שריפת שטחי כוורות בעוטף עזה, צילום: יומיק שמר - שמאי מקרקעין וחקלאותארבע שנים עברו ממבצע צוק איתן. מבצע שעצר את המדינה מלכת. 4594 רקטות ופצמ"רים נורו לשטח ישראל. כשפגזים מעל ראשיהם ובמפתן בתיהם, המשיכו חקלאי העוטף, לזרוע, לשתול, לקטוף, ולשלוח מזון טרי לכלל אזרחי ישראל. אסם הירקות של המדינה המשיך לתפקד לאורך כל 53 ימי הלחימה.
» רוצים לקבל עדכונים נוספים הצטרפו אלינו לפייסבוקומה השתנה הפעם? הצבע. מירוק הפך לשחור. במקום רקטות, ירדנו באיום, מטרור המסכן חיי אדם לטירור של אדמה חרוכה, עפיפונים ובלונים מכלים שדות תבואה וקמה שהבשילה, מעלים באש שמורות טבע ושטחי מרעה, והצבע שחור משחור וכן גם הנשמה.
שדה שנשרף – יהיה בשנה הבאה ירוק מחדש, ארבעים אלף דונם של חורשות ומרעה יזדקקו ל-15 שנה לפחות כדי לחזור לעצמם. הדרום האדום הפורח כל שנה בכלניות מדהימות בכל רחבי הנגב המערבי יישאר שחור.
החקלאים בנגב הם גזע עיקש. בעשרים שנה האחרונות ראו וחוו כמעט הכל, ובכל זאת, קמים בוקר ולילה. משקים השדות ומגדלים את הירקות והפירות, החיטה והשעורה, ואפילו בננות ואבוקדו לתפארת מדינת ישראל.
אנחנו תקווה, כי ממשלת ישראל לא תיקח אותנו כמובנים מאליו. אין פה בעיה פוליטית, יש כאן בעיה לאומית ועל הממשלה וכוחות הביטחון להביא הפתרון. אנחנו יודעים כי את היבול שנשרף לא ניתן להחזיר אבל את הפיצוי המגיע ניתן להעביר ומהר, ללא צורך לשלוח את אחרון החקלאים לנפתולי הבירוקרטיה של רשות המסים.
לשריפות אפשר וצריך למצוא פתרון ולא פחות מכך. צריך ליצור מציאות חדשה באיזור, שנשבור את מעגל האלימות ותאפשר לרבים רבים המגיעים בשנים האחרונות לחיות באיזור, חיים רגילים, בלי קסאמים, בלונים, עפיפונים ומנהרות, פשוט כאחד האדם.
הכותב: אבשלום (אבו) וילן, מזכ''ל התאחדות חקלאי ישראל
