במסגרת מחקר רחב היקף שמטרתו לבחון את התהליכים הגנטיים והדמוגרפיים המתרחשים בקרב הפראים בנגב, סומנו כבר שניים מהם ומשדר הוצמד לצווארם. הפראים נכחדו מהאזור בתחילת המאה שעברה והיום נמצאים באזור פראים שהובאו מאיראן וטורקמניסטן. מסקנות המחקר יאפשרו להעריך את צרכי האוכלוסייה המושבת ולהבטיח את שרידותה לאורך זמן
מערכת הפורטל לחקלאות טבע וסביבה 19-06-2013
הפרא הזכר שסומן באזור הר הנגב, צילום: יחסי ציבור
אם נתקלתם בפרא זכר באזור הר הנגב, כשהוא מתהלך עם קולר GPS לצווארו, אין צורך להזעיק את כוחות הבטחון. הפרא סומן לאחרונה ע''י חוקרים מאוניברסיטת בן גוריון ואנשי רשות הטבע והגנים במסגרת מחקר רחב היקף שמטרתו לבחון את התהליכים הגנטיים והדמוגרפיים בקרב הפראים בנגב. הפראים, שחיו בעבר באזור, נכחדו בתחילת המאה שעברה ופראים שמקורם באירן ובטורקמניסטן, הושבו למרחבי הנגב על ידי רשות הטבע והגנים בשנות ה-60.
החוקרים, יחד עם שותפם מארה"ב פרופ' אלן טמפלטון, תלמידיהם וטכנאי המחקר, מבררים בשנים האחרונות את מצב אוכלוסיית הפראים בנגב, את השונות הגנטית שלהם ואת המבנה החברתי המשפיע על ההרכב הגנטי. הפרא שסומן בימים אלה הורדם על ידי וטרינר רשות הטבע והגנים ד"ר רוני קינג ואיסוף המידע מהאותות שהוא משדר מתבצע על ידי ד"ר שירלי בר-דויד ופרופ' עמוס בוסקילה מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב. הנתונים נאספים במהירות ומצטרפים לנתונים שמתקבלים מפרא נוסף שסומן באוקטובר 2012.
אוכלוסיית הפראים נקלטה היטב ופרטים צעירים מתווספים אליהם מדי שנה. מסקנות המחקר יאפשרו להעריך את צרכי האוכלוסייה המושבת ולהבטחת שרידותה לאורך זמן. המחקר ממומן בעיקר על ידי הקרן הדו-לאומית ישראל-ארה"ב ובתמיכת רשות הטבע והגנים - חטיבת המדען הראשי ופקחי מחוז דרום.
בנגב, במדבר יהודה ובמדבריות הצפוניות של חצי האי ערב נהג הפרא הסורי לנוע בחופשיות מאות אלפי שנים, לכן היה נדמה שמין פראי זה ישאר פה לתמיד. אולם, הנוהג שלהם לפקוד מקורות מים קבועים, הפך אותם למטרות צייד ע''י הבדואים במדבר. צייד הפראים נעשה כדי למנוע מהם לאכול את מזונם של הבדואים.
בשנת 1917 העביר לורנס איש ערב לבדואים 600 אלף רובים כדי שילחמו לצד הבריטים במלחמת העולם הראשונה, אך הרובים האלה שמשו אותם גם לצייד וב-1927 נורה הפרא האחרון.
ב-1968 הובאו לישראל 3 זוגות של הפרא הפרסי, המין הקרוב ביותר לזה שהיה בישראל. שלושת הפראים נקנו מגן החיות בקופנהגן, ושלושה נוספים נתפסו במבצע מסובך בשטח איראן. גרעין הרבייה היה בחי-בר ביוטבתה וב-1982 שוחררו הפראים הראשונים לטבע. בתוך עשור גדלה אוכלוסיית הפראים והגיעה ל-14 זוגות אשר חיו על שטח בגודל של 3500 קמ"ר. כיום ידוע על שני עדרים גדולים באזור הנגב - האחד באזור הר לוץ ועדר שני במכתש רמון. כמו כן ידוע על מספר עדרים קטנים באזור "ארץ בראשית", מזרחית למכתש רמון.