ד"ר גור מזרחי בסקר מדוזות בים התיכן צילום: אוניברסיטת חיפה הכירו את האורחת שזוהרת בצבע ירוק זרחני: מדוזה חדשה שהגיעה אלינו מיפן ונצפתה לאחרונה בפעם הראשונה בים התיכון. המדוזה התגלתה במסגרת סקר שגרתי שערך ד"ר גור מזרחי, חוקר בבית הספר למדעי הים ע"ש ליאון צ'רני באוניברסיטת חיפה, במעבדה של ד"ר דן צ'רנוב.
הבשורות הטובות: המדוזה Aequorea macrodactyla (Cnidaria Hydrozoa), אינה מסוכנת לאדם. הבשורות הרעות: הגעתה מבשרת על כך שאורחים הרבה יותר מסוכנים עלולים להגיע גם כן. "זוהי מדוזה ייחודית במיוחד, מכיוון שהיא מכילה חלבון בצבע ירוק זרחני, אשר למרות תיאוריות רבות, נוכחותו ותפקידו עדיין לא ברורים למדע. למרות גופה הקטן – כמה סנטימטרים בודדים – היא נחשבת לזללנית של פלנקטון וסרטנים קטנים, אך אפשר להישאר רגועים – היא אינה מסוכנת לבני האדם", אמר ד"ר מזרחי.
» רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו אלינו לפייסבוק המדוזה נצפתה בשני אתרים לחופי ישראל - מפרץ חיפה ובית וינאי, בעומק רדוד יחסית – 10 מטרים בלבד. לדברי ד''ר מזרחי, המדוזה יודעת לנצל את עמודת המים מהים הרדוד עד הים העמוק ונמצאה בעומקים משמעותיים עד כ-1500 מטרים. בנוסף, גופה בן כמה הסנטימטרים של המדוזה מורכב מ-98% מים ולכן כשהיא מופיעה כפרטים בודדים, כמעט ולא ניתן להבחין בה. אולם למרות הצבע הזרחני שלה, יש לה מאפיין מרתק הרבה יותר, "המדוזה הזו שייכת למחלקה של מינים שמסוגלים להישאר צעירים לנצח. ישנם במחלקה זו מדוזות המסוגלות לחדש את נעוריהן, כך שלאחר שהן מגיעות לבגרות ומעמידות צאצאים, הן מסוגלות לחזור למצב עוברי".
השאלה המתבקשת ביותר היא, כיצד הגיעה המדוזה לחופי ישראל. אפשרות אחת, שהיא נישאה במי נטל של אוניות סוחר, והאפשרות שנייה היא שהמדוזה הזו חיה שנים ארוכות במעמקי הים התיכון, אולם כעת מסיבות כלשהן, היאהגיעה גם למים הרדודים יותר. לאחר בדיקה שנקראת "גנטיקה של אוכלוסיות", שנעזרת ב"סמנים" גנטיים ש"מזקקים" את דפוס ההגירה ומאפשרים לחוקרים לבודד את המין המהגר ממינים מקומיים, ההסבר ההגיוני ביותר הוא שמדובר במדוזה שנישאה במי נטל, "מעבר לתוצאות הניתוח גנטי ומורפולוגי העובדה היא שלא נמצאה אף מדוזה כזו בטווח העצום שבין יפן וישראל. במילים אחרות, המדוזה הגיעה לכאן תודות להתערבות חיצונית של בני האדם, ולא באופן טבעי" מסביר ד''ר מזרחי.
המדוזה כפי שהיא נראית ללא תאורה ירוקה, צילום: אוניברסיטת חיפה אולם, לא משנה מה הסיבה להופעתה של המדוזה, הישרדותה ואפילו שגשוגה היא אחת ההוכחות הטובות ביותר לכך שהים התיכון עובר שינויים דרמטיים – שעלולים להיות מסוכנים. "השינויים נובעים לרוב מהתערבותו של האדם בטבע – דיג יתר יכול להוביל להידלדלות אויביה הטבעיים של המדוזה ועובדת הימצאותה כאן יכולה להעיד על שינויים ברמה גלובאלית יותר, כמו התחממות מי הים. החשש הוא ששינויים בסביבה הימית יאפשרו למדוזות המסוכנות לאדם להגר לאיזור זה ואז הפגיעה תהיה דרמטית".
כבר כעת עולה מהמחקר של ד"ר מזרחי כי הימצאותה של המדוזה באגן המזרחי של הים התיכון יכולה להשפיע על הסביבה, מכיוון שהיא מצטרפת לדגה המקומית בתחרות על אותו המזון. במקרה הזה מדובר בפלנקטון וסרטנים קטנים, "אולם כנראה לא בצורה משמעותית", מדגיש החוקר. המאמר יפורסם בחודש יולי 2015 בעיתון המדעי NeoBiota בשיתופו של ד"ר אלי שמש.
יש לציין, כי קרובת משפחה של המדוזה הזו זיכתה בשנת 2008 שלושה חוקרים, יפני ושני אמריקאים, בפרס נובל לכימיה, על תגליתם המשותפת של החלבון הזוהר המכונה GFP (Green Fluorescent Protein). בחלבון, הפולט אור ירוק זוהר תחת קרינה אולטרה סגולה, נעשה שימוש נרחב במעבדות מחקר, ככלי שמעיד על תהליכים המתרחשים באורגניזמים חיים, כמו התפתחות תאי מוח או התפשטות תאים סרטניים, או כמדד לפעילות גנטית. בנוסף, חשיפת הדרך בה החלבון פולט אור פתחה דלתות רבות בפני חוקרים שונים שיכלו בעקבות התפתחות זו לסמן חלבונים רבים בצבעים נפרדים וכך להבחין בתהליכים שונים בו זמנית. מבין השאר נעשה שימוש בחלבון כדי לאתר פגיעה בתאי עצב כתוצאה ממחלת אלצהיימר, או כדי לחזות כיצד תאים המפיקים אינסולין נוצרים בלבלב של עובר מתפתח.
