ספינת המחקר בים המלח, צילום: ד''ר מייקל לזר - אוניברסיטת חיפה אם חשבתם שהשנה הנוכחית, שמסתמנת כשנת בצורת היא חריגה באזורנו, שימו לב לנתון הבא: בארץ ישראל היו בעבר תקופות בצורת של מאות שנים ברציפות, כך לדברי ד"ר מייקל לזר מבית הספר למדעי הים ע"ש ליאון צ'רני באוניברסיטת חיפה. מיעוט הגשמים בחורף הנוכחי העלו לסדר היום את ההשלכות של בצורת אפשרית. אם התרגלנו בשנים האחרונות לכך שאחרי רצף של מספר שנים שחונות תגיע תקופה גשומה יותר, ממצאים של קידוח בינלאומי מדעי שנערך בים המלח, מראים שלא תמיד היה זה המצב באזור שלנו.
» רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו אלינו לפייסבוק המחקר נערך בחסות האקדמיה הלאומית למדעים ובהובלה של אוניברסיטת תל אביב, המכון הגיאולוגי והאוניברסיטה העברית, ובניהולו של ד"ר לזר מאוניברסיטת חיפה. הממצאים הגיעו מקידוח מדעי בעומק של 460 מ' מתחת לקרקעית פני ים המלח, שאיפשר לבחון את תנאי האקלים ששררו באזורנו ב- 250,000 שנים האחרונות. התמונה שעלתה מניתוח שכבות הקרקע היא שים המלח התייבש בעבר פעם או פעמיים, זאת בשל בצורת שנמשכה מאות שנים בכל פעם.
לדבריו של ד"ר לזר, המבנה הייחודי של קרקעית ים המלח, והעובדה שמקורותיו מגיעים הן מנחלי הצפון והן מנחל ארנון מחד ושלאגם אין יציאה של מים מאידך, הופכים אותו "למכשיר הקלטה" של האקלים באזורנו לאורך אלפי ומאות אלפי שנים. בין השכבות ש"הקליטו" את חילופי העונות הרגילות, מצאו החוקרים גם שכבות מלח שמעידות על התייבשותו. בנוסף לשכבות המלח שנמצאו בגלעין שהוצא מהקרקעית, זיהו החוקרים גם חלוקי אבן - אבנים קטנות המעידות על סביבה חופית במרכז ים המלח. לדברי ד"ר לזר, צורתם הייחודית של החלוקים שנמצאו במרכז הים חיזקה עוד יותר את הסברה שהם הגיעו למקום בגלל התייבשות, ולא בגלל שיטפון.
"כיום, עם התערבותו של האדם, אגן ים המלח מתייבש בקצב של מטר לשנה. המפלס היום עומד על 300 מטר, כלומר ייקחו לו עוד 300 שנים להתייבש בקצב הזה. מכיוון שהתערבותו של האדם לא הייתה רלוונטית להתייבשויות שהתרחשו בעבר, אנו מסיקים שאלה אירעו בשל תנאי אקלים של בצורת אשר נמשכו מאות שנים. בעבר הצליח ים המלח לשקם עצמו, אך אז לא הייתה ידו של האדם מעורבת", סיכם ד"ר לזר.
