מאובני האלמוגים מגלים: הים יעלה, ובמהירות

ניו יורק מוצפת, אמסטרדם שקועה מתחת למים ואיים שלמים באוקיינוסים נעלמים כלא היו. הערכות מהשנה וחצי האחרונות מתריעות שעליית פני הים כתוצאה מהתחממות כדור הארץ תתרחש בקרוב יותר מכפי שהעריכו עד לאחרונה, ותהיה חדה יותר: עלייה של כמה מטרים עוד לפני סוף המאה הנוכחית.

» רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו אלינו לפייסבוק

מחקר חדש שפורסם לאחרונה מחזק את הערכות הללו. חוקרים מאוניברסיטת רייס שביוסטון, טקסס גילו שבפעם האחרונה שעלייה משמעותית בפני הים התרחשה, היא קרתה לא באופן הדרגתי – אלא בסדרה של עליות חדות שהתרחשו לאורך פרק זמן קצר של כמה עשרות שנים. זה קרה בפעם הקודמת שכדור הארץ התחמם, עם סיום עידן הקרח האחרון, לפני כ-20 אלף שנה. ומי שעזרו לחוקרים לגלות את הנתון הזה היו, באופן מפתיע, דווקא אלמוגים שמתו לפני עשרות אלפי שנים.

אלמוגים צומחים לגובה

אז למה, בעצם, צריך להיות אכפת לנו מה קרה לפני 20 אלף שנה? ובכן, הבנה של דפוסי העלייה של פני הים בעבר יכולה לעזור לנו להבין היום בפני מה אנחנו עומדים, ולהיערך בהתאם. בתום עידן הקרח האחרון, עם התחממות טמפרטורת כדור הארץ, התרחשה המסה מסיבית של קרח בקרחונים ובקטבים, מה שגרם לעלייה משמעותית בפני הים. גם היום, עקב שינוי האקלים, מתרחשת המסה דומה בקצב הולך וגובר. וכך, התרחיש שאותו החוקרים למדו מהאלמוגים הקדומים יכול להצביע על מה שיקרה לפני הים בימינו, ככל שכדור הארץ יוסיף להתחמם.


טראסות של מאובני אלמוגים בעומק של כ-60 מטרים מתחת לפני הים, לחופי טקסס. צילום: מתוך המחקר

רוב האלמוגים שבונים את שוניות האלמוגים זקוקים לאור השמש כדי לשרוד, מכיוון שהם חיים בשיתוף עם אצות מיקרוסקופיות שגדלות בתוך רקמת האלמוג ומספקות לו חלק גדול מהאנרגיה הדרושה לו לגדילה ולבניית השלד הגירני שלו. אותן אצות זקוקות לאור השמש כדי לקיים את תהליך הפוטוסינתזה, ולכן מרבית סוגי האלמוגים יכולים להתקיים רק בעומקים שאליהם חודרת קרינת השמש, כלומר בעומק של עד כמה עשרות מטרים מתחת לפני הים. כשפני הים עולים, האלמוגים מנסים להגיע קרוב יותר לפני השטח ומתחילים לצמוח באופן אנכי כדי לנסות ולהגיע קרוב יותר לאור השמש.

תוך שימוש בסונאר, הצליחו המדענים למפות במפרץ מקסיקו – במרחק מה מחופי טקסס – טראסות של מאובני אלמוגים בעומק של כ-60 מטרים מתחת לפני הים. לפי החוקרים, האלמוגים הללו צמחו במאונך בתום עידן הקרח האחרון, לפני כ-20 אלף שנה. הממצאים מעידים על כך שעליית פני הים התרחשה אז בסדרה של עליות חדות, שהתבטאה כל פעם בצמיחה אנכית חדה של האלמוגים. בסופו של דבר, קצב העלייה הפך כה גבוה עד שהאלמוגים לא יכלו עוד להדביק את פני הים המתרחקים, ובלא די אור שמש הם מתו; אבל השרידים שלהם -שלדי האלמוגים – נשארו כדי לספר את סיפור החיים שלהם.


אלמוגים באילת, צילום: דר' אסף זבולוני, אקולוג מפרץ אילת - רשות הטבע והגנים

המחקר הזה עומד בניגוד לרוב התחזיות קודמות, שהציגו תרחיש של עלייה הדרגתית בפני הים. ההערכה של הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים (IPCC) חזתה עלייה נמוכה ממטר עד לסוף המאה הנוכחית, תוך עלייה קבועה והדרגתית של כמה מילימטרים עד סנטימטרים בשנה. אך מחקר שהתפרסם בשנה שעברה בראשות חוקר האקלים הידוע והמדען הראשי של נאס"א בעבר ג'יימס הנסן טען שעלינו להיערך לכך שמעבר לשלב מסוים, עליית פני הים תתרחש בפתאומיות ובחדות.

מחקרו של הנסן גרס שלתהליך המתון של המסת קרח על היבשה וזרימתו לים – תהליך שמתרחש באופן אטי יחסית – יש מעין נקודת שיא, שלאחריה חתיכות מאסיביות של קרח יבשתי יתנתקו וימסו אל תוך הים, ואז תתרחש עלייה חדה יותר בגובה פני הים. תוספות של מאסות כאלה של קרח יכולות להעלות את המפלס באופן פתאומי יותר, במיוחד אם התהליכים של שבירת הקרחונים מתרחשים במקביל ובאופן מוגבר בגרינלנד ובאנטארקטיקה. מחקרו של הנסן התקבל בספקנות בקהילה המדעית, אך המחקר הנוכחי מאשש את ההשערה שלו.

מה עושים? נערכים

עלייה שכזו בגובה פני הים תהיה הרסנית לא רק בעבור קהילות שמתגוררות באזורי החוף או בעבור איים שנמצאים כבר כעת כמעט בגובה פני הים; מדובר באסון בקנה מידה עולמי שישפיע על כלל אוכלוסיית העולם, שתיאלץ להצטופף באזורים שנותרו מעל המים ומחוץ לטווח הצפות תכופות. רוב אוכלוסיית העולם חיה בסמוך לחופים, ועל כן השפעת עלייה במפלס פני הים תהיה נרחבת בהיקפה. דוגמה טובה לכך היא אוסטרליה, שבה כמעט כל האוכלוסייה ממוקמת לאורך החוף המערבי והמזרחי. בטווח הזמן המיידי, מדובר יהיה בהרס של מתקנים ותשתיות כמו כבישים, תשתיות חשמל, תחנות כוח ומתקני התפלה, שצפוי לעלות מיליארדים. בהמשך, הדבר עלול להוביל גם לחוסר יציבות פוליטי ולמלחמות על מזון, מים נקיים וקרקע.


מחקרים כאלה צריכים להזכיר לנו שאי אפשר להמשיך ולהתייחס אל נושא עליית פני הים הזה כאל דבר מה שיקרה אולי בעתיד הרחוק, ושצריך לנסות לבלום את ההגעה לנקודת השיא הזו. מטרתו של הסכם פריז שנחתם בדצמבר 2015 היא להגביל את התחממות כדור הארץ מתחת ל-2 מעלות צלזיוס מעל לערכי הטמפרטורות לפני תקופת המהפכה התעשייתית ולהאט בכך את קצב עליית פני הים. אך מדינות האיים – ביניהן פיג׳י, שניהלה את ועידת האקלים השנתית החודש בבון שבגרמניה – טוענות שכדי לשמור עליהן מטביעה מתחת לפני הים, יש צורך להגביל את ההתחממות במעלה וחצי לכל היותר. לפי המחקר החדש, נראה שזהו אינטרס של כולנו לעשות זאת, ובמקביל להיערך כבר עכשיו לתרחישים של עלייה משמעותית של פני הים. היערכות מתאימה לא רק שתחסוך מיליארדי דולרים בטווח הרחוק, אלא גם תציל חיים רבים ותעזור לשמור על איכות החיים שלנו במהלך עשרות השנים הבאות.

ומה בישראל? כרגע עליית פני הים לא נמצאת בראש סדר העדיפויות שלנו, או אפילו במקום טוב באמצע הרשימה. זאת למרות שאזור הים התיכון נחשב כבעל רגישות אקלימית מוגברת, ועל פי התחזיות צפוי לעבור בעשרות השנים הבאות התחממות, בצורות והתמעטות משקעים, וגם – שלא במפתיע – עלייה של פני הים. תחזיות מסוימות מציעות שאלה צפויים לעלות אף בקצב גבוה מנתוני הממוצע העולמי.

למרות זאת, תכנית הפעולה הלאומית להיערכות והסתגלות לשינוי האקלים בישראל עדיין לא פורסמה, כיום אין הנחיה גורפת כיצד להיערך לנושא מאף גוף ממשלתי או תכנוני – גם כשמדובר על תכנון והקמה של מבנים ותשתיות באיזורים הקרובים לקו החוף. אם להאמין לאלמוגים, נראה שכדאי לממשלה להתחיל להיערך, או לכל הפחות – לסבסד שיעורי שחייה מתקדמים לציבור הרחב.

הכתבה התפרסמה באתר "זווית" - סוכנות ידיעות למדע וסביבה