מכירת חיסול

"לא", עונה שרה חסיד, "אני לא מכירה מישהו כאן במושב שמכר אדמות לערבים". את חסיד פגשנו בשעת בוקר מוקדמת בצרכנייה של המושב אילניה-סג'רה שבגליל, לשם הגענו בעקבות מידע שלפיו חקלאים ומושבניקים באזור הם שותפים לעסקות כאלה.

בסוף אותו יום פגשנו את אמה של חסיד, חנה רדוי. המקומיים סיפרו לנו, שעות אחדות לפני כן, כי היא קשורה לעסקת מכירה של 30 דונם לערבים. "זה באמת לא בסדר מה שעשיתי", אומרת רדוי. "לא הייתי צריכה למכור את האדמות לערבים. זה לא דבר פשוט. אנחנו מגדלים על האדמה הזו כבר את הדור החמישי בסג'רה. סבא של בעלי הגיע לכאן בתחילת המאה הקודמת. לארץ הוא הגיע אפילו עוד קודם לכן, בסוף העלייה הראשונה. הוא היה ממקימי סג'רה. אבל מה לעשות - הייתי צריכה את הכסף לטיפולים בריאותיים, בשל מחלה קשה מאוד שתקפה אותי. אם לא הייתי חייבת, לא הייתי מוכרת גם בעבור מיליונים. למה מכרתי דווקא לערבים? כי הם היו מוכנים לשלם יותר. זו האמת".