משרד החקלאות
הודיע לאחרונה על הקמת מחלקה חדשה - אגרואקולוגיה, ליישום עקרונות אקולוגיים בייצור המזון שאנו אוכלים. לכאורה נדמה שמדובר בבשורה משמחת, אך ספק אם זה באמת פתרון לבעיות החמורות מהן סובל המגזר החקלאי בישראל בכלל, והאורגני בפרט. מדוע?
ראשית, מנקודת מבט כלכלית טהורה, בישראל של שנת 2012, לא משתלם להיות חקלאי, בטח שלא אורגני. אותו חקלאי, שהיה פעם מלח הארץ וששימש בגופו ובעיבוד אדמתו כשומר גבולות המדינה - מתמודד כיום עם גזרות שונות שנופלות בזו אחר זו: תעריפי המים, מחסור אדיר בידיים עובדות ועידוד ייבוא של תוצרת חקלאית, הם רק חלק מהמכות הניחתות חדשות לבקרים.
אך בפני החקלאי האורגני ניצבים אתגרים נוספים ובראשם - עלויות ייצור מאוד גבוהות. על מנת להתמודד עם עשביה, פגעים ומחלות בגידולים ידידותיים לסביבה, יש למצוא פתרונות יצירתיים, אך אלה מוגבלים מאוד ומבוססים בעיקר על עבודת ידיים וממשק חקלאי מניעתי. משום כך, התשומות הנדרשות לחקלאות שכזו, יקרים באופן משמעותי לעומת הפתרונות הכימיים הקיימים בשוק.
דרוש - מהפך על הקשיים אפשר ללמוד מדבריו של ג', מגדל גזר גדול מהדרום, שסיפר לי לאחרונה בעיניים דומעות על עלויות הגידול העצומות שלו. את יודעת, הוא אמר, אני בתחום האורגני מתוך אידיאולוגיה, אבל אני חייב להביא לחם הביתה. זה הופך להיות פשוט בלתי אפשרי.
בחלקות הגזר של ג' הושקעו 2,500 שקל לדונם, לתשלום לעובדים לטיפול בעשביה. בחקלאות הקונבנציונאלית לעומת זאת, משתמשים לרוב בכימיקלים על מנת להתמודד עם העשביה, דבר שמוזיל את עלויות המגדל בצורה משמעותית ביותר.
בנוסף, בחקלאות אורגנית לא משתמשים בזרזי גדילה כמו הורמונים, כך שהתפוקה לדונם בחלק מהגידולים, פחותה לעומת גידול הקונבנציונאלי. לא זו בלבד, אלא שהתוצרת הישראלית מתמודדת עם תחרות מאירופה, אבל שם נהנים המגדלים האורגנים מסבסוד עלויות הגידול שלהם, כך שהמגדלים שלנו מגיעים כשידם על התחתונה.
אבל בעיה מהותית נוספת היא העובדה, שטרם חל המהפך הנדרש במשרד החקלאות, הממונה על התחום. אמנם עוד בקדנציה הקודמת, בה כיהן שר החקלאות שלום שמחון, הכריזו במשרד כי הם פועלים לקידומה של אג'נדה מקיימת וירוקה, ומאז נעשו מאמצים לעשות דברים אחרת. גם שרת החקלאות הנוכחית, אורית נוקד, מלאה בכוונות טובות, אך בפועל - עדיין לא חל מהפך אמיתי, בעיקר בקרב חלק ניכר מהדרגים המקצועיים במשרד.
הבעיה היא לא בידע, כמו בנכונות ליישמו. חקלאות בת קיימא היא איננה עוד מחלקה - היא הדבר האמיתי והיישום שלה צריך להתבטא בכל אחת ואחת ממחלקות המשרד - בגידול ירקות, מטעים, בעלי חיים אפילו פרחים. יש לכך השלכה ישירה על בריאותנו ועל קיומנו.
משום כך, על מנת שיחול השינוי אותו מנסים להוביל במשרד, וותיקי הדרגים המקצועיים חייבים להתאים את עצמם ועל כל עובדי הציבור שעוסקים בתחומים שקשורים לייצור המזון שלנו ובטיחותו - לפעול בהתאם לחזון של שרת החקלאות. אין לנו זמן לבזבז בניפוח המערכת, בבניית מנגנונים והתפתלויות, ואין לנו צורך בעוד מחלקת אגרו-אקו-ירוק –מחמד. כל זמן שימשיכו לפעול על פי נורמות העבר, לא יועילו מחלקות חדשות והודעות לעתונות.
הפתרון: תמיכה ישירה אז מה כן צריך לעשות? במקום לפתוח עוד מחלקות ולנפח את המנגנון, כדאי לשקול העברה של הכסף כתמריץ ישיר לחקלאים, כפי שפועלות מדינות רבות ברחבי העולם. כך למשל בהולנד, הממשל מתמרץ את החקלאים להסב את משקם לאורגני ולכן הסיוע בשנים הראשונות עומד על כ- 800 דולר לדונם לשנה למגדל ירקות ועל כ-1,300 דולר למגדל מטעים. חקלאי שמקבל את הסיוע צריך להתחייב כמובן לגדל אורגני למשך חמש שנים לפחות.
כמובן שיש לברך על כך שמשרד האוצר מוצא לנכון להעביר כספים למשרד החקלאות לעידוד החקלאות הירוקה. אך בשביל שבאמת יתרחש השינוי הנדרש - צריך לתעל את הכסף ישירות לחקלאים ולא לטובת ניפוח והרחבת המנגנון הפקידותי. רק סובסידיה ישירה היא זו שתוביל חקלאים לשקול ברצינות את הדרך המפרכת שיהיה עליהם לעבור על מנת להסב את משקם לירוק יותר. כשזה יקרה, הציבור הרחב כולו יצא נשכר.
ועוד נקודה למחשבה: במשרד להגנת הסביבה כבר קיים אגף פעיל ומרשים של אגרואקולוגיה. יש הגיון לקיום מחלקה כזו במשרד להגנת הסביבה, שחקלאות אינה תחום עיסוקו העיקרי. אך חקלאות מקיימת אמורה להיות תחום עיסוקו העיקרי של משרד החקלאות. בנוסף, לפני כשנה הוקמה במשרד החקלאות חטיבת אסטרטגיה. לטובת הקמת החטיבה הוקצו משאבים רבים. חטיבה זו היא שצריכה להוביל את יישום המדיניות לכלל חלקי המשרד. אין צורך במנגנון נוסף.
 | הכותבת - ד''ר אורנית רז הינה מנכ"לית הארגון לחקלאות אורגנית, חברה בהנהלת ארגון הגג של הארגונים הסביבתיים וחוקרת בבית הספר למנהל עסקים ב-MIT ארה"ב. |
