בשבוע שעבר דחה ביהמ"ש בב"ש את תביעת חקלאי הנגב, נגד מחירי המים כפי שנקבעו ע"י רשות המים. לדעתנו, החקלאים, כבוד ביהמ"ש טעה ובגדול ובכוונתנו להמשיך ולהיאבק על המשך קיום החקלאות בנגב. כבר למעלה משנה, מנהלים חקלאי הנגב מאבק עיקש נגד רשות המים. המאבק הוא לא על תעריפי המים לחקלאים בנגב, המאבק הוא על המשך קיום החקלאות בנגב, החקלאות בישראל בכלל ועל המשך קיום אחיזתה של מדינת ישראל במרחבי הנגב.
כמות המשקעים שיורדת בנגב היא הנמוכה ביותר במדינת ישראל וגם בשנים שמוגדרות כ"שנים גשומות", כמות המשקעים בנגב מזערית והיא מחייבת את החקלאים, לא פעם, לחרוג מכמויות המים שמוקצות להם, ע"מ להמשיך ולקיים את הגידולים. עפ"י תעריפי המים, שקבעו אנשי רשות המים, אין כל אפשרות כלכלית להמשיך ולקיים את החקלאות בנגב. ממש כך. "אתם חיים במשק חופשי ואם לא כדאי לכם אל תשקו את השדות" אומרים לנו פקידים שספונים במשרדים מרווחים במרכז הארץ.
אין זה סוד שבשנים האחרונות סובלת מדינת ישראל ממצוקת מים (מצוקה שתסתיים משנת 2014 ואילך, כשמתקני ההתפלה הנוספים ייכנסו לעבודה) ואותנו, החקלאים, הפכו ל'שודדי המים הלאומיים'. מי צריך חקלאות שצורכת משאב לאומי כמים ומחזיקה שטחי קרקע, כשאפשר להפוך את הכל לבניינים ולנדל"ן מניב? מי צריך חקלאות שמפריעה לקבלנים ולטייקונים להתרחב ולהמשיך "לבנות את הארץ"?
לכאורה הם צודקים. הרי אף לא אחד מחייב אותנו, חקלאי הנגב, לעסוק בחקלאות. אם מחיר המים הוא כזה שלא מאפשר לנו להשקות את השדות ולמכור תוצרת במחירים שפויים, אז כדאי שלא נעסוק בזה. מה מונע מאיתנו להפוך מחקלאים לסוחרים? למה שלא נייבא גזר וחצילים מירדן, מישמש, אבטיח ותפוחי אדמה מטורקיה, חסה ובצל ממצרים ותפוזים ממרוקו? זה הרבה יותר ריווחי ולא מצריך שימוש במים. השאלה היא האם, אז, הנגב ימשיך ויהיה חלק ממדינת ישראל, או האם מדינת ישראל תמשיך ותתקיים כמדינה ציונית, חופשית ומתקדמת? לחקלאים ולרבים מאזרחי המדינה התשובה ברורה ופשוטה – לא!
אין בכוונתי להלך אימים ולהצהיר בפאתוס "אם אין חקלאות לא תהיה מדינת ישראל", יחד עם זאת כדאי מאוד לחשוב, איזה דמות עשויה להיות למדינת ישראל ללא החקלאות בנגב וללא החקלאות בכלל.
עוד לפני קום המדינה וביתר שאת לאחר הקמתה, גבולות ההתיישבות החקלאית הם אלה שקבעו את גבולות הארץ ויצרו רצף טריטוריאלי של יישובים יהודיים. יישובים כחניתה, מטולה, נחל עוז ורביבים הם יישובים שמגנים, תרתי משמע, על קרקעות המדינה. מי סוגר על רצועת עזה ולא מאפשר לטרור לחדור למדינת ישראל? מי מעבדים את הקרקע "עד המטר האחרון" ולא מאפשרים תפיסת קרקעות ע"י גורמים זרים? אבן היסוד לקיומה הביטחוני של מדינת ישראל בנגב הם החקלאים והם בלבד!
הנגב מהווה היום את 'אסם התבואה' של מדינת ישראל ומגדלים בו את מרבית הירקות והפירות שצורכים אזרחי המדינה. החקלאים בנגב מאפשרים למעשה עצמאות כלכלית למדינה ואי תלות במקורות זרים ועל זה רוצים לוותר?
להחזיק ולקיים מדינה כמדינת ישראל זה לא דבר קל, זה אפילו קשה. יש אומרים שלכהן כראש ממשלת ישראל זו המשרה הכי קשה והמאתגרת ביותר בעולם. עליו לשאת, כל הזמן, את עיניו לעתיד, לבחון, לתכנן וליישם את המשך קיומו של העם היהודי בארץ ישראל. לכל מי שמכהן כראש ממשלת ישראל ברור שהנגב הוא העתיד של המדינה. כאן מצויים המרחבים ואפשרויות הגידול הדמוגרפיים, כאן צה"ל מתאמן וכאן החקלאים והחקלאות שומרים על הקרקע ומאפשרים למדינת ישראל להיות מי שהיא.
אדוני ראש הממשלה, איננו 'קוטרים' מקצועיים, אך הפעם קשה לנו. אנחנו אלה שמעבדים את השדות תחת מטר של פצצות וטילים, אנחנו אלה שמתמודדים נגד פולשים זרים לקרקעות המדינה ואנחנו אלה שמתמודדים גם עם פגעי הטבע. כולנו אנשים חזקים, נחושים וחדורי אמונה ואיננו חוששים ממאבקים למען העצמת ביטחונה וקיומה של המדינה. יחד עם זאת, קשה לנו להתמודד עם גורמים ממשלתיים שונים, שלא רואים את התמונה הכוללת וקשה לנו עם אלה, שבהינף מקלדת, מסוגלים להרוס ענף שלם שהוא אבן יסוד בקיומה של המדינה. אנא ממך, הראה להם וכוון אותם לדרך הנכונה.
----------------------------------------------------
* הכותב - יאיר מנע, תושב קיבוץ ניר-עם ומנכ"ל 'מושבי הנגב', חברה חקלאית המשותפת ל – 34 מושבים בצפון הנגב, שמעבדת כ- 150 אלף דונם קרקעות, כולל השדות שצמודים לרצועת עזה.
