משק המים בישראל לוקה בכשלים הנובעים ממגבלות גופי הממשלה לעמוד במשימות המורכבות שהמשק מציב בפניהם. על כך מצביע מחקר חדש של מרכז טאוב שמתפרסם היום.
המחקר וסקירה מקיפה על משק המים בישראל, הוכנו על-ידי פרופסור יואב כסלו, מומחה בעל שם עולמי בכלכלה חקלאית מהאוניברסיטה העברית ולאחרונה חבר בוועדת ביין בנושא ניהול משק המים בישראל. פרופ' כסלו מזהה כשלים בניהול משק המים, זאת למרות שמשק המים שלנו עומד בדרך-כלל במשימותיו הודות למערכות ההנדסיות המשוכללות, לידע שנאסף במשך עשרות שנים, לבסיס החוקי האיתן ולמקצועיות של העובדים בו היום ואלה שתרמו לפיתוחו ולקידומו בעבר.
בתקופות האחרונות המשק עבר שינויים גדולים; ביניהם, הקמת מפעלים להתפלת מי-ים, צמצום הספקת המים השפירים לחקלאות והמרתם בקולחים, הקמת תאגידי מים ברשויות המקומיות, ייסוד הרשות הממשלתית למים ולביוב והכרה באפשרות שאנו עומדים בפני שנים שחונות רבות – אולי תולדה של שינויים אקלימיים גלובליים.
המחקר מגלה, כי על אף ההצלחות, אפשר לזהות בניהול משק המים כשלים שמקורם במגבלות יכולתם, ולעתים בנכונותם, של הגופים הממשלתיים לקיים במלואן את המשימות המורכבות שהמשק מציב. לאור הצריכה הגדֵלה, העלויות הגואות, הירידה במקורות הטבעיים ושינויים באופן צריכת המים, משימות העתיד צפויות להיות קשות יותר, ועל כן חשוב לבחון את מבנה משק המים והתאמתו לתפקידיו; ובמיוחד – להגביר את השתתפות הציבור בפעילות השוטפת של משק המים ומוסדותיו במידע, בעצה ובפיקוח.
הממצאים המרכזיים של המחקר:ב-50 השנים האחרונות, כמות המים לנפש בישראל הלכה וקטנה כתוצאה מכך שקצב גידול האוכלוסייה עלה על קצב הגידול במקורות המים.
כמות המים שסופקה למשק הישראלי גדלה ב 35% בין 1960 ל-2010. בתקופה זו חלה ירידה מתמשכת בצריכת המים במשקי הבית וקטנו ההקצאות לחקלאות תוך צמצום בשימוש במים שפירים בחקלאות והעברת מים מושבים מן העיר לחקלאות.
עלות הפקת המים עלתה על פני השנים בקפיצות מדרגה, מכ-0.5 ש"ח למ"ק בשנות ה-50 ל-1.70 ש"ח בשנות ה-60 ועד 3.00 ש"ח למ"ק בשנים האחרונות, עם הגברת ההפקה של מים מותפלים.
הממשלה נכשלה בניהול משאבי המים: הפקת המים הייתה ביתר, מקורות המים נפגעו ונוצר מחסור שהחמיר את המשברים בתקופות שחונות.
בניהול המדיניות של משק המים יש חשיבות רבה לשמור על המשאבים, למנוע ניצול או הפקת יתר של המים במאגרים ולהבטיח תכנון נכון של עתודות מים לשנים שחונות, בבחינת עתודות לשעת חירום. אך דו"ח מרכז טאוב מצביע על כך שלאורך השנים, הממשלה לא מילאה את תפקידה בתחום זה כהלכה והממונים על ביצוע המדיניות כשלו בתפקידם. יש להדגיש, כי כתוצאה מהפקת יתר נפגעת גם איכות המים. פרופ' כסלו מעריך, כי משימות העתיד תהיינה קשות יותר ולפיכך יש לבחון את מבנה משק המים ולהתאימו לתפקידיו; ובמיוחד להגביר את השתתפות הציבור בפעילות משק המים במידע, בעצה ובפיקוח.
המשימות במשק המים בעתיד תהיינה קשות יותר:המחקר של מרכז טאוב על ידי פרופ' כסלו מראה שכמות המים שסופקה למשק הישראלי גדלה והיא תמשיך לגדול באופן משמעותי. בשנת 1960 סופקו כ-1.3 מיליארד מ"ק (מטרים מעוקבים), כמות שגדלה לכדי כ-1.8 מיליארד מ"ק בשנת 2010, בעיקר בזכות הגידול במים המושבים (שפכים המטוהרים ומסופקים לחקלאות, לנחלים ולמקווי מים) ולאחרונה גם עם הגידול במים המותפלים. כמות המים צפויה להמשיך ולגדול עד 2030 לרמה כפולה לעומת 1960 תוך שינוי משמעותי בהרכבה, כך שיכלול 860 מיליון מ"ק של מים מותפלים ו-685 מיליון מים מושבים.
גידול האוכלוסייה עלה על הגידול במקורות המים בישראל, ועל כן כמות המים לנפש בישראל ב-50 השנים האחרונות הלכה וקטנה. יש לציין כי הצמצום ניכר במיוחד בחקלאות.
מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, בראשות פרופסור דן בן-דוד, הינו מוסד עצמאי ולא-מפלגתי למחקר חברתי-כלכלי היושב בירושלים. המרכז מספק למקבלי ההחלטות המובילים בארץ ולציבור הרחב מבט-על בתחומי הכלכלה והחברה. הצוותים הבינתחומיים – הכוללים חוקרים בולטים מהאקדמיה ומומחים מובילים מתחומי המדיניות – והצוות המקצועי של המרכז עורכים מחקרים ומציעים המלצות למדיניות בסוגיות החברתיות-כלכליות המרכזיות מולן ניצבת המדינה.
לקריאת המחקר
