צילום: ערן לוין- רשות הטבע והגנים עטלפים שיוצאים לצוד את מזונם בלילה, עושים זאת באמצעות הסונאר שלהם ויכולים לזהות מקור מזון במרחק של מטרים ספורים ממנו, אך ברגע שמצאו אותו - גם עטלפים שנמצאים במרחק של 100 מטרים יגיעו למקום ויעוטו על המציאה. זאת המסקנה ממחקר חדש שערכו ד"ר יוסי יובל והסטודנט נעם צויקל, יחד עם עמיתיהם מהמעבדה לתפיסה חושית וקוגניציה במחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב. תוצאות המחקר התפרסמו בסוף השבוע בכתב העת Current Biology.
"אנחנו קוראים להתנהלות הזאת 'אפקט הבמבה', מסביר ד"ר יובל. "כאשר אתה יושב באולם קולנוע חשוך ומישהו מתחיל לאכול במבה, כולם יודעים שמישהו אוכל במבה ופחות או יותר איפה היא נמצאת. העטלפים עובדים בצורה דומה. זהו מידע שימושי ביותר, בהתחשב בכך שעטלפים יכולים להשתמש בסונר האקטיבי שלהם כדי לזהות חרקים רק ממרחק קרוב מאוד של פחות מעשרה מטרים, אבל הם יכולים לשמוע ממרחק של מאה מטרים מתי עטלף אחר זיהה את החרקים'' אומר ד''ר יובל
» רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו אלינו לפייסבוק שיטת הציד הקולקטיבי של עטלפי החרקים מהמין 'יזנוב גדול', שנבדקה במחקר החדש, שימושית במיוחד לאור העובדה שעטלפים אלה ניזונים בעיקר ממלכות נמלים מעופפות. המלכות הללו נוטות להתקבץ בחיפוש אחר זכרים, אבל הן יכולות לעוף למרחקים גדולים ופירוש הדבר הוא שהעטלפים צריכים לגמוע מרחקים עצומים בחיפוש אחר מזון. על ידי האזנה לחברים האחרים, העטלף מגדיל את סיכוייו לזכות בכל הקופה.
ד"ר יובל ועמיתיו מאמינים שהעטלפים מהווים הזדמנות ייחודית לבחון ציד סוציאלי, מאחר שהם משתמשים בסונר אקטיבי כדי למצוא את דרכם בחשכה. לצורך כך, החוקרים לעטלפים מתקני GPS זעירים - מהקטנים בעולם, ומכשירי הקלטה לניטור גלי קול אולטרה סוניים, והניחו לעטלפים לעשות את שלהם.
"ההקלטות העל-קוליות פותחות חלון לתוך התפישה החושית של העטלף, אפילו כשהוא עף בגובה 500 מטרים אי-שם מעל הכנרת", אומר ד"ר יובל. "אני יכול להביט בהקלטות הסונר ולהקיש מכך מתי עטלף תוקף טרף ומתי הוא מתקשר עם עטלף אחר. זו משימה כמעט בלתי אפשרית עם בעלי חיים אחרים".
עם זאת, השבת המידע המוקלט לא היתה משימה פשוטה. מכשירי ההקלטה נפלו מהעטלפים אחרי שבוע, ואז החוקרים נאלצו לחפש אחריהם ברגל. בסופו של מבצע האיתור, הם מצאו כ-40% מכלל המכשירים. אותם מכשירים שהושבו הקליטו למעלה מ-1,100 אינטראקציות בין העטלפים שהשתתפו במחקר לחבריהם. ניתוח המידע מצביע על כך שעטלפים מתחברים כדי להגדיל את סיכויים למצוא טרף.
"בעיקרו של דבר, העטלפים משפרים את סיכוייהם בכך שהם פועלים כ'מערך של חיישנים'. כמובן, לאסטרטגיה הזו יש גבולות: נראה שעדיף לעטלפים לצוד בלהקות עם צפיפות גבוהה, אבל לא גבוהה מדי. בלהקה צפופה מדי, העטלף כל הזמן צריך לעקוב אחר עטלפים אחרים ואינו יכול להתרכז בתקיפת המזון. תארו לכם שאתם מנסים לתפוס זבוב שעף לידכם ופתאום מישהו זורק לעברכם כדורסל – הזבוב יחמוק".
