קבר כפול שנחצב על ידי הנטופים ונמצא עם יותר מ-10 דפוסי צומח. צילום: אלי גרשטייןהמנהג המודרני של הנחת זרי פרחים בקברים ושימוש בפרחים בהלוויות החל כבר לפני כ-13 אלף שנים אצל אבות אבותינו, בני התרבות הנטופית שחיו בהר הכרמל, כך עולה מחפירות ארכיאולוגיות שמתבצעות במערת רקפת שבכרמל, ע''י צוות חוקרים בינלאומי, ובראשו ארכיאולוגים מאוניברסיטת חיפה. בארבעה קברים מהתקופה הנטופית, המתוארכים לתקופה של לפני 11,700-13,700 שנים, נמצאו עשרות דפוסים של צמחי מרווה ומיני שפתניים אחרים מתחת לשלדים, מה שמהווה את העדות הקדומה ביותר לקבורה על מצע של פרחים. "זוהי עדות נוספת לכך שכבר לאבות אבותינו, בני התרבות הנטופית, היו טקסי קבורה הדומים מאוד לאלה שלנו", אמר פרופ' דני נדל מאוניברסיטת חיפה, שעמד בראש החפירה.
בני התרבות הנטופית, שחיו לפני כ-11,500-15,000 שנים היו מן הראשונים בעולם לנטוש את חיי הנוודות ולעבור להתיישבות קבע הכוללת הקמת מבנים בעלי יסודות אבן. הם היו גם מן הראשונים בעולם להקים בתי קברות - אזורים מוגדרים בהם קברו במשך דורות, בדרך כלל בחדרי הכניסה של מערות או בטראסות למרגלותיהן. זאת בניגוד לקבורה אקראית שהייתה קיימת בתרבויות קדומות יותר. הר הכרמל היה מן החשובים והצפופים במערכת היישוב הנטופית, ואתרי רכס זה נחקרים ע"י ארכיאולוגים מאוניברסיטת חיפה כבר עשרות שנים.
במערה נמצא בית קברות נטופי ובו 29 שלדים של תינוקות, ילדים ובוגרים. רוב הקבורות היו של אדם בודד, אך במספר מקרים היתה קבורה כפולה, של שניים באותו קבר. אולם בנוסף לעצמות, בארבעה קברים מצאו החוקרים עשרות דפוסים של צמחים שנוצרו על שכבה דקה של חרסית אשר ככל הנראה נמרחה כטיח על תחתית הקבר ושוליו. דפוסים אלה מעידים כי לפני הטמנת הגופות, הניחו הנטופים מצע של צמחים ירוקים בזמן פריחתם.
» רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו אלינו לפייסבוקמבדיקה של הדפוסים, כולל מחקר מיקרוסקופי של פיטוליתים, גבישי צורן זעירים המצטברים ברקמות הצמח במהלך חייו, התברר לחוקרים כי הם ברובם של צמחים בעלי גבעולים מרובעים הנפוצים בעיקר במשפחת השפתניים. במקרה אחד אף זוהה גבעול נושא תפרחת של מרוות יהודה, אחד משלושה מיני מרווה הגדלים בקרבת המערה גם כיום. לדברי החוקרים, מהממצאים עולה שקבורות אלה נעשו באביב, תוך שימוש בפרחים צבעוניים וריחניים במיוחד. עוד גילו החוקרים כי מצע הפרחים לא הוגבל למבוגרים בלבד וגם בקברים בהם נמצאו עצמות של ילדים נמצאו עדויות למצע פרחוני. מכיוון ששכבת החרסית לא כללה דפוסים של פריטי אבן ועצם, למרות שהם נפוצים במערה ושכיחים אפילו בתוך הקברים, הסיקו החוקרים כי המצע הירוק היה עבה דיו כדי למנוע מגע ישיר בין הגופות או כלי האבן ושכבת החרסית.
החוקרים אף מצאו כי במספר מקרים חצבו הנטופים ברצפת המערה, על מנת להתאים צורת וגודל הקבר לצרכיהם. הם גם חצבו מגוון רחב של מכתשים וספלולים בקרבת הקברים ובטראסה למרגלות המערה. הקברים עצמם תוארכו בצורה ישירה בשיטת פחמן 14, כאשר דוגמאות עצם משלושה שלדים אנושיים הניבו גילים מוחלטים של 11,700-13,700 לפני זמננו.
"בני התרבות הנטופית חיו בתקופה של שינויים רבים, תקופה שבה גדלה צפיפות האוכלוסייה והמאבק על שטחים, על מזון ועל משאבים הלך וגדל'' אומר פרופ' נדל. ''ייסוד בתי קברות והתפתחות טקסי קבורה מיוחדים מצביעים על מורכבות החברה הנטופית. אתרי קבורה משותפים וטקסים כגון הלוויות ודאי חיזקו את תחושת השייכות של אנשי הקהילה בינם לבין עצמם ואף הגבירו הלכידות אל מול קבוצות אחרות".
בחפירה הנוכחית, ובמחקר שבה לאחריה, היו שותפים בנוסף לארכיאולוגים ומומחים ממכון זינמן באוניברסיטת חיפה גם חוקרים מהאוניברסיטה העברית, מכון ויצמן, מכון מקס פלנק (גרמניה), מרכז המחקר המדעי הצרפתי (פריז), והמחלקה לאנתרופולוגיה באוניברסיטת אוסטין (ארה"ב). המחקר פורסם השבוע בכתב העת של האקדמיה הלאומית למדעים בארה"ב (PNAS). פרוייקט המחקר במערת רקפת נמשך מאז 2004, והוא מומן בעיקר על ידי מענק מחקר של חברת נשיונל ג'יאוגרפיק (Committee for Research and Exploration, National Geographic). קרנות נוספות שתרמו למחקר הן Wenner-Gren ו- CARE. מערת רקפת נמצאת בשטח רשות הטבע והגנים, והחפירה התנהלה על פי רישיון מטעם רשות העתיקות. בחפירה ובמחקרי המעבדה משתתפים סטודנטים מן החוג לארכיאולוגיה באוניברסיטת חיפה.
בתמונה מימין: שיחזור של הקבר הכפול בזמן הקבורה. הגולגולת של המבוגר זזה בתוך הקבר לאחר הקבורה אבל במצב המקורי הפנים היו מופנים כלפי מעלה. הגולגולת של המתבגר הוסרה בצורה טקסית חודשים או שנים לאחר הקבורה. משמאל: תמונת שדה של שלד המבוגר והמתבגר במהלך חפירה. שים לב ללוח האבן הכמעט אנכי מאחורי הגולגולת של השלד מצד שמאל והגולגולת החסרה של השלד מצד ימין. צילום: אלי גרשטיין, איור: ענת רגב-גיסיס
למעלה: גבעולי תפרחת של מרוות יהודה, מוצגים באותו קנה מידה ואותו כיוון כמו הדפוסים בקבר. צילום: אבינועם דנין. למטה: דפוסים של גבעולי תפרחת בקבר מסומנים על ידי קווקוו. צילום: אלי גרשטיין
