דוד בן גוריון בטקס העלייה על הקרקע של עין יהב בערבה תיכונה 14.1.1960, צילום: באדיבות שוש שירין - ארכיון עין יהבבימים אלו מציין עין יהב, המושב הראשון בערבה 60 שנים להיווסדו. השבוע בדיוק לפני ששים שנה נערך טקס העלייה לקרקע במעמד ראש הממשלה דאז דוד בן גוריון, לאחר קשיים רבים וניסיונות לעצור את מפעל ההתיישבות.
» רוצים לקבל עדכונים נוספים הצטרפו אלינו לפייסבוקאמנון נבון, אחרון חלוצי הנח"ל שהקים את מושב עין יהב, גר בערבה התיכונה ונכח במעמד המרגש, מספר כי הסיפור מאחורי הקלעים של הקמת המושב לא היה פשוט כלל. התנגדותם של צה"ל והסוכנות היהודית העלו את חמתו של דוד בן גוריון, ובסופו של דבר הסתיימה הסאגה בטקס העלייה לקרקע בנוכחותם של כל בכירי המדינה.
אמנון נבון - אחרון חלוצי הנח''ל, צילום: באדיבות שוש שירין - ארכיון עין יהבבשנת 1954 פנה דוד בן גוריון, ראש הממשלה ושר הביטחון דאז, בקריאה לבני המושבים הוותיקים לצאת וליישב את הנגב. זו הייתה הקריאה הראשונה שבעקבותיה הוקם גם מושב עין יהב. חלוצי הישוב טוענים, כי לולא עזרתו הישירה של בן גוריון בהקמת הישוב וביסוסו לא היה להם סיכוי להצליח. שכן, הגורמים שהיו אמונים לממש את מדיניותו- התנגדו להקמת הישוב במקום שומם, יבש ומרוחק כל כך.
לפני הקמת היאחזות הנח"ל, הייתה זו נקודת מצפה שהוקמה אחרי מלחמת השחרור ואוכלסה על ידי עשרה אנשי משרד החקלאות, במטרה לזהות אלו צמחים גדלים במדבר הצחיח. למעשה, נציגי המשרד לא עשו שם יותר מידי, לא היה זה ישוב קבע, הם זכו לאספקת מזון פעמיים בשבוע והיו עולים פעם בחודש על דרך הערבה בחזרה לבתיהם ברחבי הארץ. כך הם חיו שם כמה שנים. הסיפור המוכר הוא שהמטרה הייתה ליישב את הגבולות, וכך גרעין נח"ל של בני המושבים אשר מנה 40 חלוצים וסגל של כ-20 מפקדים קיבלו את ההוראה להתיישב במקום ולהקים היאחזות, אך המציאות כאמור הייתה שונה.
הצבא והסוכנות היהודית התנגדו, בן גוריון זעם
רבים לעגו לחזון בן גוריון שהתעקש להפריח את השממה, אך לו היה ברור, כי במידה ולא ניישב את הנגב הוא לא יישאר בידינו. במקביל, צלפים ירדנים ארבו לנוסעים בדרך הערבה וישראלים נרצחו באופן תדיר על ידי טרוריסטים, כאשר טבח שהתבצע בכביש 'מעלה עקרבים', הוא המפורסם שבהם, שם נרצחו במרץ 1954, 12 נוסעים של אוטובוס "אגד".
חגי פורת ושי בן אליהו, שני חקלאים צעירים מכפר יהושע, שינסו מותניים והחליטו, כי הם רוצים להקים יישוב חדש בין עין גדי ליטבתה (המרוחקת 90 ק"מ מעין יהב) ועברו בין המוסדות הרשמיים, על מנת לקבל את האישור הרשמי לכך. בעוד הצבא היה הגוף שהכשיר את כוח האדם לבניית המאחז, הסוכנות היהודית הייתה הזרוע הכלכלית של ההסתדרות הציונית, שהקנתה את האישורים וההתכנות לכך.
דוד בן גוריון בטקס העלייה על הקרקע של עין יהב בערבה תיכונה 14.1.1960, צילום: באדיבות שוש שירין - ארכיון עין יהבהצבא, בראשות אלוף פיקוד דרום דאז אברהם יפה טען, כי אין צורך בטחוני להקמת הישוב והיה ספקן בנוגע לאפשרויות החקלאיות שיאפשרו במקום קיום חיים. בנוסף, הסוכנות היהודית דחתה את רעיון הקמת הישוב משתי סיבות עיקריות: מאבקי אגו, הסוכנות האמינה, כי היא הגוף הבלעדי שיחליט היכן להקים ישובים ברחבי במדינה ובנוסף, היו בשנות ה-50 ניסיונות התיישבות ספורדיים בעין יהב שנחלו כישלון. ההנחה הייתה, כי מדובר באזור שחון ללא פוטנציאל, מה גם שהפקידים העדיפו לא לנסוע כל כך רחוק. אולם פורת ובן אליהו לא התייאשו. באחד מימי שישי התקיימה בבית הסוכנות בתל אביב ישיבה, בה ניסו להציג שוב את החשיבות והיתרונות של הקמת ישוב בלב המדבר. הם סולקו מהמקום בבושת פנים, אך המשיכו לבית מפא"י באותו היום, שם התקיימה ישיבת שרים של המפלגה שכונתה ישיבת "שרינו".
ברכה לעין יהב - אפרים תלמי, צילום: באדיבות שוש שירין - ארכיון עין יהבבן גוריון ישב בחדר צדדי ובן אליהו ניגש אליו (אז זה היה פשוט יותר לעבור את קו האבטחה) וביקש לדבר עם ראש הממשלה. החקלאי הצעיר שיתף ואמר שלא מאפשרים להם להקים מושב חדש ולממש את חזונו של ראש הממשלה. בן גוריון זעם: "אמור שם האיש", הוא רצה לדעת בדיוק מי לא אישר להם.
לאחר שסיפרו את השתלשלות האירועים, העביר בן גוריון מכתב מפורש אותו כתב באותו הרגע, כאמור יום שישי בצהריים. פורת ובן אליהו חזרו לבית הסוכנות, תחילה לא אפשרו להם להיכנס אך לבסוף, נכנסו ונתנו לפקידה את המכתב של בן גוריון. כאשר המנהל הכללי של מחלקת ההתיישבות בסוכנות היהודית דאז, רענן וייץ קרא את המכתב מבן גוריון לסתו נשמטה, הוא זעם על עקיפת הסמכות אך הבין כי עליו לבצע את המוטל עליו. מרגע שהסוכנות אישרה, הועבר המסמך והאישור גם לצבא שנמנע מלשאול שאלות מיותרות. תוך שלושה חודשים פורת ובן אליהו ארגנו את נושא העלייה לקרקע ושמשו לכאורה כמדריכי הסוכנות אליהם הצטרפו החיילים. כעבור שלושה חודשים המושב התאזרח ושני החקלאים הצטרפו למושב הראשון בערבה התיכונה.
בן גוריון: "שאלתי שתי בנות - נשארים פה או לא?"
הסוכנות היהודית תרמה טרקטור וסייעה להגדיל את שטחי העיבוד החקלאי. כדי שיהיו מים לשתייה ולחקלאות, קדחו החקלאים מהבאר שהייתה ומהמעיין שהיה סמוך לישוב, משם נבעה כמות מים 'ארטזים' עצומה, בעזרתם גידלו חקלאות. היתרון של הערבה כבר אז, היה היכולת לגדל זנים מקדימים, כלומר, כבר אז גידלו החלוצים ירקות קיץ בעונת חורף כגון עגבניות וחצילים, שהיו יקרים מפז עבור תושבים מאזור סדום, עין גדי ויטבתה.
הבן הראשון בעין יהב, צילום: באדיבות שוש שירין - ארכיון עין יהבחודשיים לאחר הגעת חלוצי הנח"ל, כמיטב המסורת באותה תקופה בהקמת ישוב, נערך טקס גדול בו נכחו: ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון, שר החקלאות משה דיין, הרמטכ"ל חיים לסקוב, סגן שר הביטחון שמעון פרס ועוד. אמנון נבון, אחרון חלוצי הנח"ל שהקימו את עין יהב, נכח בטקס ונשאר לגור במושב עד עצם היום הזה מספר, כי בן גוריון נשא נאום בן 20-30 מילים שחקוקות בזיכרונו: "מאז הליכת נוער המושבים להדרכה בנגב, זה המעשה הגדול ביותר שעשו בני המושבים מאז ומעולם. שאלתי פה שתי בנות - נשארים פה או לא - האחת אמרה אני מקווה והשנייה אמרה ברור".
מזל טוב לעין יהב ולתושבי הערבה התיכונה, מפריחי השממה!
פורסם
בחדשות
