אין ''פרות קדושות'' - חלב מקומי או מיובא?

ענף החלב הישראלי ידוע בעולם כולו באיכותו ורמתו הגבוהה והפרה הישראלית ידועה ומוכרת כשיאנית החלב הבינלאומית, מודל לחיקוי למדינות רבות אחרות אשר למדו מישראל כיצד מייצרים חלב. אך למרות כל אלו, בעידן הגלובליזציה אין "פרות קדושות", תרתי משמע, וגם בענף כה מצליח נשאלת השאלה מה יותר זול – לייצר בישראל או לייבא מחו"ל?

לכבוד יום העיון בנושא הגלובליזציה והשפעותיה על החקלאות הישראלית, הציג ד"ר ישראל פלמנבאום, לשעבר מנהל אגף בעלי חיים במשרד החקלאות, מחקר המוסיף למשוואה עוד נתון מעניין וחשוב. מה ערכן הכלכלי של התועלות הסביבתיות של הרפת הישראלית? והאם הן מטות את המאזניים בשאלת הייצור המקומי או הייבוא?

בעבודתו בחן ד"ר פלמנבאום מצב היפותטי בו אין רפתות בישראל וצריכת החלב כולה מסופקת באמצעות יבוא. אילו השלכות סביבתיות יש למצב זה? לתוצרי לוואי של ענפי החקלאות השונים, המשמשים כמזון לעדר הפרות, לא יהיה עוד שימוש ועל כן יהיה צורך בהטמנתם; גידולים חקלאיים הצורכים דשן המיוצר מזבל פרות יעברו לשימוש בדשן כימי; ירידה של כחצי מיליון דונם גידולי מספוא המעובדים בישראל ותורמים לאיכות האוויר, הסביבה והחברה בישראל.

על פי עבודתו של ד"ר פלמנבאום השלכות אלו הן שוות ערך לכ- 275 מיליון ₪ בשנה! הטמנת תוצרי לוואי המשמשים להזנת הפרות ברפת תעלה 50 מיליון ₪, שימוש בדשן כימי במקום בזבל פרות יעלה 145 מילון ₪ ותרומת עיבודם של כחצי מליון דונם גידולי מספוא עומדת על כ- 80 מיליון ₪. ערכם של כל אלו הנו שווה ערך לכ- 5.5 סנט נוספים במחירו של כל ליטר חלב המיובא לישראל.

ד"ר ישראל פלמנבאום: "מדובר בהיקף כספי דומה מאוד לפער בין עלויות ייצור החלב בישראל לבין מחירו של החלב המיובא ממדינות שבאפשרותן להיות ספקיות החלב של ישראל במצב המוצא ההיפותטי – כשאין רפתות בארץ. לאור זאת, כשאנו באים לבחון את מידת התחרותיות של ענף חקלאי ישראלי מול מקבילו בעולם, אנו חייבים לקחת בחשבון גם את התועלות הסביבתיות של קיומו או אי קיומו בישראל. ברפת ניתן לראות כי התועלות הסביבתיות בהחלט מטות את הכף לטובת המשך קיום הרפת הישראלית".

נתונים אלו ומידע רב נוסף הוצגו הבוקר, ביום העיון בנושא הגלובליזציה והשפעתה על החקלאות הישראלית, שאורגן על ידי שירות ההדרכה והמקצוע (שה"מ) והיחידה לחקר שווקים במשרד החקלאות ופיתוח הכפר.