עטלפי פירות עוזבים את המערה, צילום: שטפן גרייף - באדיבות אוניברסיטת תל-אביבבמצבים מסוימים, עטלפי פירות מסתמכים על חוש הראיה שלהם יותר מאשר על הסונר המאפשר להם להתמצא בסביבה באמצעות החזרים של גלי קול שהם משדרים. יותר מכך: הם מסוגלים לתרגם את המידע הנקלט באמצעות חוש הסונר לתמונה ויזואלית. כך עולה ממחקר שנערך באוניברסיטת תל-אביב המתפרסם הערב (ד') בכתב העת Science Advances .
» רוצים לקבל עדכונים נוספים הצטרפו אלינו לפייסבוקאת המחקר הוביל פרופ' יוסי יובל מביה"ס לזואולוגיה וביה"ס סגול למדעי המוח באוניברסיטת תל אביב, והוא בוצע על ידי ד"ר סאשה דנילוביץ בגן הזואולוגי של האוניברסיטה..
"עובדה ידועה היא כי לעטלפים יש חוש מיוחד במינו, המאפשר להם להתמצא בסביבה גם בחשיכה מוחלטת," אומר פרופ' יובל. "החוש, המכונה אקולוקציה, פועל בדומה לסונר המותקן בספינות, כדי לסרוק את הסביבה התת-מימית. העטלפים משדרים גלי קול ומעבדים את ההדים המוחזרים מעצמים בסביבה. עובדה זו יצרה בקרב חלקים מהציבור תפיסה מוטעית שעטלפים הם עיוורים. למעשה, כל העטלפים רואים, ולעטלפי פירות מהסוג שחקרנו יש ראיה מצוינת, שבלילה היא אף טובה יותר מזו של בני אדם. במחקר ביקשנו לבדוק כיצד הם משלבים בין שני החושים: חוש הראיה והסונר."
בין גליל למנסרההמחקר נערך באוכלוסיית עטלפי פירות המוחזקת בגן הזואולוגי של אוניברסיטת תל אביב, כאשר בשלב הראשון לימדו החוקרים את העטלפים להבחין בין קובייה חלקה לקובייה מחוררת בחשיכה מוחלטת, כלומר באמצעות הסונר בלבד. כל עטלף קיבל מנת מזון כאשר נחת על הקובייה 'הנכונה', וכך למד להעדיף אותה. לאחר מכן הפכו החוקרים את המצב: הקוביות נחשפו באור, אך הונחו בתוך תיבות פלסטיק שקופות וזהות שלא ניתן להבחין ביניהם באמצעות הסונר מכיוון שהן מחזירות הדים זהים. העטלפים, שלמעשה ראו עכשיו את הקוביות לראשונה, ידעו לבחור בקובייה הנכונה. "המשמעות היא שהם יודעים לתרגם את המידע שנקלט בסונר לתמונה ויזואלית, לפחות באופן חלקי," מסביר פרופ' יובל.
עטלף פירות, צילום: ינס ריידל - באדיבות אוניברסיטת תל-אביבבהמשך למדו העטלפים לבחור בין גליל למנסרה כאשר שני החושים, סונר וראיה, פעילים. לאחר מכן הם נחשפו שוב באור לשני העצמים, אלא שהפעם היו העצמים נתונים בקופסאות שקופות המנטרלות את השימוש בסונר. העטלפים ביצעו את המשימה בהצלחה באמצעות חוש הראיה בלבד. לעומת זאת, בחשיכה, כשהסונר בלבד עמד לרשותם, הם לא הצליחו להבחין בין העצמים – ממצא המעיד שהם למדו לזהות את העצמים באמצעות ראיה ולא באמצעות סונר. בחלקו השלישי של המחקר התעופפו העטלפים בפרוזדור המתפצל לשתי מנהרות – מנהרה שהקצה שלה פתוח, ומנהרה חסומה בסופה.
"כשחסמנו את המנהרה בלוח שחור, העטלפים תמיד עפו לעברו, כנראה משום שהלוח השחור נראה להם כפתח של מערה " אומר פרופ' יובל. "רק בקרבת הלוח הם הבחינו, באמצעות הסונר, שהמנהרה למעשה חסומה, והסתובבו לאחור. כלומר: חוש הראיה היה הדומיננטי בקבלת ההחלטה לעוף לעבר 'הפתח' המדומה, אך חוש הסונר מנע התנגשות במחסום. המשמעות היא שהעטלפים מסוגלים לתמרן בין שני החושים באופן גמיש." לעומת זאת כשהפתח נחסם בלוח לבן, העטלפים תמיד בחרו במנהרה הפתוחה.
"במחקר שלנו הראינו במגוון שיטות כיצד העטלפים משלבים בין שני חושים עיקריים – חוש הראיה והסונר," מסכם פרופ' יובל. "גילינו שבמצבים רבים הם מסתמכים יותר על חוש הראיה, ואף ממירים את המידע שנקלט בסונר לתמונה ויזואלית. לעומת זאת, במצבים מסוימים, כמו למשל כאשר הם מתקרבים לקיר, הם מסוגלים 'להחליף' ולהסתמך על הסונר.
הבנת השילוב בין החושים אצל העטלפים עשויה לתרום גם להבנת השימוש שעושים בני אדם במידע רב-חושי, למשל כשאנחנו שומעים מכונית וגם רואים אותה מתקרבת, ואף לסייע בפתרון שאלות מרכזיות לגבי עיבוד חושי והאופן בו המוח משלב מידע המתקבל מחושים שונים."
