צילום: שלומית קידר - הפורטל לחקלאות טבע וסביבה החברה להגנת הטבע הגישה עתירה לבג"צ נגד משרד החקלאות ופקיד הדיג הראשי במשרד, בבקשה להורות למשרד להטמיע ברישיונות הדיג של הדייגים תנאים ומגבלות, זאת במטרה לשמור על משאב הדגה, ולשפר את מצב הדגים ובעלי החיים בים. עוד מבקשת החברה בעתירה, לאסור על הדיג בעונת רביית הדגים בים, המתחילה בראשית אפריל ומסתיימת בסוף יוני, במטרה לאפשר את שיקומו של הים ולמנוע את המשך קריסתו. ''הדגים ובעלי החיים בים התיכון הוזנחו במשך שנים רבות וגרמו לנזק אדיר ולמצבו המדולדל של הים'' נכתב בעתירה.
» רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו אלינו לפייסבוק בחברה להגנת הטבע מציינים כי הרישיונות כבר חודשו בחודש ינואר האחרון, ללא שום מגבלה או סייג על הדיג. זאת, למרות התראות חוזרות ונשנות ולמרות שמשרד החקלאות מודע למצב החמור של הים. "יש כאן רגולטור שבעצם לא מנהל את המשאב שהוא מופקד עליו", אומרים בחברה להגנת הטבע ומוסיפים כי הנושא כבר זכה לביקורת בדוח המבקר בשנת 2010, אך מאז לא נעשה כמעט דבר.
חלק אדיר משלל הדיג הוא דגיגים צעירים, שטרם הספיקו להתרבות. בכך, פעילות הדיג פוגעת ב"קרן", במקום ללכוד רק את ה"ריבית" של משאב הדגה, ובכך פוגעים הדייגים בענף עליו הם יושבים, ופרנסתם בסכנה. בנוסף, הנזק לטבע הוא 100,000 חיות מוגנות מתות בשנה, כתוצאה מפעילות דיג לא מבוקרת, כולל כ - 3000 צבי ים, הנפגעים בעיקר במים רדודים (ומכאן הדרישה להרחקת חלק מספינות הדיג אל העומק).
החברה להגנת הטבע ניהלה תהליך ארוך מול משרד החקלאות, בסיוע מומחים מהארץ ומהעולם, ותוך ביצוע תהליך דיאלוג עם בעלי העניין, כולל נציגי משרד החקלאות והדייגים, אולם לאור חוסר העשייה מצידם, נאלץ הארגון לפנות לבית המשפט.
"מקרה הדיג הישראלי בים התיכון, הוא מקרה מובהק של טרגדיית משאב משותף, שהיעדר התערבות מטעם הרגולטור הביאה להזנחתו והתדרדרותו במשך השנים, עד כדי סכנה להמשך קיומו", נכתב בעתירה של החברה להגנת הטבע. "זאת, על אף שהחוק הקנה סמכויות משמעותיות ושיקול דעת רחב לפקיד הדיג הראשי במשרד החקלאות, לצורך ניהול משאב הדגה בישראל - לרבות באמצעות קביעת תנאים ברישיונות דיג. מעבר לעובדה שבעקבות היעדר הניהול של הענף בישראל, השחקנים השונים מתנהלים באופן בלתי יעיל וכורתים את הענף עליו הם יושבים וממנו הם מתפרנסים, התוצאה מבחינת הטבע והסביבה ושאר הנהנים מהמערכת האקולוגית הייחודית בים התיכון, היא הרת אסון. זה שנים שאין חולק, לא מטעם משרד החקלאות ואגף הדיג, לא מטעם הדייגים, ולא מטעם הציבור שבריאות הים והסביבה הימית חשובים לו – כי ישנו צורך דוחק ודחוף לפעול על מנת להציל את משאב הדגה והמערכת האקולוגית בים התיכון מקריסה. לאור שנות ההזנחה הרבות, אין ספק כי נדרשת רפורמה משמעותית לצורך פתרון אפקטיבי ארוך טווח לאישוש המשאב."
עד שתקודם רפורמה כוללת, יש לעשות שימוש בכלי המינהלי המרכזי שבידי פקיד הדיג הראשי – הכנסת מגבלות לרישיונות הדיג המונפקים לדייגים, על מנת להבטיח שהדגה תשמר.
לעתירה מצרפת החברה להגנת הטבע נתונים על מצבו הרעוע של הים, על בסיס חוות דעתו של ד"ר מנחם גורן, מאוניברסיטת תל אביב, ובהם ירידה בשלל הדגה של 40% בהיקף, בשני העשורים האחרונים; ירידה בשלל ליחידת מאמץ בדיג מכמורת (בעשור האחרון, ירידה של פי 2.5 של השלל ליחידת מאמץ (שעת גרירת רשת) לצורך השגת כמות דגים זהה, ותוך פגיעה סביבתית כפולה - עלייה של 25% בשיעור שלל לוואי); גודל דג קטן משמעותית ממקומות דומים בים התיכון (סקר משווה בין ישראל לאיסקֶנְדֵרוּן בטורקיה, מלמד כי תחת מאמץ דיג זהה, משקל הדגים בישראל, כמו גם השלל ליחידת מאמץ, הם כשישית מבטורקיה); אחוז דגיגים צעירים גבוה מאוד בשלל הדיג (למעלה מ - 70% משלל דיג המכמורת המובא אל החוף, הוא מתחת לגודל המינימום האפשרי על פי תקנות הדיג, כלומר – מרבית הדגים נידוגים בטרם הספיקו להתרבות). "ישראל היא אחת המדינות הבודדות בים התיכון, שאינה מנהלת הפסקת דיג בעונת הרבייה ו/או ניהול של צי הדיג באמצעות מכסות ושטחים מוגדרים לרביית דגה", מסבירים בחברה להגנת הטבע ומציינים כי עונת הרבייה מתחילה בעוד כחודש.
"יש להורות למשרד החקלאות להפעיל את סמכותם על דרך קביעת תנאים שונים ברישיונות דיג, ובכללם איסור דיג בעונת הרבייה, כבר בשנת 2015, וזאת מבלי להידרש להשתהות ולו עוד זמן נוסף עד התקנת תקנות על ידי השר, מהלך שככל הנראה ייארך זמן רב. לחילופין, יש להורות לפקיד הדיג להטיל הגבלות שונות, ביניהן איסור דיג בעונת הרבייה", מסכמים בחברה להגנת הטבע.
