בנק ישראל: מחירי המזון בישראל גבוהים ב-30% ממה שהם צריכים להיות

בנק ישראל פרסם היום קטע מתוך סקירת "ההתפתחויות הכלכליות בחודשים האחרונים" שתופיע בחודש הבא: פער המחירים בין ישראל למדינות המפותחות. הנתונים מצביעים על פער מחירים גבוה בין ישראל למדינות ה-OECD.

הדיון בפער המחירים בין ישראל לחו"ל היווה נושא מרכזי במחאה שפשטה בישראל והגיעה לשיאה בקיץ האחרון. השוואת נתוני מחירי הדלק ומחירי מוצרי החלב בישראל ובחו"ל אשר הופיעו על גבי העיתונים נתנה רוח גבית למארגני המחאה ותמכה בטענה כי מדיניות כלכלית שונה עשויה לסייע להפחית את מחירי הצריכה הפרטית בישראל ובכך לפעול לרווחתם של מרבית התושבים.

תוצאה מוכרת מהספרות היא כי רמת מחירי התוצר במשק מתואמת עם רמת ההכנסה לנפש. הקשר בין שני משתנים אלו נובע מרמות השכר הגבוהות יותר במדינות עם הכנסה לנפש גבוהה יותר, רמות שכר הלוחצות לרמות גבוהות של מחירים במוצרים או שירותים לא-סחירים בהם הפריון נמוך יחסית.

נתוני ה- OECD מצביעים על כך שרמת מחירי הצריכה הפרטית בישראל בשנת 2010 הייתה גבוהה בכ-20 אחוזים מזו שהייתה צפויה תחת ההנחה שמתקיים קשר ליניארי בין רמת ההכנסה לנפש למחירי התוצר (אם כי פער זה אינו מובהק מבחינה סטטיסטית). המחיר הגבוה של מוצרי הצריכה בישראל מבטא שילוב של שקל חזק וכן מחירים גבוהים במיוחד במוצרים מסוימים ולעומתם מחירים נוחים (בהשוואה בינלאומית) במוצרים אחרים. באיורים המצורפים בנפרד מוצגת השוואה בינלאומית של מחירי הצריכה הפרטית וכן של רכיבים שונים בצריכה הפרטית המבוססת על נתונים השוואתיים של ה- Eurostat וה- OECD. נתונים אלו מתפרסמים אחת לשלוש שנים, כשהשנה האחרונה לגביה פורסמו נתונים אלו היא שנת 2008.

נמצא כי מחירי המזון בישראל בשנת 2008 היו גבוהים בכ- 15 אחוזים מממוצע מדינות ה- OECD. אומדן על פי רגרסיה ליניארית מצביע על כך שמחירי המזון בישראל היו בשנת 2008 גבוהים בקרוב ל-20 אחוזים בהשוואה למצופה במשק עם הכנסה לנפש דומה לישראל (אם כי פער זה אינו מובהק מבחינה סטטיסטית). על פי התפתחות המחירים, שער החליפין של השקל ביחס לאירו, והתפתחות התוצר לנפש בישראל ובאירופה בין השנים 2008 ו-2011, ניתן להעריך כי מחירי המזון בישראל המשיכו והתייקרו בהשוואה למדינות גוש האירו בשלוש השנים האחרונות בכ-10 אחוזים נוספים. ביחס לארה"ב לא חל שינוי משמעותי במחירי המזון באותה התקופה.

סביר כי לעובדה שבישראל אין מע"מ מופחת על מוצרי המזון (למעט פירות וירקות הפטורים ממע"מ) תרומה למחירם הגבוה יחסית של מוצרי המזון אך קיימים גם גורמים נוספים הקשורים למבנה השוק של מוצרי מזון ספציפיים התורמים למחיר הגבוה של המזון בישראל.

מחירי מוצרי החלב, הדגים, והמשקאות הלא-אלכוהוליים בולטים במיוחד במחירם הגבוה בהשוואה בינלאומית. בשנת 2008 היה פער של יותר מ- 30 אחוזים בין מחירם בישראל לזה הצפוי במשק עם הכנסה לנפש דומה לישראל. אמנם לייסוף שער החליפין הנומינלי בשנת 2008 הייתה תרומה מסוימת לתוצאה זו אולם ההסבר המרכזי למחיר הגבוה יחסית של מוצרי החלב, הדגים, והמשקאות הקלים נעוץ בגורמים אחרים. על פי התפתחות שער החליפין הנומינלי, המחירים והתוצר לנפש בין השנים 2008 ו- 2011 הערכה סבירה היא כי פער המחירים ביחס למדינות גוש האירו עבור מוצרי החלב, הדגים והמשקאות הלא-אלכוהוליים התרחב בשלוש השנים האחרונות בשיעור שבין 5 ל- 15 אחוזים.

נראה כי מוצרי החלב הם ייחודיים בהגנה ובסבסוד לו הם זוכים במשקים שונים ב- OECD. בישראל, שיעורי המכס על חלב ועל חמאה הם כ- 150 אחוזים ושיעור המכס על גבינות גם כן גבוה. מבחינה זו, משק החלב בישראל הוא סגור ומחיר מוצרי החלב מושפע ממבנה משק החלב שהוא אינו תחרותי והפיקוח על המחירים לצרכן מצומצם. שוק מוצרי הדגים סובל אף הוא ממכס גבוה ומתחרות נמוכה בענף. בדומה לשוק החלב, שוק מוצרי הבשר הטרי גם כן אינו פתוח לתחרות מחו"ל. המכס על בשר טרי (בקר ועוף) גבוה מאוד ולמעשה אינו מאפשר תחרות בתחום הבשר הטרי מצד היבוא2. בנוסף, הביקוש למוצרים כשרים, שהם ייחודיים, והקושי של מוצרים לא כשרים להתחרות באופן חופשי בשוק מהווים חסם נוסף לתחרות מצד הייבוא. חסמים אלו מקשים על התחרות ותומכים במחיר הגבוה יחסית של חלק ממוצרי המזון בישראל. גם לגבי המשקאות הלא-אלכוהוליים נראה כי הבעיה המרכזית התורמת למחירם הגבוה יחסית הוא חוסר תחרות בענף הנשלט על ידי שלושה יצרנים גדולים. לעומת מחירם הגבוה של מוצרי החלב, הדגים והמשקאות הקלים בסל המזון, מחירי הפירות והירקות בישראל נמוכים במעט בהשוואה למחירם בחו"ל, כאשר לפטור ממע"מ ולעובדים הזרים העובדים בענף החקלאות תרומה מרכזית לעובדה זו.

מחירי הביגוד וההנעלה בישראל אינם גבוהים בהשוואה בינלאומית. סביר להניח כי החשיפה המשמעותית ליבוא של מוצרים אלו לישראל והתחרות בענף הם שמביאים למחיר הלא גבוה של ביגוד והנעלה. לעומת מחירי הביגוד וההנעלה, מחירי הצריכה במלונות ובמסעדות, וכן מחירי שירותי תרבות ופנאי הם גבוהים בישראל; מחירי כלי הרכב הפרטיים גם כן גבוהים בהשוואה בינלאומית. לעומתם מחיר שירותי התקשורת בשנת 2008 בישראל היו נמוכים במעט מהמחיר הממוצע במדינות ה- OECD, אולם בין השנים 2008 ו-2011 מחיר שירותי התקשורת בישראל עלו בכ-20 אחוזים בהשוואה לגוש האירו, ובכ-10 אחוזים בהשוואה לארה"ב.

-------------

[1] הנתונים מתבססים על נתונים השוואתיים מסוג PPP (Purchasing Power Parity) המתפרסמים על ידי ה- OECD וה- Eurostat. הנתון המעודכן ביותר למצרף הצריכה הפרטית הוא לשנת 2010. נתוני מחירים השוואתיים לסעיפים השונים המרכיבים את הצריכה הפרטית מתפרסמים אחת לשלוש שנים כשהנתון המעודכן ביותר הוא לשנת 2008. נתוני PPP המחושבים על ידי ה- OECD וה- Eurostat נחשבים טובים יחסית, ומקובלים בספרות להשוואה בינלאומית של רמות מחירים. אולם, חשוב לציין כי נתונים אלו אינם נקיים מחולשות שכן לצורך בניית מדדי המחירים יש להתגבר על בעיות שונות כמו למשל השוואת מחירים של סלי צריכה שונים (שהרי סלי הצריכה אינם זהים בין מדינות), או השוואת מוצרים באיכות שונה, כאשר הקושי של השוואת מוצרים באיכות שונה בולט במיוחד במוצרים שאינם סחירים. חולשות אלו עלולות ליצור הטייה במדדים, במיוחד עם סלי הצריכה שונים באופן חריג בין מדינות. למרות האמור לעיל, סביר כי בעיות אלו אינן חריפות כאשר משווים את מדדי רמות המחירים בין מדינות החברות ב- OECD. לאופן חישוב המדד על ידי ה- Eurostat-OECD ראה: www.oecd.org/std/ppp/manual.

[2] מרבית רשתות השיווק בישראל הינן כשרות, עובדה המקשה על ההפצה של מוצרים לא כשרים ועל תחרות בשוק מצד היבואנים