"משאבים שיפוטיים ניכרים בוזבזו בגלל המשרד להגנת הסביבה"

‎‎כתב אישום כנגד עבריין סביבתי הפך לכתב אישום כנגד המשרד להגנת הסביבה. שופט בימ"ש השלום בחיפה דניאל פיש הרשיע אתמול (ד') את ארי גולמונד מיקנעם עילית, מנהל חברות לעבודות ימיות המשנעות פסולת ימית, בהטלת גושי שפכים בנמל הקישון , ששונעו ממפעל פרוטרום לים ע"י הספינה "אריבל" , וזיכה את חברה גל –יה (הנאשמת), אותה ניהל, מעבירות אלו, שכן המשרד להגנת הסביבה לא השכיל להאשים את החברה הנכונה, ולאחר שש שנות הליכים הודיע לפתע כי הוא מסכים לזיכוייה מן הטעם שהעבירות בוצעו על ידי תאגידים אחרים המצויים בשליטת הנאשם גולמונד ולא על ידי חברת גל-יה.

הכרעת הדין המרשיעה את מנהל החברות מתבססת על הריח הייחודי של השפכים שזוהו באופן וודאי ופסילת כל מקור אחר לריח, ולמרות מחדל קשה של המשרד להגנת הסביבה באי הבאת חוו"ד מומחה לניתוח תוצאות המעבדה, זאת בניגוד למאמצים הניכרים והחקירה הממצה שהשקיעו וביצעו אנשי השטח של המשרד להגנת הסביבה. כן הורשע הנאשם למרות זיכוי החברה אותה ניהל, מן הטעם שמדובר בעניין טכני בלבד.

בכתב האישום הואשמו החברה גל-יה חברה לעבודות ימיות (2000) בע"מ (נאשמת 1) ומנהלה ארי גלמונד, (נאשם 2) בביצוע עבירות של הטלת פסולת בניגוד לחוק למניעת זיהום הים (הטלת פסולת), והפרת האיסור על לכלוך ברשות הרבים לפי חוק שמירת הניקיון.

בתקופה הרלוונטית, החברה שינעה והטילה לים פסולת שמקורה, בין היתר, במפעל פרוטארום חיפה על פי הסכמים אשר נערכו בינה לבין המפעל ועל סמך היתרים שניתנו להטלת הפסולת לים. נטען שבמסגרת ההיתרים אושר לנאשמים: להטיל את הפסולת באתרי ההטלה אשר הוקצו לשם כך ולבצע הטלת הפסולת באתרי ההטלה באמצעות כלי שיט בשם אריבל, MS-227; ביום 2.5.03 או בסמוך לכך, הטילו הנאשמים פסולת בניגוד לתנאי ההיתר בצידו המזרחי של נמל הקישון ועשו שימוש בכלי השיט ללא רישיון שיט תקף בניגוד לתנאי ההיתר.

השופט פיש ציין כי בתיק זה בוזבזו משאבים שיפוטיים ניכרים שלא לצורך כתוצאה מסדרת מחדלים שמקורה במשרד להגנת הסביבה. אירוע של חשד לשפיכת חומר לים בהפרה מהיתר הזרמה, שאינו אירוע מורכב כלל ועיקר, הפך להתמודדות משפטית ארוכה למדי- התקיימו לא פחות מ-12 ישיבות, ולא ניתן לבוא בטרוניה לבאי כוח הנאשמים שסברו כי אופן חקירת האירוע והתמונה הראייתית שהוצגה על ידי המשרד להגנת הסביבה לקו בצורה כה בסיסית ומשמעותית יצליחו לחלץ עצמם מהאישום. זכותו של נאשם לנהל משפט וזכותו להסתמך גם על מחדלי חקירה וניהול קלוקל של תהליך החקירה והגשת האישום. האחריות להכנת האישום ולביסוסו נמצאת כולה בידי המאשימה, במקרה זה המשרד להגנת הסביבה. התמונה שמצטיירת לגבי אופן ביצוע תפקידה וכפועל יוצא במקרה דנן אכיפת חוקי הסביבה במדינה והבאת עברייני סביבה לדין, מעלה דאגה אמיתית ויש לקוות כי ההליך דנן אינו משקף את טיב פועלו של המשרד בדרך כלל.

עוד ציין השופט כי לגופו של עניין, כל שהיה חסר למשרד להגנת הסביבה להוכחה ברורה, רציונלית ובהירה של השתייכות השפכים שנמצאו בנמל לאוניית "אריבל", היה הגשת חוות דעת מומחה מתאימה. עוד מתחילת החקירה היה ידוע כי מדובר בשאלת זיהוי החומרים שנשפכו ומסיבה זו החליטה התביעה לשלוח את החומרים לבדיקת מעבדה. יתר על כן, כאשר נשלחים חומרים כימיים לבדיקת מעבדה ברור לכל, או היה צריך להיות ברור לכל, כי קיימת חובה של ממש לצרף חוות דעת שתנתח את התוצאות. לשאלה מדוע לא הוגשה חוות מומחה שתנתח את תוצאות הדגימות ותשווה אותם לשפכי פרוטרום לא ניתן מענה במהלך ההליך או בסיכומי המאשימה. מדובר במחדל קשה ועוד יצויין כי הוא לא נעשה על רקע הליך בו לא הוקדשו משאבי חקירה, אלא על רקע הליך בו הושקעו על ידי אנשי השטח של המשרד מאמצים מרובים וזמן ניכר.

השופט פיש קבע כי לעניין זיהוי אוניית ה"אריבל" כמקור השפכים, הראיות שהובאו, על אף שאינן מיטביות, מספיקות בנסיבות המיוחדות של ההליך כדי לשייך את הפסולת שנמצאה בנמל כשייכת לחברת פרוטרום ואשר מקורה באונייה. זאת, מן הטעם שכל עדי התביעה המרכזיים (כולם אנשי מקצוע של המשרד להגנת הסביבה) הדגישו כי לשפכי פרוטרום ריח ייחודי המאפשר את זיהויים הוודאי. לעניין חוש הריח ציין השופט כי הינו אחד מחמשת החושים הבסיסיים בהם ניחנים בני אדם ואין כל סיבה בדין- בתנאים מסויימים - שכפי שניתן להסתמך על זיהוי על ידי חוש הראיה, שלא ניתן יהיה להסתמך על חוש הריח, או חוש אחר כגון השמיעה.

עוד הוסיף השופט כי על אף שמקובל וגם נכון לזהות חומרים כימיים בדרך כלל על ידי אנליזה והגשת חוות דעת מומחה שתתמוך בבדיקות ותסביר את משמעותן, במקרה האמור 'ניצלה' המאשימה מתוקף התכונה הייחודית של החומר אשר איפשר את זיהויו באופן ודאי.

יתר על כן, קבע השופט פיש על ידי בדיקת השטח המאומצת והיסודית שנעשתה על ידי הפקחים מטעם המשרד להגנת הסביבה בימים הסמוכים לאירוע, הם הצליחו לשלול כל מקור אפשרי חלופי הגיוני אחר להגעת הפסולת הייחודית לנמל, אלא באמצעות האוניה "אריבל". בנוסף, זיהוי הכתם, במקום בו זוהה, תורם תרומה נוספת לשיוך הפסולת ל"אריבל". לאור האמור אין צורך להזדקק לבדיקות המעבדה שכאמור זכו להתייחסות של מומחה לכימיה על ידי המומחה מטעם הנאשמים בלבד.

בהתייחס לאשמת הנאשם –המנהל , ציין השופט פיש כי הוא הודה בפה מלא בניהול שתי החברות האחראיות לביצוע העבירות וכי על אף שחברות אלה לא הוזכרו ולו ברמז בכתב האישום, ניתן להרשיע נאשם בעבירה שאשמתו בה נתגלתה מן העובדות שהוכחו ובלבד שניתנה לו הזדמנות סבירה להתגונן. במקרה זה לא נפגעה כלל זכותו להתגונן והוברר במסגרת החקירה החוזרת כי מבחינת זהות מבצעת העבירה – חברה זו או חברה אחרת- כולן בשליטת הנאשם והמדובר בעניין טכני בלבד.

השופט קבע כי הנאשם , מנהל החברות לא הרים במאום את הנטל הקבוע בחוק ולפיכך הרשיעו בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום ואלו החברה גל- יה זוכתה בגין הסכמת המאשימה, כאמור.

ת.פ. 2629-04