חטיבת הנח"ל חוגגת 30 שנים מפוארות, אבל צה"ל לא שוכח את 34 השנים שקדמו להקמתה – שנים של חלוציות, עלייה על המפה, הקמת יישובים ורוח לחימה תוצרת הארץ. כ-140 יישובים עלו על מפת ישראל הקטנה, שגדלה עם הזמן, על ידי הנוער החלוצי הלוחם. הם ניקשו עשבים, יישרו את הקרקע, חפרו, בנו, יצרו, הקיפו, הביאו, לקחו, גידלו, וטיפחו מורשת מפוארת להיאחזויות. קודם הגיעו הלוחמים המוכשרים ואחריהם הגיעו החשמל, המים ויתר התושבים.
הכל התחיל לפני 64 שנים, מעט אחרי שדוד בן גוריון יצא ממוזיאון תל אביב עם המשפט האלמותי: "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל". כדי שתהיה מדינה, היה צורך ביישובים ובצבא. בן גוריון הבין את הקשר בין שני הדברים וכך נולד המסלול הצבאי המעורב לבנים ובנות שבסופו הוקם קיבוץ או היאחזות.
המהות היום כמעט זהה. נוער איכותי ואכפתי שבוחר לתת מעצמו שנת שירות בקהילה, פרק צבאי הנמשך שנה ו-8 חודשים ופרק משימה כחצי שנה. בעבר, במקום שנת השרות אומצו תלמידים כבר בתיכון למסלול, ובפרק המשימה עלו על המפה קיבוצים ויישובים. משנות ה-90' הגישה החלוצית הומרה בגישה קהילתית, אך פרט לכך המהות נותרה.
שיטה זו שירתה משימות יישוב לאומיות, בשטחים בהם האוכלוסייה היהודית דלילה ואשר נחשבו ליעד התיישבות מועדף (בעיקר בנגב, בגליל ובערבה ואחרי מלחמת ששת הימים בעיקר בשטחים שעברו לידי ישראל במהלך המלחמה). הניסיון הראשון ליישב חיילים בנקודת קבע נעשה בקיבוץ ניר אליהו: ב-27 ביולי 1950 עלו לקרקע חברי קבוצת "אל ניר" (איחוד של כמה גרעיני עולים מטורקיה, רומניה ופולין שעברו הכשרה בקיבוצים: גלעד, עין חרוד, כפר גלעדי ואשדות יעקב) והקימו קיבוץ מול מובלעת קלקיליה ועל מנת ליצור רצף התיישבות עברי בין המושבה דאז כפר סבא לקיבוץ רמת הכובש, ובסמוך למכללת בית ברל. הצלחת ה"פיילוט" בניר אליהו הביאה לאימוץ שיטה זו, כשבאופן רשמי נחשבת "נחלאים א" (כיום קיבוץ נח"ל עוז) להיאחזות הנח"ל הראשונה, מול עזה ובה נמצא עד היום מוזיאון הנח"ל.
נחל עוז כאמור היה היישוב הראשון. יוטבתה אחריו. הלוחמים המשוחררים ניחנו בידע צבאי ויכלו לאבטח את היישובים במקומות המרוחקים. חברי הגרעין, שבעבר היו בין חמישים למאה בנים ובנות, עברו לגור בהיאחזות שהקימו וכך בעצם הגדילו את המשק והיישוב כולו. "לבנות, לפתח, לאבטח ולהפריח את השממה דורשים אנשים איכותיים. הם כולם היו משכמם ומעלה, איכותיים מאוד ועל כן גם הלוחמים המצטיינים", סיפר יושב ראש עמותת הנח"ל, דן שטרנפלד, "הרגיז את הצבא שהם גם עושים חיים בנים ובנות יחד וגם לוחמים טובים", הוסיף בצחוק.
אחרי שכל היישובים עלו על הקרקע, והיות ולא נוספו חדשים, התגלה כי אם יכבו את האורות בשעת לילה בכל היישובים שאינם היאחזויות נח"ל, ינצנצו גבולותיה. בקעת הירדן תזהר בחשכה, ובהמשכה הערבה והגולן, ובגבול מצרים ובעוטף עזה ובגליל יאירו היישובים כולם. מרבית היישובים הנמצאים בחזית המדינה, בגבולותיה, כעובדה קיימת בשטח, הן היאחזויות נח"ל שברבות הימים אוזרחו והיו לקיבוצים ומושבים, חלקן ננטשו, חלקן הוסבו לבסיסי צה"ל ויש שיושבו כחוות פרטיות. בשנת 2001 נסגרה היאחזות הנח"ל האחרונה ובכך נסתם הגולל על מפעל זה.
הקמת החטיבה הלוחמת והפסקת הקמת יישובים שינו מעט את הדברים. גרעיני הנח"ל הגדולים כוללים כיום עשרים גרעינרים. מתוכם הבנים מתגייסים לשירות קרבי בגדוד 50 בנח"ל בדרך כלל, אם הם כשירים ובעלי נתונים מתאימים, ובפני הבנות עומדות שתי אפשרויות: לשרת בתפקיד תומך לחימה – כאשר כל תפקידים של הבנות בצבא פתוחים בפניהן – או להצטרף לגדוד הקרקל כלוחמות.
"פעם מי שלא היה בעל פרופיל קרבי היה תומך לחימה, והתפקיד שלו היה תגבור המנהלה או כוח עבודה בקיבוצים. היו זקוקים להם במשק, ברפת, בלול ובשדה. היום הם יכולים להגיע לקרקל. בעיני זה לתפארת מדינת ישראל. זה נותן כבוד להם ולנו כמדינה", אמר שטרנפלד.