חממות בערבה, צילום: שלומית קידר - הפורטל לחקלאות טבע וסביבה כבר שנים רבות שענף החקלאות במדינת ישראל נמצא במצב של חוסר יציבות וחוסר ודאות. תנודות חדות למעלה, למטה וחוזר חלילה אינם מסייעות במאמצים לשכנע את הדור הצעיר להתמקצע בעבודת האדמה. בעצם, הבעיה היא אחרת- עוד לפני שמשכנעים את הדור הבא לעסוק בחקלאות, בשנת 2016 עלינו לשכנע את החקלאים שלא להרים ידיים ולוותר על החלום הציוני של עבודת האדמה ושמירה על גבולות המדינה.
» רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו אלינו לפייסבוק פטור ממכס על ייבוא מוצרי מזון, משברים שונים ברחבי העולם המרסקים את הייצוא החקלאי מישראל, חקיקות ויוזמות של חברי כנסת הפוגעות בחקלאות, כל אלו ועוד לא מוסיפים לביטחון הכלכלי, ולחיזוק בטחון ייצור המזון בישראל. ההפך הוא הנכון- הם פוגעים ביכולת החקלאים בכלל ענפי החקלאות לשרוד ולסמן וי על חודש נוסף ללא גירעון גדול במיוחד. כבר שנים שהחקלאות אינה עסק רווחי במיוחד (אם בכלל), אלא מקצוע של אנשים אידיאולוגים בכל רמ"ח אבריהם.
המשבר הגדול האחרון בחקלאות הגיע בעקבות הפגיעה בייצוא פלפלים לרוסיה ואירופה. תחום החקלאות בערבה מתבסס כבר שנים רבות על ייצוא פלפלים, וכשיסודה של העבודה החקלאית נפגע בצורה קשה כל כך, עתידם של חקלאים רבים נפגע. בנוסף, בשנת 2015 הפגיעה הגיעה גם מכיוון גידולים נוספים, מאחר ומחיר עבודת הקטיף, אריזה ושיווק עלה על מחירם ברשתות השיווק, לחקלאי לא השתלם כלכלית לצאת ולעבד את השטחים החקלאיים והחממות. תוצרת חקלאית רבה לא נקטפה, נרקבה ונזרקה. חממות שלמות נעקרו.
אידאולוגיה כבר אמרתי? זו בדיוק הסיבה שהחקלאים לא מרימים ידיים. מי שיגיע לערבה ומכיר את העבודה החקלאית מהעבר, לא יזהה את המקום. בסיוע מתווה משרד החקלאות שהעניק סיוע כלכלי על מנת להציל את הענף, את הפלפלים המסורתיים החליפו גידולים שונים ומגוונים- תותים, משמש, מנגו , מלפפונים, עגבניות, פפאיות, בזיל, תמרים, תרד, צמחי מרפא, ומגוון רחב של גידולים נוספים. אם לא די בכך- גם את תחום החקלאות הימית פיתחו בערבה באמצעות הפעילות המחקרית והעבודה המסורה של מומחים וחוקרים במו"פ (מחקר ופיתוח) ערבה תיכונה וצפונית המקדמת גידול של דגי נוי, אצות למרפא ומאכל ועוד.
אבל, כפי שציינתי - הכל רחוק מלהיות ורוד בערבה בפרט, ובחקלאות בארץ בכלל. חלק מהחקלאים כבר אמרו נואש, הרימו ידיים ועזבו את התחום. אבל הרוב המכריע נשאר בשם הציונות. הם ביצעו הסבות לגידולים בשטחם ובחלקם התאחדו ואגמו תקציבים מהחסכונות המשפחתיים והלוואות על מנת להגדיל את כוחם ולצמצם בהוצאות כוח האדם. בשורה התחתונה-הרוב נשארו ולא אפשרו לשממה להתפרס על חלקת אדמה נוספת בערבה.
כבר עשרות שנים שהחקלאות בערבה קיימת, ראיות ארכיאולוגיות מעידות על קיומה כבר מהתקופה הרומית, ואף אחד לא מתכוון להחריב את מפעל החקלאות המאפיין את העם היהודי מראשית דרכו על פי התנ"ך. אני סבור שעתיד טוב יותר יובטח לחקלאים רק אם כולנו נתאגד ונתאחד ולא כקלישאה ומס שפתיים, התאגדות שתדאג לחיזוק הענף מחד, והחקלאים מאידך.
ב20-21 לינואר יציינו במו"פ (מחקר ופיתוח) בערבה תיכונה וצפונית שבחצבה ציון דרך חשוב בייחוד בתקופה שכזו- 25 שנה לתערוכה שתשלב בהצגת הנוסטלגיה המרתקת והפיתוחים שאמורים להפוך את העתיד לרווחי, מתקדם וורוד הרבה יותר.
שנת 2016 שבפתח מציבה סימן שאלה גדול בפני חקלאי הערבה.. האם ההשקעה בשינוי הייעוד של החממות והשינויים הארגוניים יניבו פרי מעבר לזה הגדל על העץ, ותאפשר להם לצאת לעתיד חקלאי טוב יותר? זו משאלת הלב של כולנו. אחרת, במקום להפריח את השממה וליישב את הנגב והערבה נהיה טרודים במציאת פתרון תעסוקתי למובטלים ומענה לאיום אסטרטגי חדש שיצוץ בשטחי הערבה הסמוכים לירדן.
 | המאמר נכתב ע''י אילון גדיאל
מנכ"ל 'יופי של ירקות' - אגודה חקלאית שיתופית |
