משרד החקלאות מתכנן שינויים בענף הדייג

אכלוס דגיגי אמנון בכנרת 2013, צילום: ניר פרוימן - משרד החקלאות

מנהל אגף הדיג במשרד החקלאות ופיתוח הכפר, חיים אנג'וני, יסיים את תפקידו בשבוע הבא, משרד החקלאות ופיתוח הכפר יוצא במכרז לאיוש תפקיד מנהל אגף הדיג במשרד. הרקע לסיום התפקיד, בקשתו של אנג'וני ממנכ"ל המשרד רמי כהן, לשחררו מתפקידו כמנהל אגף הדיג בשל תחושת המיצוי ורצונו לפנות לאפיקים מקצועיים. בעקבות ההחלטה משותפת של משרד החקלאות ונציבות שירות המדינה מאמש (ד'), מונה אנג׳וני לעמוד בראש צוות ניהול משברים אשר הוקם במשרד החקלאות ופיתוח הכפר.

במקביל, משרד החקלאות הודיע היום כי הוא שוקד על תכנון ארוך-טווח לענף הדיג, על כלל שלוחותיו. המטרה הינה לשקם את האגף, ליצור תכנון ארוך טווח ולהשיב את האמון של העוסקים בו.  תכנית האב הרב-שנתית אשר תוצג בשבועות הקרובים, תתמקד במחקר לצד הגדלת הייצור המקומי ואספקה שוטפת של דגים איכותיים לאוכלוסייה, במסגרת חזון המשרד לחיזוק ההתיישבות ושמירה על בריאות הציבור. במסגרת התכנית אף ישולבו הממשקים של הענף עם גורמי ממשל נוספים בהיבטים סביבתיים והתיישבותיים, ביניהם המשרד להגנת הסביבה ורשות מקרקעי ישראל.

» רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו אלינו לפייסבוק

על פי הודעת משרד החקלאות, התכנית הרב-שנתית תהיה מוכוונת מחקר ותתבסס על פיתוח טכנולוגיות לשיפור הענף, והכנתה כוללת בחינת הענף על כל רבדיו, ובדיקת התועלות הכלכליות בשלוחותיו, בכדי להבטיח פרנסה לעוסקים בו מחד, ומאידך הוזלת העלויות לצרכן. המטרה הינה להגדיל את הייצור המקומי של דגים טריים, בכדי להתבסס פחות על ייבוא, ובכך להוזיל את העלות לצרכן ולהבטיח את איכות ובטיחות המזון הנצרך.

צריכת הדגים בישראל כמעט ולא עלתה בעשר השנים האחרונות

האתגרים עימם יתמודד הענף בשנים הקרובות מורכבים. על פי נתוני משרד החקלאות ופיתוח הכפר רק שליש מכמות הדגים הנצרכת בישראל מבוססת על ייצור מקומי. כמו כן, שוק הדגים מאופיין בעשור האחרון בביקוש קבוע למדי וכמות הדגים הנצרכת כמעט ולא עלתה בעשר השנים האחרונות. לעומת זאת, בעולם מצביעים הנתונים על עלייה מתמדת במכירות דגים, בפרט במדינות OECD.  במחקר שערך פרופ' אמיר היימן מהפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית ומומחה לשיווק, עבור משרד החקלאות ופיתוח הכפר, נמצא כי שני המדדים החשובים בהחלטה על קניית המוצר הם טעם ומחיר, ואחריהם בהפרש ניכר מדד הבריאות.  במחקרו של פרופ' היימן נמצא כי למרות שהצרכנים מודעים לתרומתם של הדגים לבריאות, רק חלקם מודע לכך שדג טרי בריא יותר מדג קפוא ומרביתם אינם מודעים לערכים התזונתיים של הדגים. חוסר המודעות מביא לדירוג הדגים על סקלת הבריאות לפי תפיסות שאינן בהכרח מעוגנות במציאות.

חשיבות התכנון בענף וביסוסו על מחקר והחדרת טכנולוגיות חדשות קריטיים, כיוון שעל פי ניתוחו של פרופ' היימן, גם אם יעלה הביקוש לדגים ב- 10% או ב- 20% כרגע אין הגידול המקומי מסוגל למלא את הפער. מגבלת כושר הייצור היא צד אחד של המטבע. ללא מעבר לטכנולוגיות חדשות, שהן חוד החנית של ההתפתחות המדעית, הענף לא יוכל להתמודד מול המתחרים ויקטן מאוד.

הצד השני של המטבע הקשור לייצור הוא צד העלות לחקלאי. הרווחיות בגידול אמנון וקרפיון, המהווים כיום כ- 80% מהגידול המקומי, היא שולית. כלומר, שולי הרווח לאחר כיסוי הוצאות תקורה ומימון הם בסביבות 10%-5%. מקובל לקבוע כי הסף התחתון של רווחיות ענפית, המחושבת כתשואה על ההון, הוא 15% לפני מס. בניתוחים של חברות פרטיות המפעילות בריכות דגים וחקלאות ימית ברחבי העולם דובר על שיעור כפול מזה המושג בישראל על מרבית הדגים. למותר לציין, כי יצוא דגים מישראל אינו ריאלי במצב התחרותיות הנוכחי בו נזקקת התעשייה המקומית להגנה מכסית בכדי לשרוד. ללא השקעה בתשתיות ובטכנולוגיות חדשות לא תיתכן הגדלה של תפוקת הענף, לא תשופר הרווחיות ולא ניתן יהיה להתמודד עם היבוא של דגים פחות איכותיים, קפואים, מייבוא.

על פי נתוני משרד החקלאות, בשנת 2012 צרכנו כ- 75,000 טון דגים, מהם 25,000 טון דגים טריים מייצור מקומי ו- 50,000 טון מייבוא, ברובו קפוא. הייצור המקומי של הענף (25,000 טון) נחלק לשלושה מקורות: חקלאות מים (מדגה) כ- 19,000 טון (כ- 75%), דייג כ- 4,000 טון (כ- 15%) וחקלאות ימית כ- 2,000 טון (כ- 10%).

הישראלי צורך כ- 900 גרם דגים בחודש ממוצע. הצריכה המקומית לנפש נמוכה יחסית לצריכה במדינות אחרות: במדינות הים התיכון צורכים התושבים לשנה 20-40 ק"ג לנפש, ביפן צורכים 60 ק"ג לנפש והאמריקאים צורכים 6-7 ק"ג לנפש לשנה. הדג המוביל במכירות הוא הקרפיון, אחריו האמנון ובמקום השלישי הבורי.