החלטה תקדימית: לא תיבנה שכונת וילות מול חוף אקוודוקט בקיסריה

בתום 7 שנים של מאבק בערכאות משפטיות, דחה בית המשפט את הכוונה לבנות שכונה באתר עתיקות הנמצא מול חוף האקוודוקט מצפון לעיר העתיקה בקיסריה. רשות העתיקות: ''הפסיקה מעניקה כלים משפטיים חשובים, כדי לפעול למניעת פגיעה בעתיקות הארץ ובנכסי התרבות החשובים שלה''

מערכת הפורטל לחקלאות טבע וסביבה  24-12-2012

חוף האקוודוקט בקיסריה, צילום: עמית מנדלסון - באדיבות אתר Inature

בית המשפט המחוזי בירושלים דחה בתאריך 13/12/2012 את ערעורן של קרן קיסריה אדמונד בנימין דה רוטשילד והחברה לפיתוח קיסריה נגד החלטת מנהל רשות העתיקות שלא לתת אישור לתכנית מפורטת לתכנית לבניית שכונה למגורים מול חוף האקוודוקט בקיסריה. בכך, הגיע לקיצו מאבק ממושך בן כשבע שנים.

מדובר באחת מרצועות הקרקע היקרות במדינת ישראל, שנמצאת במקביל לשכונה היוקרתית, בה נמצא מעונו הפרטי של בנימין נתניהו ובית משפחת הנשיא לשעבר עזר ויצמן, והיא שוכנת מול חוף הים הצפוני של העיר קיסריה. הקרקע נמצאת בבעלות פרטית של קרן קיסריה אדמונד בנימין דה רוטשילד, וחלה עליה מאז שנת 1963 תוכנית למגורים. אך בשל העובדה שמדובר באתר עם משמעויות היסטוריות, קבעה התוכנית כי יש להגיש תוכנית מפורטת לאישורה של רשות העתיקות.

מנהל רשות העתיקות נסמך על ארבע חוות דעת של אנשי מקצוע, שקבעו כי אישור התכנית המפורטת יביא לנזק "חסר תקנה לשרידים הקדומים", במקום המהווה את "אחד האתרים הארכיאולוגיים החשובים בארץ" וכן יגרום לפגיעה "במורשת התרבותית של מדינת ישראל", באופן שלא יאפשר שמירה על המרקם התכנוני של קיסריה הקדומה כמקשה אחת".

כמו כן, דחה בית המשפט את טענת העותרות כי החלטת מנהל רשות העתיקות משמעה הפקעת קרקע, פעולה אשר לטענתם הנמצאת רק בידי השר הממונה על רשות העתיקות. בית המשפט קבע, שמנהל הרשות - בין היתר, לא פסל אפשרות של פיתוח תיירותי של המקום, ולפיכך, אין מדובר בהפקעה.

בית המשפט דחה את טענת המערערות, כי החלטת המנהל נגעה בחוסר סבירות קיצוני וכי שגתה ועדת הערר הפועלת לפי חוק העתיקות, שהשאירה את החלטת המנהל על כנה. המערערות טענו כי יוחסה חשיבות רבה לממצאים שאינם בעלי חשיבות. בנוסף הן טענו, כי החלטת המנהל פוגעת באופן בלתי מידתי בזכות הקניין, היות שמשמעות ההחלטה הינה נטילת היכולת לעשות בזכויות המקרקעין כל שימוש ממשי.

בית המשפט ציטט את פסיקת בית המשפט העליון, לפיה "יש להתחשב בעובדה כי ישראל היא אמנם מדינה צעירה, אך שורשיה עמוקים בהיסטוריה האנושית, ואדמתה רוויה לאורכה ולרוחבה בשרידים עתיקים של ציביליזציה אנושית קדומה שחייתה ויצרה באזור זה לאורך אלפי שנים, לפני ואחרי הספירה". (בג"ץ 8497/04, 17.6.09) כן ציטט פסיקה אחרת של בג"צ, לפיה למול הפגיעה הנטענת בזכות הקניין ניצב אינטרס ציבורי משמעותי – "חשיפת צפונות העבר שהיו טמונות מאות ואלפים בשנים בבטן האדמה היא נדבך מרכזי של המחקר הארכיאולוגי", ואף הודגש בבג"ץ זה כי "עריכתו של מחקר זה היא בבחינת אינטרס ציבורי רב היבטים, אם משום התרומה שיש בו להבנתנו את תולדות הארץ ואת תולדות העם היהודי, אם משום התרומה שיש בו להבנתנו מאורעות היסטוריים שיש להם חשיבות שאינה מצטמצמת אך לעם היהודי ולהיסטוריה שלו" (בג"ץ 1308/08, 29.9.09)

לדברי עו"ד רדואן בדחי, שייצג את רשות העתיקות בערכאות המשפטיות, "מדובר בתקדים משפטי חשוב ביותר, שכן לראשונה קובע בית המשפט כי בהתנגשות בין ערכים חשובים של פיתוח הארץ ושמירת נכסי התרבות ועתיקות הארץ, ידו של האחרון היא על העליונה. החלטה זו של בית המשפט אף מאפשרת לרשות העתיקות להשפיע על תהליכי התכנון כאשר מדובר באתר עתיקות: ביהמ"ש אימץ את עמדתנו, לפיה מעורבות רשות העתיקות כבר בשלבי התכנון באתרי עתיקות "תסיר מכשול בפני עיוור" ותחסוך הוצאת כספים וזמן מיותר מהיזמים בשלב מאוחר יותר. הפסיקה מעניקה בידי רשות העתיקות כלים משפטיים חשובים, כדי לפעול למניעת פגיעה בעתיקות הארץ ובנכסי התרבות החשובים שלה".