פריצת דרך מדעית עשויה לעזור בהתמודדות עם נזקי הבצורת החקלאית

קציר חיטה במועצה אזורית מרחבים, באדיבות: חג'בי את חג'בי בע''מ

תגלית מקרית של חוקרים ישראלים עשויה לחזק את עמידותם של צמחים בתנאי בצורת: חוקרים מהטכניון בחיפה, בראשותו של פרופסור שמעון גפשטיין, נשיא המכללה האקדמית כנרת, הצליחו לגרום לצמחים אשר נכנסים ל"קיפאון" בזמן שאינם מקבלים מים במשך תקופה מסוימת, לחזור ולהמשיך בהתפתחותם כשאספקת המים מתחדשת, זאת מבלי שנגרם להם כל נזק.

פרופסור גפשטיין הגיע לפריצת הדרך הזו במקרה, כאשר ערך ניסוי בצמחי הטבק, במטרה למצוא פתרון גנטי להארכת חייהם של צמחים או הארכת חיי המדף של ירקות ופירות. במסגרת הניסוי הוארכה נוכחות הציטוקינינים ('הורמון הנעורים' שמעודד את תהליכי הצמיחה וההתפתחות של הצמח) "בעצם, יצרנו כאן לולאה, בדומה לתרמוסטט, בכל פעם שחלה ירידה ברמת הציטוקינינים, מופעל מנגנון המעלה שוב את רמת ההורמון שמפצה על כך שהצמח מנסה להזדקן", מסביר גפשטיין ומוסיף: "התוצאה היא שפתחנו צמח שחי יותר מפי שניים מאורך החיים של צמח רגיל. אם מחזור החיים הרגיל של טבק הוא ארבעה חודשים, הרי שהצמח שלנו המשיך לחיות שמונה חודשים ויותר, במהלכם הוא המשיך לשאת פרחים ופירות, בעוד שהצמח הרגיל כבר מזמן הצהיב ומת. יכולנו לראות את ההשפעה הזאת גם ברמה של חיי המדף. כשקטמנו עלים משני הצמחים, העלים של הצמח הרגיל הצהיבו כעבור שבעה ימים ונרקבו, בעוד שהעלים של הצמח המהונדס גנטית החזיקו מעמד 21 יום מבלי שראינו כל שינוי בצבע הירוק שלהם".

» רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו אלינו לפייסבוק

הגילוי הגיע במקרה, כאשר בתום אחד הניסויים נשארו הצמחים המהונדסים גנטית בפינת החממה ללא השקיה וללא השגחה. צמחי טבק דורשים השקיה מדי יומיים - שלושה, אך להפתעת החוקרים, אחרי ארבעה שבועות כשהגיעו בכוונה לפנות את הצמחים, הופתעו לגלות שהללו המשיכו לחיות גם ללא מים. "זו הייתה תופעה מאד מפליאה, מכיוון שלא מופיע באף ספר לימוד בשטח כי לציטוקינינים (הורמוני הנעורים) יש השפעה של עמידות צמחים מפני יובש" אומר גפשטיין. "החלטנו לערוך ניסוי מבוקר. לקחנו צמחים רגילים וצמחים שהנדסנו גנטית, והפסקנו להשקות. רק לאחר שלושה שבועות חזרנו להשקות את שניהם. הצמחים הרגילים לא התאוששו מהבצורת הכפויה, ומתו. לעומתם, הצמחים המהונדסים גנטית, שבהם רמת הציטוקינינים לא פוחתת בעת 'משבר', חזרו והמשיכו לצמוח כרגיל ללא נזק.

פרופ' גפשטיין מציין כי המשמעות החקלאית של פיתוח כזה היא עצומה במיוחד במדינת ישראל. זרעי חיטה שנזרעים בנגב בתחילת החורף, ונובטים עם גשם ראשון, ימותו במידה שיחוו תקופה ארוכה מדי ללא משקעים. ''שנה זו מוגדרת כשנת בצורת במדינת ישראל. עם הטכנולוגיה הזו, הנבטים יכולים להיות עמידים לתקופה מסוימת ללא השקיה. אפיזודות כאלו של יובש עתידות להיות נפוצות יותר לאור התחזיות הצפויות בעתיד של שינויי האקלים, שישפיעו על העולם כולו." אומר גפשטיין. יתר על כן, בניסוי נוסף שנערך נמצא כי צמחים מהנדסים בטכנולוגיה זו יכולים לגדול גם כאשר משקים אותם רק בשליש מכמות המים הנדרשת לצמחים רגילים ללא ירידה ביבול.


פרופסור שמעון גפשטיין, נשיא המכללה האקדמית כנרת