צילום: דורון לב - הפורטל לחקלאות טבע וסביבה בית המשפט העליון אישר למינהל מקרקעי ישראל להוסיף תנאי שינוי ייעוד לחוזי חכירה של קרקע חקלאית שנחתמו לפני כ-60 שנה. דרישת החוכרות, חברות העוסקות בשיווק וייצוא הדרים, לממש את האופציה להארכת תוקף חוזי החכירה בדיוק באותם תנאים, נדחתה.
עם תום מלחמת העצמאות נקלע ענף ההדרים בישראל הצעירה למשבר חמור. כחלק מהחלטת הממשלה להשקיע בשיקום ענף הייצוא המרכזי שלה, אישר שר האוצר דאז, אליעזר קפלן ז"ל, להחכיר לחברות "מהדרין" ו"פרי-אור", שעסקו בגידול פירות הדר, עשרות אלפי דונמים ברחבי הארץ.
» רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו אלינו לפייסבוק במסמך שכונה "מסמך קפלן" עיגן שר האוצר את הרשאתו והורה לרשות הפיתוח (מינהל מקרקעי ישראל) להחכיר להן את הקרקעות ל- 49 שנים ואף העניק להן אופציה להאריך את החכירה ב-49 שנים נוספות, באותם תנאים. בעקבות זאת נחתמו חוזי החכירה בין החברות לרשות.
ב-2002, לקראת תום תקופת החכירה, ביקשו החברות להאריך את חוזי החכירה בהתאם לאופציה שניתנה להן. אלא שהמינהל ביקש להוסיף לחוזים תנאי חדש, שיאפשר למינהל לסיים את חוזה החכירה תמורת פיצוי, אם יחליט על שינוי הייעוד של הקרקע. תנאי זה, יצוין, נמצא כיום בכל חוזי החכירה שלו.
החברות, שטענו שב"מסמך קפלן" הובטח להן שהארכת החכירה תהיה באותם תנאים בדיוק, סירבו לתנאי ותביעה שהגישו נגד המינהל בעניין לבית המשפט המחוזי בתל אביב, התקבלה.
בערעור שהגיש על כך המינהל לביהמ"ש העליון, הוא טען ש"מסמך קפלן" אינו מחייב ולעומתו, חוזה החכירה המחייב קובע שתנאי האופציה יותאמו לנהוג ברשות הפיתוח. משהנוהג הנוכחי הוא להכניס לחוזים תנאי שינוי ייעוד - הרי שעל החוזה עם המשיבות להכילו.
לא הגיוני לקפוא על השמרים השופטים אליקים רובינשטיין, דפנה ברק-ארז וניל הנדל קיבלו את הערעור ואישרו את התנאי של המינהל. השופט רובינשטיין, שכתב את עיקר פסק הדין, אמנם התקומם על טענת המינהל לפיה "מסמך קפלן" אינו מחייב וציין כי אינה הגונה, אך עם זאת, פסק שפרשנות המסמך אינה מאפשרת להסכים עם עמדת המשיבות, ולהקפיא תנאים שסוכמו לפני יותר מ-50 שנה בשעה שהחקלאות הייתה בראש מעייניה של מדינה בראשית דרכה.
לפי השופט רובינשטיין, העובדה שהחכירה לא אושרה ל-98 שנים, אלא חולקה לתקופות מעידה על כך שלמנהל, בהיותו הרשות המוסמכת בענייני קרקעות, מוקנה שיקול הדעת לשנות את תנאיה.
השופט הוסיף והסביר שהמינהל משמש כנאמן הציבור על הקרקעות שבבעלותו, והוא מחויב לפעול בהתאם לאינטרס הציבורי בהקצאתן: "משאין ניתן ברגיל להגדיל את מצאי המקרקעין של המדינה (למעט אולי ייבוש רצועות ים), ועם הופעתם של צרכים חדשים, הנה כדי שיהא באפשרות המדינה לממש את המטרות הטמונות ביסוד סמכותה ואת המדיניות הקרקעית שתיטיב ביותר עם כלל הציבור, מן ההכרח שלמינהל ... תהא אפשרות להשפיע על דרכי הניצול של המקרקעין. חיונית יכולת זו לפעול לגבי זמינותם של המקרקעין לשימושים השונים, בהתאם לצרכים המשתנים".
השופט הבהיר, ש"תפקיד המינהל אינו לפגוע בחקלאות או לחסלה". לכן יש לצפות, שאם יחליט על שינוי ייעוד, יהיה זה רק לאחר שקילת המעשה בכובד ראש, תוך לקיחה בחשבון של עמדת החברות וטובת הכלל.
"... סבורני כי הגבלת תנאי החכירה, כך שיקפאו על שמריהם למשך כמעט מאה שנים מאותן שנים ראשונות, אינה מתיישבת גם עם ההיגיון", סיכם השופט את עמדתו וקיבל את הערעור יחד עם חבריו. עם זאת, נוכח עמדת המדינה לגבי תוקפו של "מסמך קפלן", לא חויבו החברות בהוצאות.
לעיון בפסק הדין לחצו כאן * עו"ד יונה וינדר עוסק בדיני מקרקעין.
**הכותב לא ייצג בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים. למידע נוסף במדור דיני מקרקעין אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
הידיעה פורסמה באתר המשפט הישראלי "פסקדין" 
