מקטע בודד מהמגילה שפוענחה, צילום: רשות העתיקות - הספרייה המקוונת של מגילות מדבר יהודהמתוך כ-900 המגילות הגנוזות שהתגלו באזור ים המלח באמצע המאה הקודמת, רק שתיים מעולם לא פוענחו. כעת, לאחר עבודת הרכבה מאומצת של יותר מ-60 קטעים זעירים, הכתובים בכתב סתרים, הצליחו החוקרים לפענח אחת מהן.
» רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו אלינו לפייסבוקפיענוח המגילה שארך למעלה משנה, ופורסם בכתב העת Journal of Biblical Literature בוצע ע''י ד"ר אשבל רצון ופרופ' יונתן בן דב מהחוג למקרא באוניברסיטת חיפה, וכעת שני החוקרים עומלים על הפענוח של המגילה האחרונה. המחקר מומן על ידי הקרן הלאומית למדע (ISF),
רוב רובן של המגילות הגנוזות, מגילות קומראן, שהתגלו בשנות ה-40 וה-50 של המאה הקודמת כבר שוחזרו ופורסמו. בין קטעי ה"פסיפס" הקטנים שעוד נותרו ללא קריאה מוסמכת, לעיתים פחות מסנטימטר מרובע, היו כ-60 קטעי קלף בכתב סתרים. חוקר שחקר את הקטעים בעבר, טען שהם שייכים למספר מגילות שונות, ולכן היה קושי להרכיב ולפענח אותה עד היום.
כעת, עם פענוח המגילה, מתאפשר מפגש נוסף עם לוח השנה הייחודי של בני כת מדבר יהודה כולל זיהוי, בפעם הראשונה, של השם שנתנו למועדים המיוחדים של ימי המעבר בין ארבע העונות.
בני קומראן, שקראו לעצמם "עדת היחד", היו קבוצה קיצונית שפרשה לחיי מדבר, ואף סבלה מרדיפות של הממסד השולט. הם כתבו מגילות רבות, וביניהן מספר קטן של מגילות בכתב סתרים, וחשוב יותר למגילה הנוכחית - הם חיו על פי לוח שנה בן 364 ימים.
המגילה שפוענחה, צילום: באדיבות אוניברסיטת חיפהלדברי החוקרים, לוח השנה משקף את אחת המחלוקות הגדולות ביותר בין הקבוצות השונות של סוף ימי בית שני. "לוח השנה הירחי, שעל פיו היהדות נוהגת עד היום, מצריך הרבה החלטות אנושיות. צריך אנשים שיסתכלו על הכוכבים ועל הירח ויעידו על התצפיות שלהם, וצריך מי שיחליט על קביעת ראש החודש ועיבור השנה. לעומת זאת, לוח השנה בן 364 הימים היה מושלם, בשל העובדה שהוא מתחלק בארבע ובשבע, המועדים חלים תמיד באותו היום, ואין צורך להתלבט מה קורה, למשל, כאשר אחד המועדים חל בשבת, כמו שקורה לעיתים בלוח הירחי. אין בלוח השנה אף פעם שום שינוי. הוא משקף, ככל הנראה, את התפיסה של בני העדה לגבי שלמות וקדושה", מסבירים החוקרים.
כאמור, המגילה הנוכחית מונה את המועדים המרכזיים על פי לוח השנה הכיתתי. היא מתארת שני מועדים ייחודיים, שלא נזכרו במקרא, אך הם מוכרים מ"מגילת המקדש" מקומראן - ביכורי היין וביכורי השמן. מועדים אלה היו "המשך" של חג השבועות הנהוג כיום וחוגג את ביכורי החיטה. על פי לוח השנה הזה, חג ביכורי החיטה חל 50 ימים אחרי השבת שאחרי הפסח, אחרי 50 יום נוספים חגגו את חג ביכורי היין ולאחר 50 ימים נוספים חגגו את חג ביכורי השמן.
ובכל זאת, אי אפשר בלי הפתעות: מהמגילות הקודמות ידעו החוקרים כי בני העדה חגגו את חילופי העונות – יום מועד מיוחד לכל אחד מארבעת מועדי החלפת העונות. אולם עד כה לא ידעו מה שמם של אותם מועדים. במגילה הזו התגלה שימים אלה נקראו "תקופה" . "המונח מוכר מספרות חז"ל המאוחרת יותר ומן הפסיפסים של תקופת התלמוד, ויכולנו להניח שהוא משמש במשמעות זו במגילות, אולם הוא נחשף כאן לראשונה", מסבירים ד"ר רצון ופרופ' בן דב.
המגילה הנוכחית גם שופכת אור נוסף על המנהגים של סופרי המגילות. מתברר שמי שכתב את המגילה – כנראה אחד ממנהיגי הכת שהכיר את כתב הסתרים, שכח לציין כמה מהמועדים של הקהילה, וסופר אחר נאלץ לתקן את הטעויות, כשהוא מוסיף את המועדים ברווחים שבין הטורים.
"המגילה כתובה בכתב סתרים, אבל הטקסט עצמו הוא טקסט פשוט וידוע, שאין שום סיבה להסתירו'' אומרים החוקרים ד"ר אשבל רצון ופרופ' יונתן בן דב. ''זה נוהג ידוע בתקופה זו במקומות רבים גם מחוץ לישראל, שהמנהיג כותב בכתב סתרים – גם דברים גלויים לכל, כחלק מהמעמד שלו. המנהג נועד להראות שהוא זה שיודע את כתב הסתרים ואחרים לא. אלא שהמגילה הזו מראה שהוא התבלבל לא מעט פעמים".
"במגילה הזו ניתן למצוא מילים וביטויים רבים שמופיעים אחר כך במשנה. זה מראה שוב שדברים רבים שעליהם כתבו חז"ל, כמה מאות שנים מאוחר יותר, הגיעו ממקור קדום מתקופת הבית השני".
