צילום: רם שדמון, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

חגי תשרי בפתח, ורגע לפני שמטעמי ראש השנה וסוכות יעלו על השולחן, מפרסם היום משרד החקלאות ופיתוח הכפר את נתוני הצריכה של המאכלים הפופולאריים בראש השנה - דגים, רימונים, דבש ותפוחים.

רימונים

על פי נתוני משרד החקלאות ופיתוח הכפר, בשנה האחרונה (2012) החלו לשאת פרי כ-2,000 דונם עצי רימון חדשים שניטעו בשנים האחרונות. לאור זאת, סך כל המטעים שנושאים פרי כיום משתרעים על פני מכ- 25,000 דונם. בתקופת החגים צורכים הישראלים כ- 8,000 טון רימונים, מתוך כ- 14,000 טון רימונים הנצרכים בכל השנה. הישראלי אוכל בממוצע כ- 3 רימונים בשנה.

היבול בשנת 2012 עמד על כ- 52,000 טון, והשנה הוא צפוי להגיע ל כ-60,000 טון. העלייה נובעת בעיקרה מנטיעות חדשות בשנים האחרונות, מכניסה של זנים חדשים: "עמק", "שני" ו"עכו", ומביקוש גובר לפרי שידוע בערכים התזונתיים הגבוהים שבו. בזכות הנטיעות המרובות צופים במשרד החקלאות כי בשנים 2014-2015 נגיע ליבול של כ- 65,000 טון. בעונת הייצוא -2013 (יולי 2012 עד מרץ 2013) נשלחו לייצוא כ-25,500 טון רימונים משובחים, ובעונה הנוכחית צפוי הייצוא להגיע לכ-30,000 טון ויותר, עלייה של כ- 20% מהעונה המקבילה אשתקד ויותר מ- 50% מהעונה לפני שנתיים.

במשך שנים התרכז ענף הרימונים בעיקר בשיווק רימונים שלמים בתקופת חגי תשרי, והיקפו היה מצומצם ועמד על כ-3,500 דונם. לפני מספר שנים, פותחה על ידי מינהל המחקר החקלאי ("מכון וולקני") במשרד החקלאות מכונת פריטת רימונים שאפשרה עדנה מחודשת לפרי. בעקבות זאת התאפשרה תעשיה של מוצרים כמו מיץ טבעי, שיכר, מוצרי יוגורט, גלידה ועוד. עם עליית הביקושים לפרי הרימון בארץ ובעולם ושילוב של זנים חדשים, הורחבו בין השנים 2003-2012 הנטיעות באופן משמעותי.

לפרי הרימון ערך בריאותי גבוה, הוא מכיל נוגדי חמצון, ויטמין C וברזל בכמויות גבוהות. נכון להיום, הוא משווק בשלמותו, בגרגרים באריזות מוכנות, כמיצים טבעיים, כמשקאות אלכוהוליים, גלידות ואף כמוצרי בריאות וקוסמטיקה. הזנים העיקריים הם: "עמק" (ורוד), "עכו" ו"שני" (אדומים) - מוקדמים, "116" , "הרשקוביץ" ו"כאמל (זנים אדומים וחמצמצים) באמצע העונה ו- ו"ונדרפול" (חמוץ-מתוק וגדול) האפיל, שאת פירותיו ניתן למצוא על המדפים עד סוף החורף והאביב.


צילום: ארגון מגדלי הדגים


דגים

על פי נתוני משרד החקלאות ופיתוח הכפר וארגון מגדלי דגים, בחודש ממוצע צורך הישראלי כ- 900 גרם דגים (כ- 11 ק"ג לשנה), ואילו בחודש תשרי נוסקת הצריכה פי שניים ומגיעה ל- 1,800 גרם לנפש. לקראת ראש השנה צפויה פעילות שיווק מוגברת כאשר הדג המוביל במכירות הוא הקרפיון, אחריו האמנון ובמקום השלישי הבורי. בחודש תשרי נצרכים כ-1,000 טון קרפיונים לעומת 350 טון בשאר חודשי השנה, כ- 850 טון אמנון בחודש תשרי לעומת 500 טון בשאר חודשי השנה וכ- 250 טון בורי בחודש תשרי, לעומת 170 טון בשאר חודשי השנה. הצריכה המקומית לנפש נמוכה מאוד לעומת הצריכה במדינות אחרות: מדינות הים התיכון צורכות לשנה 20-40 ק"ג לנפש, ביפן צורכים 60 ק"ג לנפש. האמריקאים לעומת זאת צורכים דגים פחות מהישראלים - 6-7 ק"ג לנפש לשנה.

בשנת 2012 צרכנו כ- 75,000 טון דגים, מהם 25,000 טון דגים טריים מייצור מקומי ו- 50,000 טון מייבוא (ברובו קפוא). הייצור המקומי של הענף (25,000 טון) נחלק לשלושה מקורות: חקלאות מים (מדגה) כ- 19,000 טון (כ- 75%), דייג כ- 4,000 טון (כ- 15%) וחקלאות ימית כ- 2,000 טון (כ- 10%).  השנה, הודות למחקר ופיתוח טכנולוגיות גידול חדשות ייהנה הצרכן ממחירים נמוכים ממחירי אשתקד של דג האמנון. רמת המחירים של הקרפיון והבורי צפויות להיות דומות לשנה שעברה – קרפיון 23-25 ₪/ק"ג, אמנון 25-35 ₪/ק"ג, בורי 28-37 ₪/ק"ג. מתכונים לדגים ניתן למצוא בבאתר ארגון מגדלי הדגים



התמונה באדיבות: מכוורת ''הדבש של עידו'' במושב קלחים

דבש

דבש הוא חומר טבעי הנאסף על-ידי דבורים, עמלות הכוורת, מצוף פרחים באזור המכוורת ומביאות אותו לדבורית-למשפחה. טעמו של הדבש, צבעו, ריחו, מרקם הדבש וצורתו מתאפיינים ונבדלים אלה מאלה בהתאם למקורות הצוף. באזורים ובתקופות אגירה שבהם קיימות צמחייה ופריחה אחידה בעלת צוף דומיננטי, מוגדר הדבש לפי המקור הדומיננטי (לדוגמא: דבש הדרים באזור השרון באביב, דבש איקליפטוס מהנגב המערבי). באזורים אחרים, שבהם מקורו של הצוף בפריחה מגוונת של חברת צמחים, מתאפיין הדבש לפי מיקום הכוורות ומוגדר כדבש פרחי בר, על פי העונה האזור.  בשנים האחרונות מושקע מאמץ ניכר לשיפור איכות הדבש על ידי תהליכי בקרת איכות. תהליכי ייצור הדבש נבחנים בקפדנות והמוצר הסופי, קרי צנצנת הדבש, נבדקים בדקדקנות במעבדה. לאור תהליכים אלו והנתונים שנתקבלו ניתן לומר כי הדבש הישראלי הוא באיכות גבוהה מאד, טעים וגם אמין.

50% מהתצרוכת השנתית של דבש בישראל נצרכת סביב חגי תשרי, ובעיקר סביב ראש השנה. מדובר בכ-2,000 טון דבש בקרוב, הנצרכים בחודש אחד, בשווי כולל של כ- 100 מיליון ₪ במונחי מחיר לצרכן. ישראלי ממוצע צורך בחודש תשרי כ- 300 גרם דבש בממוצע (לפי חישוב האוכלוסייה החוגגת את חגי תשרי). במהלך השנה כולה צורכים הישראלים כ- 3,600 טון דבש, כחצי ק"ג דבש לנפש. רק אחוז קטן מהאוכלוסייה, כ- 25% מהצרכנים, מבחין ומחפש דבש לפי זנים, העשוי מצוף פרחים של צמח אחד דומיננטי. רוב הציבור מחפש וקונה דבש זול. הדבש הזני הוא יקר יותר ואיכותו גבוהה בהרבה.

תנובת הדבש לכוורת תלויה בשורה ארוכה של גורמים אובייקטיביים וסובייקטיביים. למזג האוויר בזמן הפריחה, רמת המשקעים והטמפרטורות, השפעה רבה על כושרן של הדבורים לאסוף צוף ודבש. בעונה האחרונה, תשע"ג, הציבור הישראלי יצרוך בראש השנה דבש שנרדה זה אך באחרונה, טרי טרי ישירות מן הכוורת. החורף האחרון החל עם כמויות משקעים טובות, אולם סופו היה שחון, מה שפגם בתנובת הדבש בחלק מאזורי הארץ.

לדברי חיים אפרת, מרכז מקצועי ראשי לדבורים בשירות ההדרכה והמקצוע (שה"מ) במשרד החקלאות: "דבורת הדבש היא המקור לדבש המשובח שכל אחד מאזרחי ישראל מתענג ממנו. אולם מעבר לייצור הדבש הדבורה חשובה מאד בשל תפקידה בהאבקת גידולים חקלאיים והאבקת פרחי הבר. הדבורים שכל אחד מבחין בהן בגינתו או בפארק אינן מהטבע כפי שפעם היה. מקורן בכוורות שמושקע בהן מאמץ ניכר בכדי לשמור על בריאותן, תפקודן וחיוניותם בכדי שיניבו דבש ויאביקו את גידולי החקלאות. כיום, עשרות אלפי כוורות מועברות לאזורים חקלאיים להאבקת גידולים חקלאיים כמו: שקדים אבוקדו חמניות ואבטיחים. ללא הדבורים לא ניתן לייצר הרבה מהפירות והירקות שנתברכה בהן ארצנו".



תפוחים מזן פידל קסטרו, צילום: ישראל דורון, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

תפוחים

בישראל נטיועים כיום  כ-40,000 דונם מטעי תפוחים נושאי פרי. היבול של שנת 2012 עמד על כ- 140,000 טון, הרבה מעל לממוצע השנתי שהוא  115,000 טון. בשנת 2013 היבול ירד לרמה הנמוכה מהממוצע הרב שנתי, בדומה לשנת 2008, ועמד על כ- 100,000 טון. הודות לתנאים מצוינים לגידול התפוח, הפרי גדול יותר מהרגיל. הישראלי אוכל בממוצע כ- 125 תפוחים בשנה, שזוהי כמות גדולה, ולכן העלייה לקראת חגי תשרי קיימת אך היא מינורית. הייצור השנתי העולמי של תפוחים נע סביב 50-60 מיליון טון.

תפוחים אוהבים קור, לכן ישראל נמצאת בשולי האזורים המתאימים לגידולם. הרוב המכריע של התפוחים בישראל מגודל באזור הצפון, בהרי הגליל והגולן בגבהים של לפחות 600 מטר. ישראל אינה מייצאת תפוחים, למעט יצוא תפוחים מיישובי הדרוזים בגולן לסוריה בשנים האחרונות. כ- 14,000 טון תפוחים נשמרו בקירור, הודות לפיתוח תשתיות קירור ואריזה מתקדמות בישראל שאינן קיימות בסוריה, דבר שמאפשר אספקת תפוחים לאורך כל השנה. ייבוא התפוחים לישראל הוא מינימאלי – כ- 2,000 טון מארה"ב ואירופה.

הזנים העיקריים הינם: "זהוב" (צהוב), "סטארקינג" (אדום), "גרניסמית" (ירוק), "גאלה" (אדום-צהוב), "פינק ליידי" (אדום-צהוב), "יהונתן" (אדום) ו"ענה" (אדום-ירוק). "ענה" הוא זן מקומי, אשר פותח על ידי אבא שטיין מעין שמר, והוא הזן היחיד שיכול לגדול בתנאי חום, ולכן הוא מגודל בישראל גם באזור הדרום. המדינות העיקריות המגדלות תפוחים הן: סין (30 מיליון טון לשנה), אירופה (9 מיליון טון לשנה) וארה"ב (5 מיליון טון לשנה).


» רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו אלינו לפייסבוק

צילום: רם שדמון, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

חגי תשרי בפתח, ולפני שמטעמי ראש השנה וסוכות יעלו על השולחן, מפרסם היום משרד החקלאות ופיתוח הכפר את נתוני הצריכה של המאכלים הפופולאריים בראש השנה - דגים, רימונים, דבש ותפוחים.

רימונים

על פי נתוני משרד החקלאות ופיתוח הכפר, בשנה האחרונה החלו לשאת פרי עוד כ-4,000 דונם עצי רימונים שניטעו בשנים האחרונות. בשנת 2009 היו בישראל 19,000 דונם מטעי רימונים והיום אנו נהנים מ-23,000 דונם נושאי פרי. בתקופת החגים צורכים הישראלים כ-6,000 טון רימונים, מתוך כ-14,000 טון לאורך כל השנה. ישראלי אוכל בממוצע כ-3 רימונים בשנה.

יבול הרימונים בשנת 2011 עמד על כ-42,000 טון, כ-7,000 טון יותר מיבול שנת 2010, ובשנה זו מצפים ליבול של כ-50,000 טון. העלייה נובעת בעיקר מנטיעות החדשות בשנים האחרונות ומכניסה של הזנים החדשים - "עמק", "שני" ו"עכו". בזכות הנטיעות המרובות צופים במשרד החקלאות כי בשנים 2014-2015 נגיע ליבול של כ- 60,000 טון.

בענת הייצוא 2011-2012 יוצאו כ-21,500 טון רימונים לחו''ל, ובעונת הייצוא הנוכחית צפוי היצוא להגיע לכ-25,000 טון ויותר, עלייה של כ- 20% מעונת הייצוא המקבילה אשתקד ויותר מפי שתיים מהעונה לפני שנתיים.

במשך שנים התרכז ענף הרימונים בעיקר בשיווק רימונים שלמים בתקופת חגי תשרי, והיקפו היה מצומצם ועמד על כ-3,500 דונם. לפני מספר שנים, פותחה על ידי מנהל המחקר החקלאי (מכון וולקני) במשרד החקלאות מכונת פריטת רימונים שאפשרה עדנה מחודשת לפרי. בעקבותיה, ובעקבות שילוב של זנים חדשים, הורחבו בין השנים 2003-2011 הנטיעות באופן משמעותי, ובשנת 2011, כאמור, הענף עמד על כ-23,000 דונם מטעים מניבי פרי ועוד כ- 5000 דונם מטעים צעירים המעובדים על ידי כ-500 מגדלים בכל רחבי הארץ.

לרימון ערכים בריאותיים גבוהים, הוא מכיל נוגדי חמצון, ויטמין C וברזל בכמויות גבוהות. הפרי משווק בשלמותו, כגרגרים באריזות החוסכות את עבודת הקילוף, כמיצים טבעיים, כמשקאות אלכוהוליים, גלידות ואף כמוצרי בריאות וקוסמטיקה. הזנים העיקריים הם: "עמק" (ורוד), "עכו" ו"שני" (אדומים) - מוקדמים, "הרשקוביץ" (אדום וחמצמץ) ו"כאמל" (חמוץ-מתוק וגדול) באמצע העונה, ו"ונדרפול" (חמוץ-מתוק וגדול) המאוחר, שאת פירותיו ניתן למצוא על המדפים עד סוף החורף.

דגים

עפ''י נתוני משרד החקלאות וארגון מגדלי דגים, הישראלי צורך כ-900 גרם דגים בחודש (שהם כ-11 ק"ג לשנה), ואילו בחודש תשרי נוסקת הצריכה פי שניים ומגיעה ל-1,800 גרם לנפש. בחודש תשרי רוכשים הישראלים 1,000 טון קרפיונים לעומת 350 טון בשאר החודשים, 850 טון אמנון בחודש תשרי לעומת 500 טון בשאר החודשים ו- 350 טון בורי בחודש תשרי, לעומת 170 טון בשאר חודשי השנה.

הצריכה המקומית לנפש בישראל נמוכה משמעותית לעומת הצריכה במדינות אחרות: במדינות הים התיכון הצריכה עומדת על 20-40 ק"ג לנפש בשנה, ביפן 60 ק''ג לנפש, והאמריקאים צורכים 6-7 ק"ג לנפש השנה. בשנת 2011 צרכנו כ-75,000 טון דגים, מהם 25,000 טון דגים טריים מייצור מקומי ו-50,000 טון מייבוא (ברובו קפוא). הייצור המקומי של הענף (25,000 טון) נחלק לשלושה מקורות: חקלאות מים (מדגה) כ- 19,000 טון (כ- 75%), דייג כ- 4,000 טון (כ- 15%) וחקלאות ימית כ- 2,000 טון (כ- 10%).

בשנה הקרובה לא צפוי מחסור בדגים, הודות מזג האוויר הנוח שאפיין את החורף האחרון והשיפורים הנכנסים דרך קבע לענף, המבטיחים אספקה שוטפת ורציפה של דגים.


התמונה באדיבות: מכוורת ''הדבש של עידו'' במושב קלחים

דבש

50% מהתצרוכת השנתית של דבש בישראל היא בחגי תשרי, ובעיקר סביב ראש השנה. מדובר ב-2,000 טון בקרוב הנצרכים בחודש אחד, בשווי כולל של כ-80 מיליון ₪ במונחי מחיר לצרכן. הישראלי צורך בחודש תשרי כ-300 גרם דבש בממוצע (לפי חישוב האוכלוסייה החוגגת את חגי תשרי). במהלך השנה כולה צורכים הישראלים כ-3,600 טון דבש, כחצי ק"ג דבש לנפש.

במשך שנים נעשתה הקנייה על פי שיקולי מחיר בלבד ורוב הציבור העדיף את הדבש "הרגיל", דבש פרחי בר, הנמכר ברשתות השיווק, המופק ממספר מקורות צוף של פרחים שונים. ישראל התברכה בשפע מקורות צוף ותנאי סביבה מיוחדים המאפשרים לדבוראים לייצר דבש מיוחד. בשנה האחרונה נצפית המשך מגמת צריכת דבש מיוחד (דבש זני) שנרכש בחנויות מתמחות וישירות מהדבוראים. השנה הייתה ברוכת משקעים בכל אזורי הארץ כולל הנגב. פרחי הבר צמחו ונבטו ותנובת הדבש הגבוהה איפשרה לייצר סוגי דבש טובים וייחודיים, במיוחד דבש האיקליפטוס.

סוגי הדבש שונים בטעם ובארומה. העובדה שהדבורים אוספות צוף מפרחים שונים גורמת לשינויים בהרכב הדבש מלבד השינויים הבולטים של טעם, ריח וצבע. איכות הדבש הישראלי גבוהה, ביחס לדבש האירופאי או האמריקאי הודות למגוון גדול של צמחיה ותנאי סביבה. דבש מסווג לפי מינים על פי הפרח ממנו נאסף הצוף ועל פי העונה והמיקום בהם נאסף הצוף.

לדברי חיים אפרת, מרכז מקצועי ראשי לדבורים בשירות ההדרכה והמקצוע (שה"מ) במשרד החקלאות, הדבש בארץ ישראל נחשב לאיכותי במיוחד, נוכח מגוון הצומח ותנאי הסביבה בארצנו. למרות זאת, רק אחוז קטן מהאוכלוסייה, כ-25% מהצרכנים, מבחין ומחפש דבש לפי זנים, העשוי מצוף פרחים של צמח אחד, דומיננטי, כדוגמת דבש מצוף הדרים, צוף אבוקדו, צוף זעתר וצוף אקליפטוס, שערכו התזונתי והבריאותי רב. לרוב ניתן למצוא דבש זני במכוורות ה"בוטיק". קהל הצרכנים המבקש דבש מיוחד הולך וגדל משנה לשנה למרות שמחירו אינו זול.

ככלל , מבחינים בין הדבש הכהה, שמקורו לרוב בצוף אבוקדו או בצוף אקליפטוס, לדבש בהיר, שמקורו בצוף הדרים וצוף פרחי בר. הדבש הכהה מכיל שיעור גבוה יותר של מינרלים, בהם אשלגן, ברזל, זרחן, נתרן ומגנזיום, ומתאים למאכלי "חורף", כדוגמת: קדירות ובשרים. הדבש הבהיר מתאים לבישולים "קיציים" של ירקות, עוף, סלטי ירקות ופירות ויוגורט.  הדבש הוא נוזלי וצמיגי בעת הרדייה. במהלך חיי הדבש הוא מתגבש והופך מנוזלי למוצק. לכל דבש קצב ההתגבשות וצורת ההתגבשות האופייניים לו. דבש מגובש הוא טבעי לכל דבר ועניין, יש צרכנים המעדיפים אותו על דבש נוזלי מסיבות טעם ואסתטיקה.

מזה מספר שנים מקיים משרד החקלאות ופיתוח הכפר יחד עם המועצה לייצור ושיווק דבש, תוכנית בקרת איכות הדבש לשיפור איכות הדבש בישראל. ניתן לומר שמאז שהחלה תכנית הבקרה, השתפר הליך ייצור הדבש ושיווקו לצרכן. התוכנית מבוקרת על ידי המועצה, ומביאה פירות לצרכני הדבש דרך שיפור והקפדה על נוהלי ייצור ובקרת איכות.


תפוחים מזן מרטינה, צילום: ישראל דורון, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

תפוחים

על פי נתוני משרד החקלאות ופיתוח הכפר, בישראל כ-40,000 דונם של מטעי תפוחים נושאי פרי. היבול בשנת 2011 עמד על כ- 100,000 טון, מעט מתחת לממוצע השנתי שעומד על 115,000 טון. בשנת 2012 היבול חזר לרמות גבוהות מעל הממוצע השנתי, בדומה לשנת 2010, ועמד על כ-125,000 טון, הודות לתנאים מצויינים לגידול התפוח, ולכן הפרי גדול יותר מהרגיל. ישראלי אוכל בממוצע כ-125 תפוחים בשנה! מדובר בכמות מאוד גבוהה לאורך כל השנה, ולכן העלייה לקראת חגי תשרי קיימת אך היא מינורית.
הייצור השנתי העולמי של תפוחים נע סביב 50-60 מיליון טון. המדינות העיקריות המגדלות תפוחים הן: סין (25-30 מיליון טון לשנה), אירופה (9 מיליון טון לשנה) וארה"ב (5 מיליון טון לשנה).

תפוחים אוהבים קור, לכן ישראל נמצאת בשולי האזורים המתאימים לגידולם. רוב התפוחים בישראל נמצאים באזור הצפון, בהרי הגליל והגולן בגבהים של לפחות 600 מטר. ישראל אינה מייצאת תפוחים, למעט יצוא תפוחים מיישובי הדרוזים בגולן לסוריה שנעשה בשנים האחרונות. המדובר בכ-8,000 טון תפוחים שנשמרו בקירור, הודות לפיתוח תשתיות קירור ואריזה מתקדמות בישראל שאינן קיימות בסוריה, דבר שמאפשר אספקת תפוחים לאורך כל השנה. ייבוא התפוחים לישראל הוא מינימאלי – כ- 2,000 טון מארה"ב ואירופה.

הזנים העיקריים הינם: "זהוב" (ירוק-צהוב), "סטארקינג" (אדום), "גרניסמית" (ירוק), "גאלה" (אדום-צהוב), "פינקליידי" (אדום-צהוב), "יהונתן" (אדום) ו"ענה" (אדום-ירוק). "ענה" הוא זן מקומי, אשר פותח על ידי אבא שטיין מעין שמר, והוא הזן היחיד שיכול לגדול בתנאי חום, ולכן הוא מגודל בישראל באזור הדרום.