צבי ארץ-ישראלי, צילום: דורון ניסים - באדיבות רשות הטבע והגנים מחקר גנטי ראשון מסוגו קובע כי בישראל קיימים שלושה מינים של צבאים בעלי מרכיב גנטי ייחודי לארץ-ישראל והם נתונים בסכנה קיומית ממשית. כתב העת הבינלאומי plos one פרסם בשבוע שעבר את ממצאי המחקר שערך צוות חוקרים מבית הספר לרפואה וטרינרית בפקולטה לחקלאות מזון וסביבה באוניברסיטה העברית בראשות ד"ר גילה כחילה בר-גל ובשיתוף רשות הטבע והגנים.
מטרת המחקר היתה, בין השאר, להבין את הייחוד הגנטי של אוכלוסיות הצבאים הקיימות בישראל. על פי ניתוח הממצאים עולה שהצבי הארץ-ישראלי הוא מין ייחודי לאזור ובניגוד למה שהיה מקובל לחשוב בעבר, הוא לא מצוי באזורים אחרים. הוא נכחד ככל הנראה בארצות סמוכות כמו ירדן וסוריה, ולכן ישראל היא המקום היחיד בו חי הצבי מהמין הזה.
» רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו אלינו לפייסבוק המחקר שכלל את אוסף הדגימות הגנטיות הגדול ביותר של צבאים מכלל האזורים בארץ, איפשר לקבוע את בריאותם הגנטית מבחינת המגוון ואת מעמדם ביחס לאוכלוסיות צבאים מאפריקה וערב הסעודית. המחקר התפרסם לפני כעשרה ימים.
מספירות צבאים המתבצעות מידי שנה על ידי רשות הטבע והגנים מעריכים כי כיום חיים כ-2,000 פרטים של צבי ארצישראלי בישראל - האוכלוסייה הגדולה ביותר והיחידה של מין זה בעולם.
על אף מאמצי שמירת הטבע, בעשור האחרון גודלה של האוכלוסייה בישראל נמצא בירידה מתמדת כתוצאה מאיבוד בתי הגידול, טורפים (בעיקר כלבי פרא) וציד בלתי חוקי. בנוסף לכך, השונות הגנטית הקיימת כיום בקרב המין בישראל, איננה גבוהה והאוכלוסייה נמצאת בנקודת מפנה קריטית. החוקרים מזהירים, כי ללא שמירה על גודל אוכלוסייה בריא ומעבר צבאים בין אזורים שונים, בקרוב לא יהיו בארץ צבאים אלו והמין ייכחד.
צבי ארץ-ישראלי, צילום: דורון ניסים - באדיבות רשות הטבע והגנים "לצערי, הצבאים ששרדו את ההיסטוריה האנושית בארץ ישראל במהלך 11,000 שנה לא מצליחים לשרוד את הפעילות האנושית ב 30 השנים האחרונות ונמצאים בסכנה קיומית'' אומרת ד''ר גילה כחילה בר-גל. ''האפיון הגנטי של מיני הצבאים בישראל מחדד את ייחודם והחשיבות בהגנתם למען שימור המין בארץ ובעולם. מעבר לתכנון ממשק הצבאים בארץ תוצאות המחקר משמשות כבסיס לפתרון מקרי ציד וסחר בלתי חוקי בישראל כחלק ממאמצי האכיפה לשמירת המין".
בנוסף לצבי הארצישראלי, נחקרו גם אוכלוסיות צבי הנגב וצבי שיטים החיות בנגב ובערבה. ידוע כי צבי הנגב נפוץ לכל אורך צפון אפריקה, סיני והנגב אך תוצאות המחקר מלמדות על קיום פרופיל גנטי ייחודי בישראל. המידע הגנטי מצביע על התחלת ניתוק בין אוכלוסיית הנגב והערבה, יתכן שכתוצאה של פעילות אנושית באזור. צבי השיטים, אוכלוסייה קטנה החיה בחי-בר יטבתה, נתון בסכנת הכחדה ונעשים מאמצים רבים לשמר את המין. האפיון הגנטי מלמד על קיום שונות גנטית באוכלוסייה למרות גודלה המצומצם. קרוביו של מין זה מצויים באיי פאראסאן לחופי ערב הסעודית.
לדברי גל אריאלי, סגן מנהל וממונה אכיפה במחוז צפון שעבד על המחקר מטעם רשות הטבע והגנים: ''מדובר במחקר חשוב שעוזר לנו לאמוד את מספר הפרטים שנפגע באירועי הצייד, לשייכם לאוכלוסיית הצבאים ובכך לקשור את העבריין לזירה מבחינה ראייתית במקרים בהם אנחנו מוצאים ראיות חלקיות כגון קצוות שיער, או דם ובכמה פרטים פגע העבריין. בזכות המחקר אנו יודעים להבדיל בין דנא הפרטים, אשר רובם נמצאים בסכנת הכחדה בישראל.
