צילום: רם שדמון - באדיבות משרד החקלאות ופיתוח הכפרהתוכנית לשיקום משק המים
שאושרה לאחרונה על ידי הממשלה כוללת את הכפלת ההתפלה עד שנת 2030, המשך קמפיין העידוד לחיסכון ושיקום 7 נחלים בצפון, אך אינה כוללת כל התייחסות למצב החקלאות ולפיצוי החקלאים.
» רוצים לקבל עדכונים נוספים הצטרפו אלינו לפייסבוקהדבר לא מפתיע ומצביע על מגמה עקבית של הממשלה שלאורך כל כהונתה הוציאה מסדר העדיפויות שלה את החקלאים ואת החקלאות ושמה אותם במקום האחרון. אנחנו עומדים בפני שוקת שבורה ופגיעה אנושה בחקלאות.
מחדל ניהול משק המים התחיל לפני 15 שנה כשקמפיין "ישראל מתייבשת" עלה לראשונה. המסרים לציבור היו בשני מישורים – חיסכון במים בצריכה הביתית והפתרון לבעיית ההתייבשות היא התפלת מי ים. מאז, מיליארדי שקלים הושקעו במתקני ההתפלה, אך אלה גרמו במהלך השנים למצג שווא שהבעיה נפתרה וקמפיין החיסכון במים עבור המשק הביתי נגנז ואכיפה לא בוצעה.
היום, אחרי חמש שנות בצורת, בעיית המחסור במים מתגלה כחמורה בגלל אוזלת ידם של הפקידים במועצת רשות המים ובמשרד האוצר, שניהלו ברשלנות בעשור האחרון את משק המים והביאו אותו על עברי פי פחת. התוצאה של אוזלת ידם היא איום לא רק על החקלאות, אלא גם על מי השתייה שלנו. יישום התוכנית לשיקום משק המים הייתה צריכה להיעשות לפני מספר שנים, הכתובת הייתה על הקיר והיום מי שבעיקר משלם את המחיר הם החקלאים.
החלטת מועצת רשות המים ופקידי האוצר לקצץ במכסות המים לחקלאים ללא כל כוונה לפצות אותם על כך היא המשך ישיר בהתנהלות הכושלת של הממשלה שהוציאה את נושא המים מפיקוח של וועדת הכספים. משרד החקלאות הפך להיות גוף חסר שליטה המנוהל בחוסר מקצועיות ובחוסר שיתוף פעולה עם החקלאים. יש להחזיר את הפיקוח לוועדת הכספים ולעמוד על כך שהחלטת המשלה בדבר דיווח שנתי בנוגע למשק המים, אכן תתקיים הלכה למעשה.
בשנת 2017 הוקצו 422 מיליון קוב ואילו ב- 2018, כדי להתמודד עם המשבר המתהווה במשק המים הישראלי הציעה רשות המים להקצות 210 מיליון קוב בלבד של מים שפירים. אך בתום דיונים הוחלט כי מכסות המים לחקלאות בשנת 2018 יהיו זהות לכמות המים בה השתמשו בפועל החקלאים בשנת 2017 כ- 280 מיליון קוב.
על אף שמשרד האוצר התחייב שאם בחודשים הבאים יימשך המשבר במשק המים ויוחלט על קיצוץ במכסות המים לחקלאות יינתן פיצוי הולם לחקלאים, בפועל הדבר לא קורה. אם לא די בכך, במאי 2018 קוצצו מכסות המים לצרכנים ו-50 מיליון קוב מים שפירים לחקלאות, לרבות ביישובי קו עימות, קרי עוטף עזה ורמת הגולן. על החקלאים באזורים אלה, המתמודדים עם מציאות ביטחונית מורכבת, נגזר לעקור מטעים ולייבש שדות. יש להבין ולהפנים שקיצוץ איננו לשנה אחת: פרדס שנהרס או גפן שמושמד אינם יחזרו בשנה הבאה ולכן הפיצוי חייב להיות לשנים הקרובות.
הפיצוי אותו יש להעניק לחקלאים הוא לא פחות משלושה שקלים לקוב מים שפירים ומוערך ב-150 מיליון ₪, סכום זעום לעומת ההשקעה של מיליארדים בפיתוח משק המים.
הנושא חייב להיבדק ברמת הממשלה והאחריות לנושא חייבת להיות ברמת ראש הממשלה והשרים. מדינה שמקצצת למעלה מ 50% מכמות המים לחקלאות אומרת הלכה למעשה כי היא מוותרת על עצמאותה בייצור מזון טרי. מדובר בהחלטה דרמטית שיש לה גם היבט בטחוני בנוסף לאיום על קיום החקלאות. מדובר בקיצוץ צפוי של עשרות מיליוני קוב מים, ובמאות מיליוני שקלים של פיצוי. הקיצוץ עלול לפגוע גם במשקי הבית, בגינון, בערים ובשטחים הפתוחים והירוקים.
ממשלת ישראל חייבת לקיים דיון חירום דחוף, לבחון מה היו הסיבות למחדל, איך מתמודדים איתו , מה עושים על מנת להקטין את הפגיעה בחקלאות ומה עושים על מנת שבעוד שנה לא נתעורר ונקבל דרישה לעצור את כלל המים לחקלאות.
יש להקצות באופן מידי תקציבים למיצוי פוטנציאל ההתפלה, שיפור יכולות הולכת מים לכל קצוות הארץ ולחזק את יכולות האגירה של מי גשמים ושיטפונות וייצור נוסף של מים מושבים.
כדי להתמודד עם האתגר ועם שאלות משק המים נדרשת תכנית לאומית והשקעת משאבים בהיקף גדול ביותר במשך מספר שנים, ולכך נדרשת החלטת ממשלה . זו אחריות של הממשלה, השרים והכנסת - ולא של הפקידים.
הממשלה מתעללת בחקלאים ומחסלת את החקלאות. מדובר במחדל ארוך שכולל את ההתמודדות הכושלת מול הטרור החקלאי, קיצוץ במכסות המים ללא מתן פיצוי הולם, אישור יבוא פרוע של תוצרת חקלאית והערמת קשיים בנושא העובדים הזרים.
חייבים לפצות את החקלאים ולהציל את ענף החקלאות. לא ייתכן שבגלל אוזלת ידה של מועצת רשות המים החקלאים לא יפוצו. האחריות לפתרון המשבר במשק המים מוטלת על הממשלה והכנסת.
שר החקלאות צריך להציב קו אדום וברור בנושא על מנת להבטיח את המשך קיומה של החקלאות, את רמת אמצעי הייצור ואת עתיד החקלאים. אין מדינה ללא אדמה, ואין אדמה ללא חקלאות והתיישבות. זו תמצית הציונות.
הכותב: ח"כ איתן ברושי (המחנה הציוני) - יו"ר השדולה החקלאית בכנסת
