הקוד המשולש על קערות הבזלת של הישובים הכלקוליתים בישראל

''קוד המשולשים'' על קערת בזלת, צילום: צוות החפירות - אוניברסיטת חיפה

משולשים החרוטים באופן כמעט זהה על מאות שברי קערות בזלת מהתקופה הכלקוליתית שלפני 6,500 שנה, שנמצאו בישובים מכל אזורי ישראל הקדומה, ככל הנראה מעידים על מערכת מוסכמות חברתיות שקשרו בין הקהילות השונות. כך עולה מסדרת מחקרים של חוקרי מכון זינמן לארכיאולוגיה של אוניברסיטת חיפה.

» רוצים לקבל עדכונים נוספים  הצטרפו אלינו לפייסבוק

"תרבויות קדומות, כמו תרבויות היום, יוצרות ומפתחות מערכות של סמלים או סימנים מוסכמים, המאפשרים זיהוי והזדהות של חברי הקהילות או הקבוצות האתניות והם בעלי משמעות או משמעויות הייחודיות להן'' מסביר פרופ' דני רוזנברג מאוניברסיטת חיפה.

''המשולשים, שנחרטו על כלים יוקרתיים של אותה תקופה, מעידים על כך שאותם תושבים קדומים, בתקופה שלפני לידתן של תרבויות המזרח הקדום הגדולות, לא רק שהרגישו כשייכים כולם לאותה קבוצה חברתית, אלא גם חשוב היה להם לסמן את זה באופן ברור ובולט ואף להעביר את המסר הזה לתרבויות רחוקות יותר עמן הם נמצאים בקשרי מסחר".

פרופ' דני רוזנברג, ראש המעבדה לחקר כלי אבן עתיקים במכון זינמן וראש החוג לארכיאולוגיה באוניברסיטת חיפה, מוביל את המחקרים יחד עם רבקה חזן, דוקטורנטית במעבדה לחקר כלי אבן, שכתבה את מחקר המאסטר שלה בנושא הסימנים המוסכמים על קערות הבזלת.

התרבות הכלקוליתית בארץ ישראל מתקיימת לערך בין השנים 4,500 לפני הספירה ועד ל-3,900 לפני הספירה. היא מתאפיינת לרוב בישובים קטנים יחסית, שעוסקים בחקלאות ורעיית צאן. במקביל, הם מפתחים לראשונה את תעשיית עיבוד הנחושת ואף מפתחים קשרי מסחר עם אזורים מרוחקים יותר.

ישובי התקופה הכלקוליתית מוכרים מאזורים שונים בישראל, ובעיקר מהנגב ועד הגליל והגולן ומזרחה עד לעמק הירדן, ודומה שתושבי הכפרים הכלקוליתיים קיימו קשרים כלכליים וחשו קרבה תרבותית וחברתית אלה לאלה, למרות שלא היה להם שלטון מרכזי כלשהו.

מאפיין מרכזי בשיוך יישוב מאותה תקופה לתרבות זו, הוא קיומן של קערות הבזלת. המחקר של התקופה הכלקוליתית החל לפני קרוב ל-100 שנים ובמהלכו התגלו מאות קערות בזלת, הדומות בצורתן ובאופן ייצורן. "צריך לזכור שכדי לייצר קערת בזלת נדרשו יידע וניסיון רב וסביר שמספר סתתי הבזלת שיכלו לייצר קערות כאלה, שמצטיינות בסימטריה מוקפדת ובגימור מעולה, לא היה גדול. לכן, מקובל לחשוב שלקערות אלה היה ערך רב ושיישובים בהן נמצאו קערות אלה שייך לאותה קבוצה רחבה של אנשים שחולקים מאפייני תרבות משותפים. אולם עד כמה הם היו קרובים ועד כמה אנשים שחיו באזור באר שבע הרגישו קרובים לאלה שחיו באזורים אחרים – את זה היה קשה מאוד לומר", הסביר פרופ' רוזנברג.



דוגמה יוצאת דופן של "אמן", בה כל הקערה מכוסה בחריטות, צילום: צוות החפירות - אוניברסיטת חיפה

החוקרים במעבדה לחקר כלי אבן עתיקים, בשילוב עם חוקרים מאוניברסיטאות שונות בעולם, החליטו להתמקד בחקר קערות הבזלת במטרה להבין את המערכות החברתיות-כלכליות של אנשי התקופה הכלקוליתית, שאחראים לחלק גדול מההתפתחויות הטכנולוגיות, החברתיות והכלכליות החשובות באזור גם במאות השנים הבאות. המחקרים, שלא כולם עדיין הסתיימו, כללו אנליזות גיאוכימיות במטרה לזהות את מקור הבזלות, ניתוחים מיקרוסקופיים שבחנו את טכנולוגיית וטכניקות הייצור והשימוש בכלים וניסיונות לחלץ שרידים אורגניים עתיקים מתוכן, על מנת לשחזר מה הכילו בעבר.

כבר כעת ברור לחוקרים שהבזלת ששימשה לסיתות הקערות לאורך היישובים הגיעה ממספר מקורות בארץ וככל הנראה יוצרה במקומות שונים. למרות זאת, רוב רובן המוחלט של הקערות עוטרו בדפוס כמעט זהה לחלוטין: סדרה של משולשים שנחרטו על הדופן הפנימי של הקערות, כולם בחלק העליון, קודקודיהם פונים למטה כלפי הבסיס הפנימי של הקערה כששפת הקערה משמשת כבסיס המשולש. בנוסף, אורכי הצלעות שווים לרוב כמו גם הזוויות, ורוב המשולשים "מולאו" במספר שווה או דומה של קווים אלכסוניים היורדים תמיד מאותו כיוון.

"הסיתות על הבזלת, בכלים של אותה תקופה, אינו פשוט ומצריך ידע מקצועי רב. העובדה שבכל זאת יצרני הקערות באזורים שונים ומרוחקים זה מזה מקפידים על אותו דפוס חוזר מראה את הרצון של קהילות כלקוליתיות, לסמן ולחזק את הקשר החברתי בינן", אמרה הדוקטורנטית רבקה חזן, שסיימה את עבודת התזה שלה בהנחייתו של פרופ' רוזנברג, על עיטורי קערות הבזלת.

"מכיוון שבתקופה זו כבר מתקיים מסחר בין תרבויות מרוחקות לכל אורך אזור הסהר הפורה, הקוד המסויים של החברה הכלקוליתית של ארץ ישראל היה סוג של אמירה – אנחנו שייכים לאותה קבוצה תרבותית. בכל פעם שאתם מחזיקים קערה עם עיטורי המשולשים, דעו שהיא יוצרה על ידי התרבות שלנו ושייכת או מסמלת סדרה של מוסכמות חברתיות", הוסיף פרופ' רוזנברג.

אלא שכמו בכל תרבות, גם בתקופה הכלקוליתית של אזורנו היו האמנים – שלא היו מוכנים לקבל את המוסכמות. בחלק קטן מקערות הבזלת מצאו החוקרים דפוסים שונים לגמרי, כשהדפוס של כל קערה שונה משל רעותה. "לפתע אנחנו מוצאים קערה שמכוסה כולה בדגמים שונים של חריתה, מהבסיס ועד השפה. זהו ניסיון לאמירה אחרת, לבידול מהמקובל או מהמוסכמה החברתית. אולי מישהו שרוצה לומר, אני שונה מכל האחרים", הסבירו החוקרים.

כעת, לאחר שתיעדו את הקוד והדפוס החוזר ומאפייניו, נותר בפני חוקרי אוניברסיטת חיפה משימה אחת "פשוטה" – לפענח אותו. "היתה סיבה לכך שהם בחרו במשולשים לעיטור הקערות, משולשים שנחרטו בצד הפנימי של הקערות כשהם פונים מטה ובתוכם אותו מספר קווים אלכסוניים ובמרווחים דומים מאד. הגיוני שזה אמר משהו שכולם הבינו – מוסכמה מסויימת שהכלקוליתים בגליל, בשפלה ובנגב, כמוגם בעמק הירדן - הבינו. כעת אנחנו מתמקדים בהמשך המחקר ובניסיון לפענח את משמעות הסימנים", סיכם פרופ' רוזנברג.