בגידולים לאחר הצפות. לכן, החוקרים מציעים לפצות את החקלאים באמצעות קרן מיוחדת שתקים המדינה, או לחילופין, באמצעות הקלות מס לחקלאים שיחליטו לחזק את שירותי המערכת האקולוגית ולעבד פחות את השטחים הצמודים לנחל.

פתרון נוסף שמציעים החוקרים הוא עידוד ותמיכה כלכלית בחקלאים המחליטים לעבור ולאמץ שיטות גידול משמרות קרקע ומים. "הרעיון במחקר היה למצוא את טווח הערכים האופטימלי שבו גם החקלאי מקבל תמריץ, ומאידך המדינה מרוויחה, כי היא משלמת פחות ממה שעולה לה לפצות את החקלאים לאחר נזקי הצפות ושיטפונות", מסבירה דיסני. "האלטרנטיבה המועדפת היא מתן הקלות מס לחקלאים שבוחרים לא לעבד את השטחים בצדי הנחל. זהו הפתרון הפשוט יותר, כי אין כאן מגבלה של תקציב, וזוהי מדיניות שניתן לקדמה ולהכילה במהירות ללא סכום כסף או תקציב נוסף".

שיטת מתן תמריצים כלכליים לחקלאים על מנת שישמרו על מישורי ההצפה כשטחים פתוחים ולא מעובדים נפוצה כבר במקומות שונים בעולם כמו ארצות הברית, האיחוד האירופי ובסין. בסין לדוגמה, מופעלת תכנית בשם Grain for Green מאז 1999, שכל ייעודה לשכנע חקלאים להפסיק לעבד שטחים חקלאיים בתמורה לתשלום כנגד אספקת שירותי מערכת אקולוגית בהיקף רחב יותר בשטחים שהם מעבדים. במסגרת מיזם אחר, בדרום-מערב אנגליה, שמכונה Upstream thinking, ניהלה חברה לאספקת מים משא ומתן עם חקלאים באזור להסכם ארוך טווח של 25 שנה, שבו החקלאים מתחייבים לאמץ שיטות עיבוד חקלאי שמשמרות את איכות המים המוזרמים לנחל כך שיהיו נקיים ככל הניתן מחומרי הדברה ודשנים.

"אנחנו מאמינים שיש אזורים במישורי ההצפה שצריכים להיות נקיים מעיבודים חקלאיים הן ברמה הסביבתית והן ברמה הכלכלית", מסכמת דיסני. "יש צורך לבצע תכנון נכון ולקבוע סדר עדיפויות ברמה הלאומית, ללא התעלמות מחשיבותם של שטחים אלו לנו ולסביבה. מבחינתנו הצעד הבא הוא לחזור עם הנתונים האלו לקובעי המדיניות והרגולציה במשרד החקלאות ומשרד האוצר, ולהתחיל לקדם את הנושא".

הכתבה הוכנה ע''י זווית - סוכנות ידיעות למדע ולסביבה



פורסם בחדשות