נזקי חדקונית הדקל האדומה במטעי תמרים בכרמי יוסף, צילום: יח''צ - באדיבות פלנטארק-ביו פלנטארק-ביו (PlantArcBio), חברת סטארטאפ ישראלית בתחום האגרו-טק, השלימה לאחרונה תהליכי ניסוי מתקדמים במעבדות החברה ובחוות עדן, והגישה בקשה לפטנט עבור חומרים ביולוגיים יעילים כנגד חדקונית הדקל.
» רוצים לקבל עדכונים נוספים הצטרפו אלינו לפייסבוקהחומרים שהתגלו, בשיתוף פעולה עם חברה בינלאומית מובילה מתחום הגנת הצומח ועם פרופ' משה בר-יוסף, הוכחו כיעילים מאוד בניסויים שנעשו ישירות על החרקים המזיקים. אחד מהחומרים הראה קטילה מוחלטת של כל זחלי חדקונית הדקל בתוך מספר ימים.
החברות מתכוונות להמשיך יחד בפיתוח ומסחור תכשיר כנגד חדקונית הדקל, כשהצפי למוצר ראשון בשוק הוא בעוד כשלוש שנים.
התכשיר שיפותח על בסיס החומרים שנוסו בהצלחה, יהיה ידידותי לסביבה, היות והוא מבוסס על חומרים ביולוגיים, שפוגעים ספציפית רק בחדקונית הדקל, מתפרקים במהירות לאחר השימוש בהם, ולא מותירים עקבות בפרי.
מימין: ד"ר דרור שליטין, ד"ר נועם גרימברג, ד"ר ערבה שתיל-כהן וד"ר אביבה כץ- צילום: יח''צחדקונית הדקל האדומה היא החרק המזיק ביותר בעולם לתעשיית הדקלים. הוא תוקף עצי תמר, הגדלים על כ-14 מיליון דונם ברחבי העולם, וכן עצי קוקוס הגדלים על כ-120 מיליון דונם. בנוסף, החדקונית גורמת נזק רב לעצי דקל הגדלים לצרכי נוי, כדוגמת הדקל הקנרי.
הנזק הפוטנציאלי של החרק ללא טיפול הוא מאות מיליוני דולרים, והטיפול עצמו הוא יקר ופוגע בסביבה, וכן עלול לפגוע במטפלים ובעצים המטופלים.
חדקונית הדקל נמצאת ברוב האזורים בהם מגדלים דקלים בעולם, ונפוצה בלמעלה מ-60 מדינות. בחלק מהארצות, היא מאיימת על עצם המשך קיומה של התעשייה וכן כל אספקת מזון בסיסי בחלק ממדינות צפון אפריקה והמזרח התיכון.
בישראל התגלה המזיק לראשונה ב-1999 במטעי תמר בצפון ים המלח. מאז הוא התפשט מאזור אילת, דרך הערבה, בקעת הירדן ועד לאזור הצפון. בערים שונות ברחבי הארץ כבר נכרתו עצים מתים מחשש לנפילה פתאומית על עוברי אורח.
ארגון המזון והחקלאות (FAO) מטעם האו"ם המוביל מאמצים בינלאומיים למלחמה ברעב ברחבי העולם, מעריך שכחמישים מיליון עצי דקל תמר חשופים לפגיעת חדקונית הדקל.
הפתרונות הקיימים כיום כנגד החדקונית מבוססים בעיקר על כימיקלים רעילים, הניתנים בהשקיה, ריסוס או הזרקה. למרות התפשטות החרק והנזקים הנלווים, עיקר ההתפתחות בהתמודדות מולו עד כה הייתה בעיקר באמצעי הזיהוי - כלבים, סנסורים וכדומה. בחזית הטיפול כנגד החרק לא פותחו עדיין חומרים ספציפיים וידידותיים יותר, ומכאן נוצר שיתוף הפעולה בין השותפים בפרויקט.
