משרד החקלאות ופיתוח הכפר יוצא במבצע יזום לחיסון כלבת באזורים בהם אותרה התפרצות המחלה - ברמת הגולן ובעמק המעיינות. המבצע יכלול סימון בשבב וחיסון של הכלבים במימון המדינה.
התוכנית גובשה בהנחיית שר החקלאות יאיר שמיר, בעקבות ביקור שערך ברמת הגולן לפני כחודשיים וכעת מתחיל יישומה. לדברי השר שמיר, לנוכח הסיכון הממשי והחמור לבריאות הציבור ולחיי אדם נדרשת פעילות דחופה ויזומה באזורי הסיכון.
בשנים האחרונות חלה עליה בהתפרצות המחלה, בעקבות חדירת בעלי חיים נגועים מהמדינות הגובלות בישראל - לבנון, ירדן וסוריה. המחלה התגלתה באזורי הגבול, וגם בכלבים בשטח ישראל שאינם מחוסנים כנדרש בחוק. התפרצות הכלבת מהווה איום ישיר על בריאותם וחייהם של התושבים, המטיילים, ובעלי החיים באזור. בנוסף לכך, קיימת סכנה מתמדת של העברת המחלה לאזורים אחרים בישראל. מתחילת שנת 2013 התגלו כבר 19 מקרי כלבת בישראל, מתוכם 13 בכלבים. לשם השוואה, בשנת 2008 כולה התגלו בישראל 12 מקרי כלבת, בשנת 2007 התגלו 15 מקרים ובשנת 2006 התגלו 9 מקרים בלבד.
» רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו אלינו לפייסבוקבכדי לעצור את ההתפרצות, נדרשת רמת חיסון של קרוב ל-100% מהכלבים. לפי נתוני משרד החקלאות ממוצע החיסון בכלבים באזור הצפון הינו מתחת ל-60%, לעומת 73% בממוצע הארצי. על כן החליט משרד החקלאות למקד את המאמצים בהעלאת שיעור הכלבים המחוסנים ביישובים באזור, ולנקוט בפעילות יזומה ודחופה באזורי הסיכון.
תקופת מבצע החיסון צפויה להתחיל במהלך החודש הקרוב ולהימשך עד לחודש דצמבר. ימי החיסון המרוכזים יובאו לידיעת תושבי האזור באמצעות הרופא ווטרינר הרשותי.
מנהל שירותים וטרינריים במשרד החקלאות, ד"ר נדב גלאון: "השירותים הווטרינרים במשרד החקלאות קוראים לציבור הרחב לא לאסוף כלבים שאינם מוכרים להם מהרחוב, ולדווח לעירייה על כלבים משוטטים. בעלי הכלבים נדרשים להקפיד לחסנם נגד כלבת מדי שנה (על פי חוק) ולהקפיד לטייל עימם עם רצועה. שחרור כלבים באופן חופשי, עלול להביאם במגע עם בעלי חיים אחרים החולים בכלבת, ובכך להכניס את המחלה הביתה, באמצעות הכלב הביתי ולסכן את בני המשפחה".
השירותים הווטרינרים במשרד החקלאות משקיעים בשנים האחרונות משאבים כספיים ניכרים (כ-6 מיליון שקלים בשנה) לפעולות למניעת התפשטות המחלה, בהן חובת חיסון שנתי לכל כלב מגיל 3 חודשים, איסוף כלבים משוטטים ופיזור חיסון אוראלי של פיתיון המכיל תרכיב חיסון ומיועד לתנים ושועלים. מאמצים אלו הניבו תוצאות משביעות רצון, וכיום מאגר המחלה אינו בחיות בר.
10 עובדות על מחלת הכלבת 
כל 10 דקות מת בן אדם בעולם ממחלת הכלבת. מחצית מהנפטרים הם ילדים מתחת לגיל 15.
לפחות 55,000 בני אדם מתים בכל שנה מהמחלה, בעיקר כתוצאה מחשיפה לכלבים נגועים. רוב התמותה מתרחשת במדינות העולם השלישי.
חיסונים נגד מחלת הכלבת לבני אדם ולבעלי חיים מצויים ברוב המדינות המפותחות (כמו גם בישראל), עם זאת העדר מודעות מספקת גורם למספר מקרי מוות כתוצאה מהמחלה גם במדינות אלה.
כל בעלי החיים המשתייכים למחלקת היונקים יכולים לחלות במחלה.
בישראל הסיכון העיקרי להידבקות במחלת הכלבת הוא מכלבים משוטטים, שועלים ותנים. החוק מתיר יציאת כלבים מחוץ לבתיהם רק כאשר הם מובלים ברצועה, ומחוסנים על פי חוק.
כאשר בעלי חיים חולים בכלבת הם משנים את התנהגותם. חיות בר וחתולי רחוב מאבדים את החשש הטבעי מבני אדם. חשוב לזכור כי חיית-בר שאינה חוששת להתקרב לאדם או הופכת "ידידותית" -חשודה כחולה בכלבת.
הידבקות במחלה יכולה להיגרם כתוצאה מנשיכה או מגע עם רוק.
הגורם למחלת הכלבת הוא נגיף (וירוס).
נגיף הכלבת מתפשט מנקודת הנשיכה דרך מערכת העצבים, לחוט השדרה ועד למוח ומשם לבלוטות הרוק. תקופת הדגירה של המחלה (הזמן בין
הנשיכה או החשיפה להופעת הסימנים הקליניים) משתנה מאדם לאדם והיא תלויה גם בקרבת הנשיכה למוח. התקופה יכולה לנוע בין מס' שבועות ועד לחודשים רבים לאחר החשיפה לנגיף.
מה חובה לעשות אם ננשכים על ידי בעל חיים? רחצו היטב ובאופן מיידי את פצע הנשיכה במים ובסבון לפחות במשך 5 דקות.
פנו לרופא לקבלת טיפול לאחר הנשיכה, אפילו אם פצע הנשיכה מאוד קטן.
פנו ללשכת הבריאות של משרד הבריאות באזור מגוריכם.
כיצד נגן על עצמנו מפני המחלה? יש לחסן את חיות המחמד נגד מחלת הכלבת אחת לשנה. גורים יש לחסן בגיל שלושה חודשים.
יש להימנע ממגע עם כלבים וחתולים משוטטים וחיות בר.
יש להקפיד לבקש רשות ללטף בעל חיים מבעליו.
אין לאמץ בעל חיים משוטט, אלא לאחר בדיקה של רופא וטרינר.
אין לאסוף חיות בר ואין להכניסן הביתה או לקרבם למקום ישוב.
אין לנסות להציל חיית בר חולה. חיית בר חולה יכולה להיות נגועה בכלבת. במקרים אלו, יש לפנות לרופא הווטרינר הרשותי או לרשות הטבע והגנים לצורך טיפול בבעל החיים.
יש להקפיד לסגור את פחי הזבל בצורה הרמטית, כיוון ששאריות מזון מושכות בעלי חיים משוטטים וחיות בר לסביבת האדם.
רקע על מחלת הכלבת מחלת הכלבת ידועה ונפוצה בכל חלקי העולם מאז שחר ההיסטוריה האנושית. המחלה הינה חשוכת מרפא ונגרמת על ידי נגיף. מרגע הופעת סימנים קליניים ראשונים בבני אדם או בבעלי חיים, אין אפשרות להציל את החולה, והמוות הינו ודאי ומוחלט. נגיף הכלבת פוגע בכל היונקים, ומועבר ברוק, בעיקר על ידי נשיכה. ניתן למנוע את המחלה בבעלי חיים בחיסון הניתן מבעוד מועד, ובבני אדם באמצעות חיסון לאחר חשיפה לנגיף. את החיסון פיתח לואי פסטר והאדם הראשון שחוסן הוא ג'וזף מאייסטר, בצרפת, בשנת 1885. ישראל והמדינות השכנות נגועות במחלת הכלבת. אי לכך, יש צורך לטפל בכל שנה במאות אנשים אשר נושכו או נחשפו למגע עם בעלי חיים נגועים או חשודים כנגועים במחלת הכלבת.
במהלך 9 שנותיה הראשונות של המדינה, בין השנים 1948-1957, מתו בישראל 23 בני אדם ממחלת הכלבת. מאז שהוחל בשנת 1958 בפעולות מניעה מיוחדות של השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות, אשר כללו שילוב של חיסון חובה בכלבים ומניעת שוטטות בעלי-חיים, אירעו 4 מקרי הדבקה נוספים, כולם לפני שנת 1971, 2 מהם בתחומי הקו הירוק, ו- 2 אחרים מיד לאחר מלחמת ששת הימים בשטחים. כעבור 25 שנים ללא גילוי של מקרי כלבת בבני אדם, במשך שנה בין חודש דצמבר בשנת 1996 לחודש דצמבר בשנת 1997 מתו ממחלת הכלבת 3 בני אדם שלא קיבלו טיפול הולם בזמן - חייל ברמת הגולן, ילדה מקלנסווה וגבר מהכפר ג'דיידה שליד עכו אשר ננשכו על ידי חיות לא מזוהות בעת שנתם בלילה. שלושת המקרים אובחנו כחיוביים בבדיקות שנעשו במעבדות המכון הווטרינרי בבית דגן. בשנת 2003 מתה מכלבת אישה שננשכה על ידי חתול באזור ירוחם. אף במקרה זה לא ניתן טיפול מונע אחרי הנשיכה.
כל יונק עלול להידבק במחלת הכלבת. באזורנו נפגעים ממנה בעיקר בעלי חיים משלושה סוגים: חיות בית (כלבים וחתולים), בהמות (בקר, צאן, גמלים וסוסים), חיות בר (שועלים, תנים, זאבים, נמיות, דלקים וגיריות). בישראל השועלים מהווים מאגר לנגיף ולכן הם המפיצים העיקרים למחלת הכלבת בשנים האחרונות. כלבת במכרסמים או בעטלפים נדירה ביותר, ועד עתה לא אובחנו מקרי כלבת בבעלי חיים כאלה בישראל.
מחלת הכלבת מופיעה במגוון צורות, ואין מקרה אחד דומה למשנהו. נגיף מחלת הכלבת מצוי בבלוטות הרוק של חיה הנגועה בכלבת. בעת נשיכה הנגיפים שברוק מועברים לפצע שנוצר. במקרים נדירים יכולה הכלבת לעבור על ידי התעטשות או התזת רוק מבעל חיים נגוע לפצעים פתוחים או ריריות עיניים, פה ואף. לאחר מכן הנגיף נע באיטיות במערכת העצבים ועושה דרכו אל המוח. כאשר הוא מגיע למוח גורם הנגיף להופעת סימני מחלה ולמוות תוך ימים ספורים. במקרה של חשש להדבקה ניתנת לבני-אדם סדרה של זריקות חיסון, המגינות מפני המשך התפתחותה של המחלה.
בימים הראשונים של המחלה, חל שינוי בהתנהגות בעל החיים. במהלכו הופכות חיות שהן ידידותיות בדרך כלל לתוקפניות, ולהיפך. במהלך תקופת המחלה לוקים בעלי חיים נגועים בטירוף, נעים למרחקים, נושכים בדרכם חפצים דוממים, בעלי חיים אחרים ובני אדם. שיתוק שרירים הפוגע בבית הבליעה גורם לשינוי הקול ולהופעת ריר קצפי בפה. בשלבים הסופיים החיות אינן מגיבות לגירויים ובהדרגה לוקות בשיתוק ובהמשך בהתכווצויות עד מוות. המחלה הינה סופנית. בעלי חיים המפתחים את הסימנים הקליניים של המחלה ימותו תוך עשרה ימים.
בשל היות המחלה חשוכת מרפא, השירותים הווטרינרים במשרד החקלאות נוקטים פעולות למניעת התפשטותה, בהן חובת חיסון שנתי נגד כלבת לכל כלב מגיל 3 חודשים, איסוף כלבים משוטטים ופיזור שנתי של חיסון אוראלי של פיתיון המכיל תרכיב חיסון ומיועד לתנים ושועלים. החיסון מפוזר בכל הארץ מן האוויר. גודל וצורת הפיתיונות הינם כקופסת גפרורים בצבע חום בעלת ריח המושך את השועלים והתנים. כאשר בעל החיים נוגס בהם, משתחרר נוזל החיסון ומחסן אותו. גודל הפיתיון מותאם לגודל וצורת הלסת של שועלים ותנים, ומאפשר וודאות גבוהה במיוחד שכאשר הוא ייאכל, בעל החיים יחוסן.
מגיפות הכלבת הגדולות החלו במאה ה- 13, בעיקר בקרב זאבים וכלבים. עד המאה ה- 18 המחלה התפשטה לרוב אירופה. במאה ה-18 עם עליית פופולאריות כלבים כחיות מחמד, החלו אלו להוות את המאגר העיקרי למחלה וסייעו בהפצתה. כלבת בעטלפים אובחנה רק בשנת 1931, בדרום אמריקה. בעבר נהגו להשמיד בצורה המונית בעל חיים על מנת למנוע את המחלה ואף חוקקו חוקים המגבילים את אחזקת הכלבים וקובעים תנאי הסגר נוקשים.
