מתברר שלא רק בני אדם מתמודדים עם מצבי חרדה באמצעות אכילת ממתקים וסוכרים: מחקר חדש פורץ דרך חושף לראשונה כי בדומה לבני אדם, גם בעלי חיים כגון חגבים, ''זוללים ממתקים'' במצבי לחץ (סטרס), למשל כאשר הם מרגישים מאוימים מנוכחותו של עכביש טורף.
את המחקר שמתפרסם החודש בכתב העת היוקרתי Science, ערך ד''ר דרור הבלנה מהמחלקה לאקולוגיה, אבולוציה והתנהגות במכון למדעי החיים ע''ש סילברמן באוניברסיטה העברית בשיתוף חוקרים מאוניברסיטת ייל בארה''ב.
הדעה הרווחת בקהילה המדעית היא שבעלי חיים יכולים להשפיע על מחזור החומרים במערכת האקולוגית בעיקר על ידי שליטה בכמות ואיכות החומר האורגני ממקור צמחי הנכנס לקרקע. המחקר הנוכחי הראה מנגנון חדש לחלוטין של השפעה, דרך האינטראקציות בין טורפים ונטרפים, למשל עכבישים וחגבים.
במהלך המחקר נמצא כי במצבי לחץ ישנה החגב את תזונתו ממאכלים עתירי חנקן למאכלים עתירי פחמימות. שינוי שכזה אצל החגב ישפיע על ההרכב הכימי של גופו ועל חומרי הפסולת אותם הוא פולט, ולכך יש השלכות על המערכת האקולוגית כולה. גוף החגב הנרקב המכיל פחות חנקן ישפיע על תפקודי חברת המיקרובים בקרקע, האחראים לפירוק החגב וכן לפירוקם של צמחים, וכך יווסת בהמשך את תהליך הפירוק של צמחים.
''מדובר במנגנון חדש לחלוטין בו יכולים טורפים לווסת את מחזור החומרים במערכת האקולוגית וכתוצאה מכך לשלוט למעשה ברמת השירותים האקולוגיים אותם מעניקה המערכת לאדם, כגון פליטת גזי חממה לאטמוספירה ופרודוקטיביות בית הגידול'', מסביר ד''ר הבלנה. ''כל שינוי קטן בהרכב הכימי של החיה משפיע באופן מהותי על כמות הפחמן הדו חמצני שהמיקרובים משחררים לאוויר בעת פירוקם של חומרים אורגניים ויש לכך השלכות על האקולוגיה העולמית''.
המחקר הראה שהתמקדות בתגובה הפיסיולוגית של הנטרף לפחד מפני הטורף יכולה לשמש כגשר בין הידע הקיים על יחסי הגומלין בין מינים לבין המחקר הגיאוביוכימי של מעברי אנרגיה וחומר. עוד מדגיש המחקר את החשיבות של תפקיד החיות במחזור של חומר אורגני, שבדרך כלל נתפס כחסר חשיבות. ''המחקר שלנו מצטרף לשורה של מחקרים המבססים את ההבנה בדבר החיוניות שבשמירה על כל מרכיבי מארג המזון, והטורפים בפרט, לשם שימור התפקודים תומכי החיים של המערכת האקולוגית. הבנת תפקיד הטורפים במערכת הוא צורך דחוף כיוון שאנחנו מאבדים את הטורפים מהמערכות הטבעיות בקצב גבוה בהרבה מזה בו נפגעים ונעלמים מינים אחרים שאינם טורפים'', מרחיב ד''ר הבלנה.
במהלך הניסוי חשפו החוקרים חגבים לעכביש טורף על מנת לעורר את אפקט הפחד, וכן הציבו קבוצת ביקורת של חגבים שלא נחשפו לטורף. נמצא שהיחס בין הפחמן לחנקן בגוף החגבים שנחשפו לטורף וכתוצאה מכך חוו מצב עקה פיזיולוגית היה גבוה לעומת היחס בגוף החגבים שלא נחשפו לטורף. בהמשך בדקו החוקרים בניסוי מעבדה ובניסוי שטח את ההשפעה של הרכב גוף החגבים משתי הקבוצות על תפקוד המיקרובים בקרקע על ידי הוספת ''אבקת חגבים'' (חגבים שיובשו ונטחנו) לאדמה. לאחר שהמיקרובים עיכלו את החגבים, הוסיפו החוקרים לאדמה עלים. בשני הניסויים נמצא שקצב פירוק העלים בדגימת הקרקע אליה נוספו בתחילה חגבים מקבוצת הביקורת היה מהיר ב-62%-200% מאשר בדגימת הקרקע אליה נוספו חגבים שחוו פחד מטורף. מדובר בהבדל מפתיע ומשמעותי מאוד, לדברי החוקרים.
עוד ערכו החוקרים ניסוי ביקורת בו הוסיפו לקרקע ''חגבים מלאכותיים'' - תערובת של סוכר, חלבונים וכיטין (חומר בשלד החיצוני של החגב) ביחס משתנה. גם כאן הראו התוצאות שאפילו כמות קטנה של חנקן זמין (המצוי בחלבון) שנוספת לקרקע מגבירה משמעותית את תפקוד המיקרובים האחראים על תהליך הריקבון והפירוק של חומר אורגני כגון עלים.
''מדובר בפריצת דרך חדשה באמצעותה יוכלו מדענים לחזות כיצד שינויים במגוון הביולוגי כתוצאה מפעילות אדם (כגון דייג יתר, ציד, התחממות גלובלית, אובדן בית גידול) יכולים לערער את השירותים תומכי החיים שמספקת המערכת האקולוגית'', מסכם ד''ר הבלנה.
