צילום: שלומית קידר - הפורטל לחקלאות טבע וסביבה ראש הממשלה, שר האוצר, שר הכלכלה ונגידת בנק ישראל – אנחנו זקוקים לרגע מזמנכם. אנחנו מבינים שתשומת הלב שלכם מופנית ליוקר המחיה, למחירי הדיור, אבל כששער הדולר והיורו כל כך נמוכים ואנחנו מתמוטטים.
» רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו אלינו לפייסבוק "ציונות דור שלוש" קרא פעם סטף ורטהימר לתעשייה הישראלית שהתיימרה להיות שחקנית בין לאומית, שהתיימרה להוביל חזון של חינוך ויצירה, להוביל את הגאווה הלאומית.
ציונות בכל פשטותה והדרה היא ההקמה של מפעלי תעשייה יצרניים וחדשניים בדימונה או בצפון הרחוק, אבל משהו מתחיל להשתבש.
מבלי משים התעשייה הישראלית ובוודאי זו שמייצאת הופכת לנגד עינינו ממש להיות גורם מפריע ומעכב במערכה מול יוקר המחייה.
כשאנשי ממשל או כלכלנים חוזרים ומבכים על המיליארדים שהולכים לאיבוד בניסיון לשמור על שער חליפין תומך ייצוא או בכלל בניסיון לחזק או לעודד את תעשיית הייצוא אתה מבין שהפכת להיות בן חורג.
יש שיגידו "הנה הם שוב בוכים ושוב מייללים" – זה נכון וזו כנראה הטעות שלנו, התעשיינים, הפכנו כל דבר לעניין מהותי לעניין חורץ גורלות.
ארנונה, חשמל, מים, רגולציה ועוד, אכן יוצרים מציאות מכבידה על התעשייה וגוררים אותה לא פעם לחפש פתרונות בחוץ, במדינות זולות או קרובות יותר לשוק, אלו בעיות מכבידות אבל לא מחסלות. שער הדולר והיורו הנוכחים הם בעיה מחסלת עם אופי של רעל בשחרור איטי.
חברות ישראליות בעלות מספר אתרי ייצור בעולם מעבירות פעילות! פעילות הייצוא בארץ הפסדית בעוד שפעילות הייצור מחוץ לישראל רווחית! ככה אי אפשר לקיים תעשייה לאורך זמן. ככה אי אפשר להשקיע באמצעי ייצור מתוחכמים כשהעתיד לוט בערפל.
"גבירתי הנגידה, את בהחלטה אחת שלך משפיעה על החברה שאני מנכ"ל שלה הרבה יותר מכל החלטותיי" כך אמר מנהל בכיר באחת החברות הקיבוציות בעת סיור שערכנו עם נגידת בנק ישראל במפעלו. וזה האבסורד והתסכול שמצויים בו לאחרונה מנהלי החברות המייצאות – אין להם שליטה על תוצאות הפעילות. כשהשקל מתחזק בעשרה אחוזים במספר חודשים מצומצם אין הרבה מה לעשות מלבד לחשוב על יציאה לחו"ל.
גם אנחנו אזרחים במדינת ישראל וגם אנחנו מבינים את הצורך בפתרונות אל מול יוקר המחייה ואנחנו אפילו מבינים את גבול יכולת ההשפעה. כלכלת ישראל חזקה היום, אבל כל בר דעת שיעסיק עצמו בשאלות קצת אסטרטגיות ישאל "מה עושים היום כדי שנמשיך להיות כלכלה חזקה גם בעוד חמש או עשר שנים". לשאלה הזאת אנחנו לא מוצאים תשובה. כשנשאל לאחרונה שר הכלכלה על יעדיי הייצוא של מדינת ישראל הוא ידע לציין שהיעד הוא צמיחה של כעשרה אחוז בשלוש השנים הבאות – יעד נפלא אבל מה עושה המדינה בכדי לקדם אותו? לזה כבר לא שמעתי התייחסות.
"ככה לא בונים חומה" וגם ככה לא בונים תעשייה מקומית מפוארת, מי שהחזון שלו ביחס למדינת ישראל שזו תהיה מדינה שטוב לחיות בה יכול להסתפק בזה, מי שהחזון שלו הוא מדינה יוצרת ומייצרת חייב לבקש יותר.
תוכנית כוללת לתמיכה בתעשייה המייצאת כזו שיש בה צעדים פיסקליים משמעותיים שיצמצמו את הפגיעה האנושה של עוצמת השקל – את זה אנחנו צריכים.
מכובדי ראש הממשלה, שר האוצר, שר הכלכלה, נגידת בנק ישראל – אנחנו זקוקים לכם, זקוקים לכם היום.
אודי אורנשטיין
מנכ"ל איגוד התעשייה הקיבוצית
