חמורים במטעי התמרים ביטבתה. צילום: עמותת פגסוס חמורים ליוו אותנו עוד מתקופת התנ”ך. הם עזרו לנו ביום יום ולמעשה החקלאות לא הייתה יכולה להתקיים בלעדיהם. הם חרשו את השדות, זרעו אותם, הביאו את המים להשקייתם ולקחו את התוצרת לבתים. בלעדיהם לא היו חיים. הם גם הצילו אותנו, ולמעשה הם אלו שעזרו לנו לצאת ממצריים וללכת במדבר. מי אם לא הם יכול היה לסחוב את המים, המזון, את הזקנים והילדים לאורך הדרך.
ואילו היום, החמורים הפכו לבעל חיים מושפל, נתון להתעללויות והזנחה. ובכלל, אמצנו לנו את השם חמור כדוגמא לאדם טיפש לא יוצלח והלא החמור ידוע כבעל חיים חכם הרבה יותר מן הסוס האציל ובעל יכולת תקשורת גבוהה עם בני האדם.
בעמותת פגסוס מנסים להחזיר את כבודו האבוד של החמור. אנשי העמותה יוצאים מידי יום לקריאות על חמורים משוטטים, חמורים פצועים, חמורים שעוברים התעללות בידי נערים, מועבדים עד אפיסת כוחות על ידי בעליהם בגרירת עגלות עם מטען כבד, המצליפים בהם עד זב דם.
עמותת פגסוס מצילה ומשקמת את החמורים, ואז מעבירה אותם לשטחים חקלאיים מגודרים ומוגנים כמו בריכות דגים ומטעי תמרים. החמורים שרובם היו קשורים מבוקר עד ערב או יצאו לעבודה וחזרו ונקשרו, מקבלים את תחושת החופש תוך כמה ימי שהייה בשטחים הפתוחים וניתן לראות את השינוי שחל בהם בתוך שבוע-שבועיים, בהם הם מתגבשים לעדר וחיים בצורה טבעית ורגועה.
והחקלאים מרוצים, יש פה מצב של WIN WIN שבו שני הצדדים מרוויחים. בברכות הדגים, בהן יש קושי לכסח את שפת הברכה בגלל ריבוי האבנים והבעיתיות בריסוס קוטלי עשבים קרוב למים, נותנים החמורים פתרון מצוין בהדברה הטבעית שהם עושים בליחוך העשב.
רבים נוטים לחשוב כי עץ התמר גדל במדבר והוא זקוק למעט מים לצורך גידולו, אך עץ התמר גדל בנאות מדבר בהם יש שפע של מים ואכן הוא צורך כמויות מים גדולות. שילוב של השקייה מרובה ומזג אוויר חם באיזורי גידול התמרים, מביא לצמיחה מוגברת של עשבייה מסביב לעץ.החקלאים צריכים להתמודד עם העשבייה באמצעות ריסוסים תכופים או כיסוחים סדירים. הכנסת החמורים לשטחים מצמצת את עלויות ההדברה ונותנת פתרון אקולוגי מוצלח המהווה גן עדן לחמורים שבתקופת גדיד התמרים גם זוכים לסוכריות שנופלות מן העצים בצורת תמרים מתוקים.
הכותב: צביקה תמוז - מייסד עמותת פגסוס
לדף הפייסבוק של העמותה -
לחצו כאן
