צילום ארכיון: דורון לב - הפורטל לחקלאות טבע וסביבה האם מחלת הריאות ממנה סובל חקלאי נגרמה עקב היחשפותו לחומרי הדברה? בית הדין האזורי לעבודה פסק בחודש שעבר, כי די בהוכחת קשר סיבתי של 20% בין נזק שנגרם לחקלאי לבין עבודתו עם חומרי ריסוס, על מנת שהפגיעה תוכר כפגיעה בעבודה.
התובע הינו חקלאי אשר בתקופת עבודתו כעצמאי במשך 29 שנה החזיק והפעיל משק במושב פצאל שבדרום, בשטח של 70 דונם אשר יועד כולו לגידולי ירקות ו/או גידולי שדה - תירס, עגבניות, פלפל, חצילים ועוד וכן כרם ענבים. בשנת 2008 הפך לשכיר ובמשך שנתיים היה אחראי על גידולים חקלאיים בשטח של 3,000 דונם בעמק יזרעאל.
» רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו אלינו לפייסבוק בשנת 2010 לקה החקלאי במחלת ריאות קשה ופוטר מעבודתו. החקלאי טען, כי מחלתו נגרמה כתוצאה מעבודה אינטנסיבית עם חומרי הדברה רעילים מאד, הכוללים חומרים כימיים וזרחניים.
לטענתו, רוב החומרים בהם השתמש אסורים במגע ונשימה, אך למרות זאת, מאחר שהקפיד לבצע את הריסוס בצורה הטובה ביותר, הוא נחשף לחומרים אלה גם במגע וגם בנשימה. בין היתר, הוא פתח את אריזות החומרים, ערבב אותם, הדביר עמם, נכנס לשטח המרוסס, ולעיתים, נשם את החומרים כשהיה שינוי כיוון רוח פתאומי. לטענתו, כשהיה עצמאי הוא הדביר את שדותיו כפעמיים בשבוע, וכשהיה שכיר עשה זאת כ-3-4 פעמים בשבוע. כאשר כל פעולת הדברה נמשכה בין שעתיים לחמש שעות.
לדברי החקלאי, טרם פיטוריו, החמיר מצבו ובכל פעם שנחשף לחומרי ההדברה אירע לו התקף קוצר נשימה. הוא עבר טיפולים רבים ומצבו הלך והחמיר עם הזמן, עד אשר פוטר. מאז פיטוריו במאי 2010 הוא לא חזר לעבוד מפאת מצבו הבריאותי.
לאחר שביטוח לאומי לא קיבל את תביעתו להכרה במחלתו כפגיעה בעבודה, הוא פנה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. ביטוח לאומי והחקלאי הסכימו למינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין.
בחוות דעתו, אישר המומחה כי החקלאי סובל משיתוק הסרעפת הימנית ומדום נשימה בשינה אך הוסיף, כי חלק מהתופעות מהן סובל החקלאי קשורות לעובדה שהוא עישן בעבר.
המומחה קבע, כי דום הנשימה נובע מליקוי אנטומי בדרכי הנשימה של החקלאי, ולגבי שיתוק הסרעפת - ציין המומחה, כי ישנה סבירות שאחת מהסיבות לפגיעה בסרעפת קשורה לחומרי ההדברה, אם כי אינו בטוח לגבי רמת הקשר הסיבתי בין החשיפה לחומרי ההדברה לבין הליקוי הבריאותי.
לאור חוות הדעת, טען החקלאי כי די בכך שהחשיפה לחומרי ההדברה תרמה ב- 20% לפגיעה בדרכי הנשימה שלו, כדי להוכיח כי ישנו קשר סיבתי בין מחלתו לתנאי עבודתו, וכי המומחה לא הצביע על גורם וודאי אחר שעלול היה לגרום למחלה זו, מלבד החשיפה לחומרי ההדברה המסוכנים.
ביטוח לאומי, לעומת זאת, עשה שימוש אחר בחוות דעתו של המומחה, וטען כי אין קשר סיבתי בין עבודת התובע למחלתו, שכן המומחה קבע כי אין לו וודאות של 50% בנושא.
סבירות לקשר סיבתי - יתרון למבוטח השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ קיבלה את התביעה. לפי השופטת, הפרשנות הנכונה לדברי המומחה הינה, כי ישנה סבירות לקשר סיבתי בין מחלת הריאות לחשיפה לחומרי הדברה, במידה שווה לגורמים אחרים שעלולים היו לגרום לה.
השופטת קבעה, כי על פי ההלכה, די בהוכחת קשר סיבתי של 20% בין תנאי העבודה למחלה, כדי להוכיח את הקשר הסיבתי הנדרש. הספק שהביע המומחה באשר לקשר הסיבתי, קבעה השופטת, אין בו כדי לדחות את התביעה, שהרי מאחר שמדובר בתחום הביטחון הסוציאלי, ולאור העובדה כי המומחה קבע כי ישנה סבירות לקשר סיבתי - יש לפרש את החוק לטובת המבוטח.
משכך, התביעה התקבלה ונקבע שעל המל"ל להכיר במחלת התובע כמחלת עבודה, ולשלם לו את שכר טרחת עורך-דינו בסכום של 3,000 שקל בצירוף הוצאות משפט בסך 500 שקל.
כדאי לזכור שהחשיפה לחומרים מסוכנים במהלך העבודה מקימה עילה לתביעה נגד ביטוח לאומי ולהכרה במחלת מקצוע. החשיפה לחומרים כימיים מהווה סיכון יומי וגם אם קיים ספק באשר לקשר הסיבתי, הרי שיש לפרש את החוק לטובת המבוטח, ולהכיר באירוע כתאונת עבודה.
לעיון בפסק הדין לחצו כאן * עו"ד גיל הראל עוסק בנזיקין וברשלנות רפואית.
** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים. למידע נוסף במדור דיני עבודה הידיעה פורסמה באתר המשפט הישראלי "פסקדין" 
