צילום: פרופ' מיכאל בורט "מדינת ישראל מתקרבת מאוד לגבול כושר הנשיאה שלה ומצוקת השטח ההולכת וגוברת עלולה לדרדר אותה לדרגה של מדינת עולם שלישית", כך מתריע פרופ' ארנון סופר. במסמך חדש שמפרסמת קתדרת חייקין לגאו-אסטרטגיה באוניברסיטת חיפה, "האופציה הימית השדרה הכחולה" . מציע פרופ' סופר להשקיע כעת, מבעוד מועד בהקמתם של איים מלאכותיים בים.
מדינת ישראל היא אחת המדינות הצפופות בעולם המערבי, תופעה שבולטת ביתר שאת במישור החוף, בעיקר בעיר תל אביב-יפו. שני שלישים מאוכלוסיית המדינה מתגוררים כיום על קו המים של הים התיכון. מהמסמך החדש, אותו מפרסם פרופ' סופר יחד עם עם פרופ' מיכאל בורט ששימש בעבר כדיקן הפקולטה לארכיטקטורה בטכניון, מתברר שצפיפות זו רק עומדת לגדול בשנים הקרובות - מ-357 נפש לקמ"ר ל-450 נפש לקמ"ר בשנת 2034, כשאוכלוסיית ישראל עתידה להגיע ל-11 מיליון תושבים. עובדה זו תצריך גידול ניכר במערכות תחבורה, מערכות להתפלת מים, תחנות כוח ועוד. כפועל יוצא מכך, יגבר הצורך בשטחים נוספים, דבר שיגדיל עוד יותר את מצוקת השטח.
» רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו אלינו לפייסבוק "במדינה צפופה נלחמים על כל פיסת שטח ריקה ומחירי הקרקע מאמירים והולכים. המחסור בקרקע יביא לניצול יתר של האדמות, תוך כדי תוך הזנחת הפיתוח הסביבתי ויביא ליצירת ערים ללא ריאות ירוקות. מדינה צפופה היא מדינה אלימה המידרדרת לעולם שלישי, אם מדינת ישראל תמשיך במגמה זו, הנוער החזק ימשיך לעזוב אותה ונוער יהודי מהתפוצות לא ירצה לחיות בה", אומר פרופ' סופר. הפתרון האפשרי והיעיל לדבריו, הוא הקמת איים מלאכותיים בים, שיהוו בשלב הראשון שטח עבור מתקני תשתיות כמו שדות תעופה, מתקני התפלת מים, תחנות כוח, נמלים וכד'.
בשנים האחרונות עלה כבר הרעיון של הקמת איים מלאכותיים, אולם הוא נתקל בשתי טענות מרכזיות: טענות על חוסר כדאיות כלכלית וטענות על פגיעה בסביבה. אולם בפרסום זה מציע פרופ' מיכאל בורט שורה של טכנולוגיות חדשות להקמת איים מלאכותיים, שנותנות מענה לשתי טענות אלה. טכנולוגיה אחת מבוססת על שוברי גלים ספוגיים "נושמים" הבנויים מבטון ומותאמים לעמידות בתנאי הקורוזיה של מי הים. טכנולוגיה שנייה, מתבססת על פלטפורמת מֵיכל מודולאריות המתפקדת כקרקע של האיים ובנויה מבטון מזוין. "אחד היתרונות הבולטים של הטכנולוגיות האלה הוא העובדה שניתן לייצר אותם במפעל תעשייתי-חופי, כרכיבים צפים, ולהשיט אותם ואת מרבית תכולתם לאתרים הסופיים, מה שמוריד באופן משמעותי מהעומסים ומהשחיקה של תשתיות התחבורה היבשתית. כמו כן, לדברי בורט, הפתרונות המוצעים אטרקטיביים מאוד הן מבחינה טכנו-כלכלית והן מהבחינה הסביבתית.
בדיקת עלויות הייצור של רכיבי שוברי הגלים במפעלים על קו הים, הובלתם ופריסתם בים לאחר הכשרת קרקעית הים נאמדת נכון לתקופה זו ב-1,700,000 ₪ לדונם כולל עלויות שובר הגלים וגשרי החיבור בין הפלטפורמות. סכום זה נמוך בהרבה מעלויות הייבוש והפיתוח בשיטות הקונבנציונליות המוכרות כיום. "עלויות הפיתוח לאי בהיקף של כ-2000 דונם ויותר, כולל שטחי שובר הגלים, הם כ-20%-10% מערך הקרקעות המוצעות לבנייה במישור החוף כיום" אומר פרופ' בורט.
