דג דניס, צילום: באדיבות דוברות אוניברסיטת חיפהשיניים של דגי דניס בני 3,500 שנה הם העדות הקדומה ביותר לחקלאות ימית שהתגלתה עד היום בעולם. כך עולה ממחקר חדש שנערך באוניברסיטת חיפה, מכללת אורנים המכון לחקר ימים ואגמים, וחוקרים גרמניים מאוניברסיטת מיינץ וגוטינגן.
» רוצים לקבל עדכונים נוספים הצטרפו אלינו לפייסבוקעל פי המחקר, שפורסם בכתב העת היוקרתי "Nature Scientific Reports" החקלאות הימית התקיימה באזור ים סוף, וזוהי העדות האמפירית הקדומה ביותר שנמצאה עד כה לחקלאות ימית בעולם.
"על פי הממצאים החדשים, יחד עם ממצאים ארכיאולוגים נוספים מתקופת הברזל, היא ראשית תקופת המקרא, אנו למדים על כך שמצרים הופכת להיות למעצמה של חקלאות ימית, שמייצאת את הדגים צפונה, כולל לערים הישראליות והכנעניות", אמר עורך המחקר דר' גיא סיסמה-ונטורה מאוניברסיטת חיפה.
היום, לאור הדרישה ההולכת וגוברת לצריכת דגים, גם החקלאות הימית מתפתחת במהירות, למה שמכונה "המהפכה הכחולה". אולם מתי החלה האנושות בפיתוח של חקלאות ימית סדורה? "ציורי קיר ממצרים העתיקה, מהמאה השלישית לפני הספירה, מראים תיאורים של דיג וחיתוך דגים למסחר, אולם עד היום לא נמצאה עדות ארכיאולוגית-אמפירית לחקלאות ימית בתקופה כה קדומה", מסבירה ד"ר עירית זהר, מעורכות המחקר.
המחקר התבסס על בדיקה של הרכב האיזוטופים של חמצן בשיניים של הדניס - בדיקה המאפשרת לזהות היכן גדל הדג בחודשים האחרונים לחייו בהן נוצרה השן. "היחס בין האיזוטופים של חמצן 18O ו-16O משתנה בטבע באופן קבוע בהתאם לטמפרטורת המים ורמת מליחותם. ולכן, מעקב אחר היחס בין שני האיזוטופים בשיניים של דגים מודרניים ובשיניים של דגים ארכיאולוגיים מאפשר לזהות ולשחזר את הטמפרטורה והמליחות שבו נוצרה השן. ''ברגע שאנחנו יודעים את זה, אפשר להצליב זאת עם עדויות גיאולוגיות, ארכיאולוגיות והיסטוריות אחרות לגבי טמפרטורות מי הים באזורים שונים ולזהות את בית הגידול האפשרי של הדג, ואת התקופה בה חי", הסביר ד"ר סיסמה-ונטורה.
עצמות דגים ששימשו למחקר, צילום: באדיבות דוברות אוניברסיטת חיפהבמחקר הנוכחי נדגמו למעלה מ-100 שיניי דניס, מאתרים ארכיאולוגים שונים מישראל. אלו כללו אתרים חופיים, כמו דור ואשקלון וכן אתרים שנמצאים בפנים הארץ, כמו ירושלים וחצור. מגוון שיני הדגים שנחקר כיסה רצף כרונולוגי המשתרע על פני למעלה מ-10,000 שנים, מראשית מהתקופה הניאוליתית - התחלת החקלאות, ועד לתקופה האיסלאמית הקדומה - המאות 7-8 לספירה.
מהממצאים התברר שבתקופות קדומות, שלפני 3,500 שנים, דגי הדניס נתפסו בשני אזורים מרכזיים - בים הפתוח ובלגונות חופיות מליחות קדומות. אולם לפני כ- 3,500 שנה, עם התייצבות גובה פני הים, חל מהפך ומרבית הדגים נתפסו בבית גידול אחד - הלגונה המליחה של סבחאת ברדוויל שבצפון סיני. "בדיקת היחס שבין האיזוטופים העידו על הטמפרטורה והמליחות שבהם גודלו הדגים החל מאותה תקופה. כשבחנו את כל האתרים האפשריים, רק הלגונה המליחה של ברדוויל התאימה לסמן הכימי הספציפי הזה", מסבירים החוקרים.
עוד נמצא כי בתקופות המקראיות הדניס היה הדג המיובא העיקרי לאתרים במרכז הארץ. גם גודלם של הדגים העיד על המעבר לחקלאות ימית. בתקופות שלפני 3,500 שנים הדגים שנתפסו היו בטווח רחב של גדלים, גדולים וקטנים, החל מתקופה זו, טווח הגדלים הצטמצם עד שבתקופה המקראית הדגים המיובאים מתכנסים ל"גודל צלחת", "כ-500 גרם ואורך של כ-40 ס"מ, כמו שרואים בדגים שמגודלים בחקלאות ימית של ימינו", אומרת ד"ר זהר.
מתוך המחקר, צילום: באדיבות דוברות אוניברסיטת חיפההממצאים החדשים, יחד עם ממצאים ארכיאולוגים נוספים מתקופת הברונזה המאוחרת והברזל, מעידים על החקלאות הימית וקשרי המסחר שבין מצרים – האימפריה הגדולה מדרום, והישובים הקדומים בכנען ובישראל. לדברי החוקרים, עם התקדמות השנים, יש עלייה בשכיחות הדגים שמגיעים ממצרים - דניס מהברדוויל, דגי נסיכת הנילוס מהנילוס ומינים נילוטים נוספים. הדגים הללו יובשו והגיעו לישובים באזור כנען בדרך הסחר הראשית – ולמעשה, ברוב היישובים מהתקופה מוצאים החוקרים כמעט אך ורק דגים מיובאים ממצרים ולא דגים מקומיים מיפו או מאשקלון – לדוגמא. "ייתכן וממצאים אלה מעידים כי באותן תקופות, תושבי המרחב הארץ-ישראלי כמעט לא עסקו בדיג, גם בערי החוף" אומרים החוקרים.
את הסיכום, משאיר פרופ' בר-עוז, לשיר המיתולוגי של להקת הנח"ל, "קרנבל בנח"ל". "הדיג בברדוויל היה ענף משק מרכזי בהיאחזות נח"ל-ים שהתקיימה על גדת הימה בשנות ה-60 ולכן השיר 'קרנבל בנח"ל' כולל את השורה 'לדוג דגים בברדוויל'. כך, בלי שידעו על כך, חידשו מסורת של אלפי שנים של מדגה וסחר עם דג הדניס המבוקש".
המחקר מומן על ידי הקרן האירופית למחקר (ERC), הקרן הלאומית הגרמנית למחקר (DFG) והקרן הישראלית למדע (ISF). את המחקר הוביל ד"ר סיסמה-ונטורה מהמכון לחקר ימים ואגמים והמכון ללימודי ים באוניברסיטת חיפה, יחד עם פרופ' בר-עוז, פרופ׳ עמרי לרנאו ופרופ' איילת גלבוע מהמכון לארכיאולוגיה על שם זינמן באוניברסיטת חיפה, פרופ' דורית סיוון מהחוג לציווילזציות ימיות של אוניברסיטת חיפה, ד"ר עירית זהר ממכללת אורנים והמכון לארכאולוגיה על שם זינמן באוניברסיטת חיפה, פרופ' אנדראס פאק מאוניברסיטת גוטינגן ופרופ' תומאס טוטקין מאוניברסיטת מיינץ.
