הפורטל הישראלי לחקלאות טבע וסביבה

חדשות חקלאות, טבע, סביבה וההתיישבות הכפרית מדור החדשות


נמצאה עדות לצביעת אריגים באמצעות צמחים בימי מלכות דוד ושלמה


האריגים היוקרתיים והעדינים שנחשפו בבקעת תמנע ומתוארכים לתקופת הברזל - ימי המלכים דוד ושלמה, נצבעו באמצעות צמחים שגודלו בארץ-ישראל בגוונים של אדום וכחול. ככל הנראה חרשי המתכת שעבדו במכרות הם אלה שזכו ללבוש את הבגדים הצבעוניים כאות הוקרה למעמדם הגבוה

מערכת הפורטל לחקלאות טבע וסביבה  30-06-2017



צילום: EYECON, באדיבות רשות העתיקות

עשרות שרידי הטקסטיל - מפיסות שקים פשוטים ועד לבגדי צמר ובגדים יוקרתיים, יפים ועדינים להפתיע - שופכים אור ראשון על האופנה בימי ממלכת ישראל המאוחדת, ועכשיו גם מתגלה השיטה בה השתמשו לצביעתם.

» רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו אלינו לפייסבוק

העדות הקדומה ביותר בארץ-ישראל של בגדים שנצבעו באמצעות צמחים, נמצאה בפיסות האריגים שנחשפו בבקעת תמנע. במחקר שנערך לאחרונה, התגלו חומרי הצבע בהם השתמשו לצביעת האריגים מתקופת המלכים דוד ושלמה. לדברי החוקרים, נראה כי חרשי המתכת הם אלה שזכו ללבוש את הבגדים הצבעוניים, כאות הוקרה למעמדם הגבוה.


אריגים מתמנע, עשויים צמר ומעוטרים בפסי אדום וכחול, צילום: קלרה עמית - באדיבות רשות העתיקות

המחקר שפורסם השבוע במגזין היוקרתי PLOS ONE נערך בהובלתם של ד"ר נעמה סוקניק מרשות העתיקות וד"ר ארז בן יוסף מאוניברסיטת תל אביב, ובשיתוף עם צוות חוקרים מאוניברסיטת תל אביב, מאוניברסיטת בר אילן ורשות העתיקות. שותפים למחקר: גם ד"ר דוד אילוז, ד"ר אלכסנדר וורוואק, פרופ' זהר עמר גב' וונסה וורקמן וד"ר אורית שמיר.

בחפירות שנערכו בבקעת תמנע בראשות ד"ר ארז בן יוסף מאוניברסיטת תל אביב מאז 2013 נמצאו עשרות פיסות של אריגים בני 3,000 שנה, מעוטרים בחלקם בדגם פסים בגווני אדום וכחול, שנשמרו הודות לאקלים היבש והקיצוני השורר באזור. האריגים מתוארכים לתקופת הברזל במאות 10-12 לפנה"ס, זמן מלכות דוד ושלמה.


אריגים מתמנע, עשויים צמר ומעוטרים בפסי אדום וכחול, צילום: קלרה עמית - באדיבות רשות העתיקות

זהו כאמור הממצא הקדום ביותר שבו נמצאו שרידי צבע שמקורם בצמחים (צבענים) בארץ ובלבנט - המזרח התיכון הקדום. זיהוי הצבענים נעשה בעזרת מכשור אנליטי מתקדם (HPLC) במעבדות אוניברסיטת בר-אילן. ניתוח הנתונים הצביע על שימוש בשני צמחים עיקריים: פואת הצבעים - שבעזרת שורשיו השיגו את הגוון האדום, והחומר אינדיגוטין – שמקורו כנראה מאיסטיס הצבעים, ושבעזרתו השיגו את הגוון הכחול, בתהליך ארוך ומורכב הכולל שנמשך בעבר מספר ימים.


אריגים מתמנע, צילום: קלרה עמית - באדיבות רשות העתיקות

שני צמחים אלו, אשר נמנים עם צמחי הצביעה המובהקים בעולם העתיק, קשורים באופן הדוק לתעשיית הצביעה. הם גודלו בעבר בארץ-ישראל במיוחד עבור תעשיית הצביעה, והיו בשימוש עד לגילוי של הצבעים הסינטטיים. האריגים מתמנע נצבעו בצביעה אמיתית, שמאופיינת בקישור כימי בין הצבען לסיב, עובדה המעידה על ידע ואומנות מקצועית בצביעה כבר בתקופה זו.


שורשים של צמח פואת הצבעים, שבעזרתו הופק הצבע האדום. צילום: שחר כהן - באדיבות פרופ' זהר עמר, אוניברסיטת בר אילן

ממצא של אריגי צמר מעוטרים בצבע, הפתיע את החוקרים שכן תמנע בתקופת הברזל שימשה בעיקר כאתר מרכזי להפקה הנחושת וכללה בתוכה אתרי התכה וכרייה. לדברי ד"ר ארז בן יוסף מאוניברסיטת תל אביב וד"ר נעמה סוקניק מרשות העתיקות, "הממצאים מצביעים על כך שהחברה בתמנע, המזוהה בתקופה זו עם ממלכת אדום, הייתה מרובדת, וכללה מעמד גבוה לו הייתה גישה לאריגים הצבעוניים והיוקרתיים. הקונטקסט של ממצא האריגים מרמז שגם חרשי המתכת, האמונים על הפעלת כבשני ההתכה, נמנו עם בני מעמד זה.


אתר החפירות בתמנע. צילום: ארז בן יוסף, אוניברסיטת תל אביב

מלאכת הפיכת האבן לנחושת הצריכה מיומנות רבה. זו הייתה אחת מהמלאכות עתירות הידע של העולם העתיק, ונראה כי חרשי המתכת זכו ליחס מיוחד בקרב החברה בה פעלו, ולבשו בגדים המעוטרים בצבע. במובן זה, מדובר בחידוש של ממש, משום שהממצאים עומדים בניגוד לתפיסת המחקר בעבר אשר לפיה עבדים תפעלו את הכבשנים בלב המדבר. ממצא נדיר זה, של אריגים צבעוניים בני 3000 שנה, מעניק הזדמנות יוצאת דופן לבחון שאלות מסקרנות במחקר, בהן: ריבוד וארגון חברתי, מעמד כלכלי של האוכלוסייה המקומית, קשרי מסחר, יכולות טכנולוגיות ועוד.


ד"ר בן יוסף וד"ר סוקניק בוחנים את האריגים הצבועים שנתגלו בתמנע. צילום: יוֹלי שוורץ - רשות העתיקות

החוקרים מניחים שהחברה שחיה בערבה במאה ה-10 לפנה"ס ארגה והתלבשה באופן דומה ללבוש בירושלים. ''אם התיאור המקראי נכון והאזור היה כפוף לירושלים, לא מן הנמנע שהאריגים עצמם אף הגיעו משם. אלו הם הבדים היחידים שנתגלו מהתקופה ההיא בכל דרום הלבנט''. אומר ד''ר בן יוסף.

האריגים הנדירים שמורים היום במחסן האורגני ברשות העתיקות, תחת בקרת אקלים קפדנית.