התנועה הקיבוצית: נמשיך להילחם על כל קיבוץ

פסטורליה בקיבוץ אדמית, על גבול הלבנון, חזקה עוד יותר בעונה הזו של השנה. הרבה ירוק, וכחול. שקט. היא משקפת את החלק הרומנטי במציאות של הקיבוץ הקטן, קטן מדי. ביקור צוות מטה התנועה באדמית אורגן על ידי מלווי קיבוצי גליל מערבי - אמנון צורף וליאת פאר, משכונת ההרחבה המשיך הצוות לשיחה עם ממלאי תפקידים וחברים במועדון.

אדמית, כיום קיבוץ מתחדש, הוקם בשנת 1958. מקור השם בחרבת אדמית שממערב לקיבוץ. המייסדים היו גרעינים של ילידי הארץ ועולים מצרפת. הקיבוץ ננטש ב-1968 והוקם מחדש ב-1971 בידי גרעין של בוגרי אולפן ומתנדבים מחו”ל וכן מבני קיבוץ שהתארגנו במשמר העמק.

כיום מתגוררים באדמית 47 חברי קיבוץ (קפיצה מ-31) ו-40 תושבים שוכרי דירות, ואליהם התווספו 12 משפחות ראשונות בהרחבה הקהילתית של הקיבוץ. אדמית תמיד היה קיבוץ קטן במספר חבריו, והוא נכלל ברשימה של 12 קיבוצים הנמצאים ב"תת-אכלוס" מבחינת משרד החקלאות ומינהל מקרקעי ישראל,

בתנועה הקיבוצית אומרים שמשרד החקלאות והמינהל ''החליטו להכביד ידם על קיבוצים בתת-אכלוס. אלה, וגם התנועה, נדרשים להציג בתוך זמן קצר תכנית לקליטת חברים לתוך הקיבוץ.'' עם האזהרה הזו פתח מזכיר התנועה, זאב (ולווה) שור את דבריו לחברי הקיבוץ ומנהליו במפגש. ''תמשיכו לקלוט. אנחנו נמשיך להילחם על כל קיבוץ, לא נוותר ונסביר לאנשי משרד החקלאות ומינהל מקרקעי ישראל שמרבית המצויים בתת-אכלוס מתמודדים עם בעיות אובייקטיביות של ריחוק גיאוגרפי ומיעוט מקורות תעסוקה ופרנסה המקשים על קליטת צעירים. אך המאבק נעשה קשה. הצלחה בו תהיה בשילוב מאמץ אמיתי ויצירתי בקיבוצים לקלוט חברים חדשים ולהיחלץ מהרשימה. הזמן דוחק, המדינה לא מוכנה לאפשר לקיבוץ קטן מדי, להחזיק בכמות אמצעי ייצור ומכסות כמו של קיבוץ גדול. נכונות הקיבוצים לגדול ויישום הפתרונות הם המפתח להצלחה'' אמר ולוולה.