אין זה נדיר שבעלי חזון נוטים להיות נלהבים ואפילו פנאטיים, וּוילֵם ון-אלן אינו יוצא דופן. בגיל 87 הוא יכול להביט אחורה על חיים יוצאים מן הכלל. ון-אלן, בן לאב רופא שניהל מושבת מצורעים, נולד באינדונזיה בעת שהייתה נתונה לשלטון הולנדי. בנעוריו לחם ביפנים במלחמת העולם השנייה ובילה כמה שנים במחנות שבויים. השומרים היפנים העבידו את האסירים בעבודות פרך והרעיבו אותם. "אם אחד הכלבים המשוטטים היה טיפש דיו כדי לעבור את גדר התיל, האסירים היו קופצים עליו, קורעים אותו לגזרים ואוכלים את בשרו הנא," נזכר ון-אלן. "לו הסתכלתם על בטני בימים ההם, הייתם רואים את עמוד השדרה שלי. למעשה, כבר הייתי מת." החוויה הזאת הניעה חיים של עיסוק כפייתי במזון, בתזונה ובמדע ההישרדות.
ועיסוק כפייתי אחד הוביל לאחר. לאחר שבעלות הברית שחררו את אינדונזיה למד ון-אלן רפואה באוניברסיטת אמסטרדם. אחד הפרופסורים הראה לסטודנטים כיצד הצליח לגרום לפיסת שריר לצמוח במעבדה. ההדגמה הזאת עוררה בוון-אלן את הרעיון לנסות לגדל בשר למאכל בלי להידרש לגידול בעלי חיים ושחיטתם. דמיינו לעצמכם, הוא חשב, מזון עתיר חלבון שאפשר לגדלו כמו יבולי שדה ללא תלות באקלים ובתנאי הסביבה האחרים ובלי להרוג יצורים חיים.
ואם הרעיון הזה יכול לקרום עור וגידים, הרי הזמן לכך הוא כעת. ב-1940 הייתה אוכלוסיית העולם רק קצת יותר משני מיליארד בני אדם, וההתחממות הגלובלית לא הטרידה איש. כיום מספר האנשים בעולם גדול פי שלושה. ב-2006 קבע דוח של ארגון המזון והחקלאות [של האו"ם] שעסקי משק החי אחראים לכ-18% מגזי החממה שהאדם פולט לאטמוספרה – אפילו יותר מתרומתו של מגזר התחבורה בעולם כולו. הארגון צופה שב-2050 תהיה צריכת הבשר בעולם כמעט פי שניים משהייתה ב-2002.
גידול בשר בביוריאקטורים (מתקנים לגידול רקמות או מיקרואורגניזמים), במקום בחוות חקלאיות, עשוי להקל את הלחץ על כדור הארץ. חנה טומיסטו, הלומדת לימודי תואר שלישי באוניברסיטת אוקספורד, הייתה שותפה למחקר שהתפרסם ב-2010 בעניין ההשפעות הסביבתיות האפשריות של גידול בשר בתרבית. במחקר נמצא שגידול תאי שריר בתרבית המכילה חיידקים כחוליים שעברו פירוק (את החיידקים אפשר לגדל בבריכות) יצמצם "בכ-35% עד 60% את צריכת האנרגיה, ב-80% עד 95% את פליטת גזי החממה וב-98% את שימושי הקרקע לעומת ייצור מוצרי בשר המקובל היום באירופה".
כיום, 30% מן האדמות בעולם שאינן מכוסות קרח מנוצלות למרעה של חיות משק ולגידול מזון לבעלי חיים. אם גידול תרביות בשר יהיה מעשי וצריכתן תהיה רחבה, יוכלו רבים מן השטחים האלה לשמש למטרות אחרות, בהן יערות חדשים, שיוכלו לסלק פחמן מן האוויר. לא יהיה עוד צורך להוביל את הבשר ברחבי העולם מפני שאתרי הייצור יהיו קרובים לצרכנים. כמה מן החוזים מדמיינים מעבדות בשר עירוניות קטנות שימכרו את תוצרתן בשוקי רחוב המשרתים צרכנים הדוגלים ברכישת מזון שהופק קרוב לבית.
מעוניינים לקרוא עוד:
חתמו עכשיו על מנוי לסיינטיפיק אמריקן ישראל
ועוד בנושא אין זה נדיר שבעלי חזון נוטים להיות נלהבים ואפילו פנאטיים, וּוילֵם ון-אלן אינו יוצא דופן. בגיל 87 הוא יכול להביט אחורה על חיים יוצאים מן הכלל. ון-אלן, בן לאב רופא שניהל מושבת מצורעים, נולד באינדונזיה בעת שהייתה נתונה לשלטון הולנדי. בנעוריו לחם ביפנים במלחמת העולם השנייה ובילה כמה שנים במחנות שבויים. השומרים היפנים העבידו את האסירים בעבודות פרך והרעיבו אותם. "אם אחד הכלבים המשוטטים היה טיפש דיו כדי לעבור את גדר התיל, האסירים היו קופצים עליו, קורעים אותו לגזרים ואוכלים את בשרו הנא," נזכר ון-אלן. "לו הסתכלתם על בטני בימים ההם, הייתם רואים את עמוד השדרה שלי. למעשה, כבר הייתי מת." החוויה הזאת הניעה חיים של עיסוק כפייתי במזון, בתזונה ובמדע ההישרדות.
ועיסוק כפייתי אחד הוביל לאחר. לאחר שבעלות הברית שחררו את אינדונזיה למד ון-אלן רפואה באוניברסיטת אמסטרדם. אחד הפרופסורים הראה לסטודנטים כיצד הצליח לגרום לפיסת שריר לצמוח במעבדה. ההדגמה הזאת עוררה בוון-אלן את הרעיון לנסות לגדל בשר למאכל בלי להידרש לגידול בעלי חיים ושחיטתם. דמיינו לעצמכם, הוא חשב, מזון עתיר חלבון שאפשר לגדלו כמו יבולי שדה ללא תלות באקלים ובתנאי הסביבה האחרים ובלי להרוג יצורים חיים.
ואם הרעיון הזה יכול לקרום עור וגידים, הרי הזמן לכך הוא כעת. ב-1940 הייתה אוכלוסיית העולם רק קצת יותר משני מיליארד בני אדם, וההתחממות הגלובלית לא הטרידה איש. כיום מספר האנשים בעולם גדול פי שלושה. ב-2006 קבע דוח של ארגון המזון והחקלאות [של האו"ם] שעסקי משק החי אחראים לכ-18% מגזי החממה שהאדם פולט לאטמוספרה – אפילו יותר מתרומתו של מגזר התחבורה בעולם כולו. הארגון צופה שב-2050 תהיה צריכת הבשר בעולם כמעט פי שניים משהייתה ב-2002.
גידול בשר בביוריאקטורים (מתקנים לגידול רקמות או מיקרואורגניזמים), במקום בחוות חקלאיות, עשוי להקל את הלחץ על כדור הארץ. חנה טומיסטו, הלומדת לימודי תואר שלישי באוניברסיטת אוקספורד, הייתה שותפה למחקר שהתפרסם ב-2010 בעניין ההשפעות הסביבתיות האפשריות של גידול בשר בתרבית. במחקר נמצא שגידול תאי שריר בתרבית המכילה חיידקים כחוליים שעברו פירוק (את החיידקים אפשר לגדל בבריכות) יצמצם "בכ-35% עד 60% את צריכת האנרגיה, ב-80% עד 95% את פליטת גזי החממה וב-98% את שימושי הקרקע לעומת ייצור מוצרי בשר המקובל היום באירופה".
כיום, 30% מן האדמות בעולם שאינן מכוסות קרח מנוצלות למרעה של חיות משק ולגידול מזון לבעלי חיים. אם גידול תרביות בשר יהיה מעשי וצריכתן תהיה רחבה, יוכלו רבים מן השטחים האלה לשמש למטרות אחרות, בהן יערות חדשים, שיוכלו לסלק פחמן מן האוויר. לא יהיה עוד צורך להוביל את הבשר ברחבי העולם מפני שאתרי הייצור יהיו קרובים לצרכנים. כמה מן החוזים מדמיינים מעבדות בשר עירוניות קטנות שימכרו את תוצרתן בשוקי רחוב המשרתים צרכנים הדוגלים ברכישת מזון שהופק קרוב לבית.
* הכתבה פורסמה בגיליון אוגוסט-ספטמבר 2011 בהוצאת סיינטיפיק אמריקן ישראל www.sciam.co.il
