עד לפני כעשרים שנה דגר התַּחְמָס הנוּבּי במספר מלחות לאורך הערבה, ובכללן מלחת חצבה. כתוצאה מפיתוח חקלאי מואץ נהרסו כמעט כל המלחות, ואיתן נעלמו גם התחמסים. רק מלחת סדום עוד נותרה בחלקה בצורתה הטבעית, ושם קיימת עד היום אוכלוסייה קטנה של התחמס הנובי, הכוללת 25 זוגות בלבד, אולם גם הם נתונים בימים אלה בסיכון גבוה עקב תוכניות פיתוח באזור הדגירה ועבודות הנדסיות לפיצוץ שדות מוקשים.
מאז הרס מלחת חצבה, בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת, לא נצפו תחמסים נוביים באזור, והחוקרים הניחו שהיא נכחדה מהמקום. אך לפני מספר שבועות, במסגרת מחקר שהוא מבצע בשמורת שיזף, מצא החוקר יצחק בן מוחה, סטודנט באוניברסיטת תל אביב, תחמס נובי בודד. בן מוחה עדכן את חוקרי מרכז הצפרות הישראלי של החברה להגנת הטבע, יואב פרלמן ועודד קינן, שיצאו לשטח ושם מצאו לראשונה מזה עשרים שנה, שני זוגות דוגרים של תחמס נובי.
אחד הזוגות נמצא דוגר באתר ששוקם על ידי הקהילה המקומית בערבה, כחלק מפרויקט "אמץ שיטה" בריכוזו של עודד קינן, במסגרת עבודתו במרכז מדע ים המלח והערבה. הממצא ריגש את חוקרי הטבע המקומיים, ששמחו לגלות את המין הנדיר הזה ששב לקנן באזור, בעיקר לאור החשש הכבד לגורלה של האוכלוסייה המצומצמת שעוד נותרה בישראל - במלחת סדום.
התחמס הנובי הוא עוף לילה קטן בעל עיניים עצומות הניזון מחרקים, אותם הוא לוכד תוך כדי תעופה. התחמס נמצא בסכנת הכחדה חמורה בישראל. בעבר הוא דגר לאורך הבקע, מעמק בית שאן עד לאילת, אך בשנים האחרונות אוכלוסייתו כמעט ונכחדה ומונה כיום בישראל כעשרים זוגות בלבד, הנמצאים כאמור רק באזור דרום ים המלח. הסיבה העיקרית להכחדתו משאר חלקי הארץ הוא הרס בתי הגידול שלו והפיכתם לשטחי חקלאות. בדרום ים המלח נותרו שטחי המחיה שלו (שטחי מלחה, חברת צומח המורכבת בעיקר משיחי אשל, אוכם ומלוח) שמורים יחסית בשל שדות המוקשים הרבים שם, שמנעו עד היום את פיתוח השטחים באזור.
לדברי יואב פרלמן ממרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע, "יש לציין שעם כל השמחה על מציאתם של התחמסים, גם הם נתונים תחת איום, בשל הפיתוח החקלאי באזור, המצמצם את בית הגידול ואת אזור המחייה שלהם".
