האתר הארכיאולוגי בפינלנד, צילום: דון באטלר - באדיבות אוניברסיטת חיפהשיטה חדשה לזיהוי שרידי סלמון באמצעות סמנים מינרליים שפותחה באוניברסיטה חיפה, שופכת אור על תקופת האבן המאוחרת בחוג הארקטי הקפוא, כך עולה ממחקר חדש שפורסם בכתב העת היוקרתי Scientific Reports.
» רוצים לקבל עדכונים נוספים הצטרפו אלינו לפייסבוק"השיטה החדשה שפיתחנו תאפשר לחוקרים להבין טוב יותר את החיים באזור הארקטי הקדום ואת אורח החיים בתפר שבין חברת הציידים לקטים למעבר ליישובי קבע", אומרת פרופ' רות גרוס, שהובילה את המחקר.
חקלאות ימית שבמרכזה דג הסלמון, היא חלק מרכזי במדינות סקנדינביה וצפון אמריקה שבאזור הארקטי, במאות השנים האחרונות ועד ימינו.
ארכיאולוגים שמתמחים באזור הארקטי הניחו עד היום שדג הסלמון היה מרכזי גם עבור התושבים הקדומים באזורים אלו, אולם עד כה נמצאו מעט מאוד ממצאים אמפיריים שמעידים שהוא אכן היה חלק מתזונה הקדומה של תושבי האזור הארקטי.
לדבריו של חוקר בתר-הדוקטורט מקבוצת המחקר של פרופ' גרוס, ד"ר דון באטלר מהחוג לציווילזציות ימיות בבית הספר למדעי הים ע"ש ליאון צ'רני באוניברסיטת חיפה, עד היום נמצאו עדויות לסוג של גדר שתפקידה היה לחסום את הנהרות בהם חיים דגי הסלמון וככל הנראה להקל על מלאכת הדייג שלהם, אולם עצמות הדגים כמעט ולא נמצאו.
"מאלפי הישובים שישבו לאורך אלפי שנים לאורך הנהרות בפינלנד, נמצאו עד היום אך ורק 6 עצמות סלמון. ארכיאולוגים ארקטיים מסבירים זאת בכך, שעצם הסלמון מתמוססת בקרקעות החומציות האופייניות לאזור הארקטי, כך שאין באתרים הארכיאולוגיים עדויות ישירות לכך שתושבי האזור הארקטי באמת דגו ואכלו את הסלמון בהיקפים המוכרים לנו מעדויות היסטוריות", אומרת פרופ' גרוס.
פרופ' גרוס מוסיה כי חשיבות דגי הסלמון כיום בסקנדינביה, יחד עם המיעוט הקיצוני של עצמות, הפך את הנושא לבעל חשיבות רבה ביותר לחוקרים והארכיאולוגים המקומיים. אלא שלמרות ההשקעה באלפי חפירות ארכיאולוגיות, הניסיונות לענות על חידת הסלמון עלו בתוהו.
כעת, בעזרת השיטה שפיתחו פרופ' גרוס וד"ר באטלר מתאפשר פתרון. השיטה מתבססת על ניסיונות מעבדה שהראו כי בעצמות סלמון שנשרפו במדורה נוצרים מינרלים ייחודיים מכילי מגנזיום, וכי המינרלים הללו ייחודיים אך ורק לדגים ממשפחת הסלמון. לשם השוואה החוקרים בדקו את המינרלים הנוצרים משריפת עצמות בעלי חיים אחרים מהאזור הארקטי, דוגמת אייל צפוני ומגוון מיני דגים מקומיים.
לאחר שהתברר כי הסמן המינרלי הינו ייחודי אך ורק לדגי סלמון, יצרו החוקרים קשר עם ארכיאולוגית מאוניברסיטת הלסינקי בפינלנד, ד"ר סאטו קויוויסטו, וביצעו מחקר משותף באתר ארכיאולוגי שגילו 5600 שנים. כחלק משיתוף הפעולה קיבלו החוקרים מישראל 3 מתוך 6 עצמות הסלמון שנמצאו בחפירות ארכיאולוגיות לאורך השנים בפינלנד, ובבדיקות המעבדה נמצא כי הסמן הייחודי אכן מופיע בהן.
לאחר אישוש כי המינרל יכול להשתמר לאורך אלפי שנים, פנו החוקרים לאחד מהיישובים הקדומים שעל נהר ה-Iijoki שבפינלנד, שם הם ביצעו דיגום של אפר ממדורה שנמצאה בתוך בקתת מגורים בת 5600 שנים.
בחזרה במעבדה, הבדיקה גילתה כי באפר זה אכן נמצאה החתימה המינרלית הייחודית של הסלמון, בצורת פרורים רבים שאינם ניתנים לזיהוי ע"י חוקרי עצמות דגים, שמעידה כי התושבים אכן דגו סלמון באזור זה וצרכו אותו כחלק מהדיאטה שלהם. נוכחות עצמות הסלמון השרופות במדורה מעידה על השלכת פסולת ארוחות למדורה מטעמי היגיינה.
"עד עכשיו היו לנו עדויות לציד כלבי ים באתר'' אומרים החוקרים. ''ומכיוון שעונת כלבי הים היא בחורף ידענו שהכפר היה מאוכלס בחורף. כעת יש לנו עדויות של סלמון, כשעונת הדיג היא בקיץ. כלומר, היישוב היה מאוכלס במהלך כל השנה. מכיוון שמדובר בתקופת המעבר שבין חברת ציידים לקטים לחברה של התיישבות קבע, אנחנו יודעים כעת להגיד שלפני 5,600 שנים בכפר העתיק ליד הנהר Iijoki, יש כבר יישובים שהופכים ליישובי קבע".
במבט רחב יותר, העובדה כי השיטה שפותחה באוניברסיטת חיפה עובדת, היא תאפשר לארכיאולוגים של האזור הארקטי לאסוף עדויות ישירות לגבי צריכת סלמון בעבר ולשחזר הן את עומק הזמן של הסתמכות חברות אנושיות באזור הארקטי על סלמון כמקור תזונה מרכזי, והן את חיי היום-יום שלפני אלפי שנים.
בנוסף, שימוש בשיטה החדשה יאפשר בחינת יחסי הגומלין שבין האדם ודגי הסלמון, וכן ניתן יהיה לבדוק את השפעת יחסי הגומלין ביניהם על המערכות האקולוגיות של הנהרות באזורים הארקטיים.
