בחפירות בגן לאומי תל חצור, שנמנה עם אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו, נחשף מבנה מונומנטאלי מהתקופה הכנענית המאוחרת (2-3 אלף לפנה"ס), וככל הנראה מדובר בארמונו של מלך חצור המקראית - העיר הגדולה ביותר שנכבשה ע''י יהושע בן נון ובני ישראל עם כניסתם לארץ. המבנה נחשף בחפירות הארכיאולוגיות שמקיימות האוניברסיטה העברית ורשות הטבע והגנים במקום.
באחד מחדריו של הארמון נחשף מחסן ובו 14 קנקני אגירה גדולים (פיטסים) ובתוכם חיכתה לאנשי המשלחת הפתעה לא שגרתית: גרעיני חיטה ותבואה שהוטמנו בכדים לפני אלפי שנים. הכדים בחלקם שבורים וגרעיני התבואה שבהם נמצאו שרופים, ככל הנראה כתוצאה מחורבן הארמון והעיר חצור, אשר משערים שאירע לפני כ-3,300 שנים. הפיטסים יועברו למעבדות שימור ושיקום, בטרם יכוסה המבנה שנחשף, עד לעונת החפירות הבאה.
ד"ר שרון צוקרמן מהאוניברסיטה העברית, סיפרה כי למבנה שנחשף יש את כל המאפיינים של ארמון מלכותי: החל מהארכיטקטורה, מהימצאות קורות עץ ארז, ועד השימוש באבני בזלת מסותתות למשעי. "זה מבנה גדול מאד ומרובה חדרים שחרב בשריפה גדולה במאה ה-13 לפני הספירה. החוקרים מאמינים כי בתנ"ך ניתן למצוא ביסוס לקביעה זו. בספר יהושע פרק י"א מוזכר כי בזמן כיבוש הארץ שרף יהושע בן נון את רק את העיר חצור, שהייתה ראש כל הממלכות בכנען.''
בהתייחס לתבואה בת אלפי השנים שנמצאה בכדים במחסן, סיפרה ד''ר צוקרמן כי החיטה שהוטמנה בכדים נמצאה מפוחמת לחלוטין, ולכן לא ניתן להנביט אותה. "מה שאנו יכולים לעשות זה לזהות אותה ולנסות להשתמש בה לתיארוכים של שכבת החורבן בה היא נמצאה".
העיר חצור היתה אחד היישובים החשובים שלאורך הקשת הפורייהלפי המקרא, חורבנה של חצור הכנענית היה אירוע מכונן בכיבוש הארץ בהנהגת יהושע בן-נון, כפי שמופיע בספר יהושע (פרק י"א, פסוק י'-י"א): "וַיָּשָׁב יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא, וַיִּלְכֹּד אֶת-חָצוֹר, וְאֶת-מַלְכָּהּ, הִכָּה בֶחָרֶב: כִּי-חָצוֹר לְפָנִים--הִיא, רֹאשׁ כָּל-הַמַּמְלָכוֹת הָאֵלֶּה. וַיַּכּוּ אֶת-כָּל-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר-בָּהּ לְפִי-חֶרֶב, הַחֲרֵם--לֹא נוֹתַר, כָּל-נְשָׁמָה; וְאֶת-חָצוֹר, שָׂרַף בָּאֵשׁ".
בהמשך ניתן ללמוד כי מפלתה של העיר חצור איפשרה את התיישבות בני ישראל מאזור הערבה ועד החרמון (פס' ט"ז- י"ז): וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת-כָּל-הָאָרֶץ הַזֹּאת, הָהָר וְאֶת-כָּל-הַנֶּגֶב וְאֵת כָּל-אֶרֶץ הַגֹּשֶׁן, וְאֶת-הַשְּׁפֵלָה, וְאֶת-הָעֲרָבָה; וְאֶת-הַר יִשְׂרָאֵל, וּשְׁפֵלָתֹה. מִן-הָהָר הֶחָלָק, הָעוֹלֶה שֵׂעִיר, וְעַד-בַּעַל גָּד בְּבִקְעַת הַלְּבָנוֹן, תַּחַת הַר-חֶרְמוֹן.
"חצור שגשגה בתקופה הכנענית התיכונה (1750 לפני סה"נ בקירוב) ובתקופה הישראלית (מאה 9 לפנה"ס) ויצרה את המכלול המבוצר הגדול ביותר בארץ ישראל בתקופה זו.'' אומר הארכיאולוג הראשי של רשות הטבע והגנים ד"ר צביקה צוק. ''העיר הייתה אחד היישובים החשובים שלאורך הקשת הפורייה, עמדה בקשרי מסחר עם ערי בבל וסוריה, ואליה נשלחו כמויות ניכרות של בדיל לתעשיית הברונזה. את החפירות המשמעותיות בחצור הוביל בשנות ה-50 וה-60 יגאל ידין, שהיה מחשובי הארכיאולוגים בישראל הצעירה ושאחראי גם לתגליות חשובות במצדה, מגידו ועוד. חפירות אלו הציבו את תל חצור בקדמת הבמה של הארכיאולוגיה העולמית והמקראית והיו מהסיבות שהקנו לאתר מעמד של אתר מורשת עולמית, לצד התילים המקראיים במגידו ובאר שבע. מפעל המים שנבנה בחצור הוא מהגדולים והמדהימים שנחשפו בארץ וככל שממשיכים לחקור את האתר מגלים עוד ועוד סודות ופרטים על עברנו בארץ ישראל".
פרופ' אמנון בן תור, מנהל המשלחת הארכיאולוגית של האוניברסיטה העברית (חפירות קרן זלץ ע"ש יגאל ידין): "לאחר העבודה המדהימה של יגאל ידין וצוותו בשנות החמישים והשישים הופסקו החפירות באתר, עד שחידשנו אותן בשנת 1990. מאז ועד היום אנחנו חושפים כל קיץ עוד נדבך בהיסטוריה של תל חצור ושל ארץ ישראל בתקופה הכנענית - אחת מהמשמעותיות ביותר בחייו של העם היהודי. הארמון שחשפנו ובו נמצאו הפיטסים המרשימים נשרף כמו כל חצור בסוף התקופה הכנענית (מאה 13 לפנה"ס), עם כיבוש הארץ ותחילת תקופת ההתנחלות. יש המייחסים את חורבן העיר למסעותיו של יהושע בן נון.
החדר ששימש כמחסן ובו הכדים עם גרעיני החיטה, צילמה: ד''ר שרון צוקרמן
מבט פנורמי על החפירות בתל חצור, צילמה: ד''ר שרון צוקרמן
