פרופ' רוזנברג עם הכד, צילום: באדיבות אוניברסיטת חיפה כלי חרס יחיד מסוגו המתוארך לתקופה של לפני 7,200 שנים שהתגלה בישוב הפרהיסטורי תל צף שבעמק הירדן, חושף לראשונה את הצד הטקסי-דתי ואולי אף הפוליטי של אגירת המזון בחברות האנושיות במזרח הקדום.
» רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו אלינו לפייסבוקהכלי וממצאים נוספים נחשפו בחפירות שמתבצעות במקום ע''י אוניברסיטת חיפה והמכון הארכיאולוגי בברלין.
"הממצאים בתל צף מהווים עדות ראשונה לקשר בין אגירת מזון בקנה מידה גדול מאד ובין קיום של פולחן הקשור בהצלחה של האחסון ושמירה על התוצרת החקלאית שאוחסנה", אמר פרופ' דני רוזנברג מאוניברסיטת חיפה שעומד בראש פרוייקט המחקר בתל צף.
האתר הארכיאולוגי בתל צף נמצא בסמוך לנהר הירדן והגבול הבינלאומי עם ממלכת ירדן. האתר תועד לראשונה כבר בשנות ה-40 וה-50 ונחפר לסרוגין החל משלהי שנות ה-70, כשהחל משנת 2013 מוביל את החפירות פרופ' דני רוזנברג מהמכון ע"ש זינמן לארכיאולוגיה של אוניברסיטת חיפה בשיתוף עם ד"ר פלוריאן קלימשה מהמכון הארכיאולוגי בברלין במסגרת פרוייקט רב-תחומי הכולל צוות בינלאומי של מומחים שונים ושיטות מדעיות מתקדמות שמתמקד בשחזור מדוקדק של כלכלת האתר והסביבה הקדומה שלו.
אגירת מזון מוכרת לחוקרים כבר מהשלבים הראשונים של יישובי הקבע ותחילת החקלאות באזור והיא מאפיינת חברות שמסוגלות לתכנן לטווח ארוך - שלא עוסקות רק ב'לשרוד את המחר' - מכיוון שהיא מחייבת מחשבה לעתיד, ארגון חברתי וחלוקת כוח העבודה והשקעה בתשתיות לאגירת המזון. לפיכך, אגירת המזון בכלל, וכזו הנעשית בקנה מידה ניכר בפרט, היא צעד חשוב במעבר של בני האדם לחברות המתאפיינות בארגון חברתי מורכב, והופעתן של חברות המתאפיינות בקיומה של היררכיה חברתית.
לדברי פרופ' רוזנברג, בתל צף נמצאו ממגורות רבות לאגירת חיטה ושעורה, המעידות על תכנון וארגון מחדש של אגירת מזון. מבחינה זו, תל צף יוצאת דופן לתקופתה, מכיוון שעדויות דומות לאגירת מזון מגיעות רק בתקופות מאוחרות הרבה יותר. "המעניין הוא שבתל צף אנחנו מוצאים גם עדויות בוטניות רבות ובכללן אלפי זרעים ושרידים אורגניים אחרים ולצידם גם עדויות לסחר בטווחים רחוקים ופריטי יוקרה שונים ובהם פריט המתכת הקדום ביותר שנמצא באזורנו" אמר פרופ' רוזנברג.
מנקים את הרצפה בחדר העשוי לבני בוץ, צילום: באדיבות אוניברסיטת חיפה עוד מוסיף פרופ' רוזנברג, כי בתקופת הברונזה, שתחילתה באזורנו לפני כ-3,300 שנים לערך, החוקרים כבר מזהים במזרח הקדום חברות ובהן אליטות שלטוניות, אולם קיים מזה שנים רבות דיון בקרב החוקרים לגבי הדרך שבה החלו לצמוח חברות אלה. בחברות המורכבות שבהן כבר קיימות אליטות (למשל, במצרים ובמסופוטמיה) נמצאו עדויות רבות לטקסים פולחנים הקשורים לאגירת המזון, אולם עדויות מסוג זה לא נמצאו בתקופות הקדומות יותר, ולכן אי אפשר היה לקבוע בוודאות מתי ואיך החל להתקיים קשר זה.
והנה בעונת החפירות בתל צף לפני שנתיים מצאו החוקרים באחד החדרים שהיה מוקף בממגורות ובמתקני צליה חפורים (מאין מנגלים קדומים), שברי חרס רבים שכבר במבט ראשון נראו לחוקרים כשייכים לכלי אחד. לאחר עבודה מאומצת הם הצליחו לחבר את החלקים והופתעו לגלות כלי חרס זעיר וייחודי שגובהו כ-20 ס"מ ולו פתח קטן בדופן – מעין צוהר. "כלי החרס שאנו מכירים מתקופה זו הם בעלי פתח עליון – כמו מרבית הסירים והכוסות בכל מטבח מודרני - אבל כלי זה סגור בחלקו העליון, בכיפה שגם כוסתה בכדורי טין צבועים באדום שמשמעותם אינה ברורה", אמר פרופ' רוזנברג.
על פי הסברה של החוקרים, הכלי מהווה למעשה דגם של הממגורות עצמן, "סוג של כלי כזה, שאינו פונקציונאלי, שנמצא על רצפה בסמוך למוקד גדול בחדר שסביבו ממגורות רבות ומתקני צלייה ומזכיר גם ממגורות שאנו מכירים מהרקורד הארכיאולוגי והאתנוגרפי מאזורים שונים בעולם – ניתן לשער שהיה קשור בדרך כלשהי לממגורות ובעיקר לפעולת האחסון. אנחנו יודעים מעדויות מאוחרות יותר שבני האדם ייצרו כלים שסימלו מבני אגירה גדולים ולמעשה כלי חרס הדומים לכלי הזה, אך גדולים יותר, מופיעים כמה מאות שנים מאוחר יותר באזורנו ומשמשים לקבורה משנית. גודלו של הכלי ומאפייניו לצד ההקשר הארכיאולוגי שבו נמצא מחזקים את הסברה שלנו שהכלי סימל את הממגורות והשימוש בו היה שימוש פולחני, אולי כחלק מטקסים שקדמו להכנסת גרגירי החיטה והשעורה לממגורות או הוצאתם", אמר החוקר.
הקשר בין גידול מזון ואחסונו ובין מחזורי חיים ומוות של אנשים מוכר לחוקרים היטב ממקורות שונים וגם ממצאים מאוחרים יותר במזרח הקדום. "כשמחברים את כלל הממצאים האלה מתל צף אנחנו מקבלים תמונה המעידה על התחזקות הקשר בין פולחן לבין אגירת מזון מוגברת, פולחן שמשלב את הקשר בין מחזורי הגידול החקלאיים ומחזור החיים והמוות ונראה שדגם הממגורה מתל צף הוא אחת הדוגמאות הקדומות לקשר הזה", סיכם פרופ' רוזנברג.
