"היהדות - דת של חמלה ולא של אכזריות". סמוך לבתי כנסת ברחבי הארץ נתלו וחולקו בשבועות האחרונים אלפי כרוזים ועלונים שקוראים לציבור לחדול משימוש בתרנגולים חיים למנהג ה"כפרות". בעלונים מצוטטים חשובי פוסקי ההלכה בכל הזמנים, אשר התנגדו בחריפות למנהג הכפרות, בשל צער בעלי-חיים הכרוך בו, ובשל דמיונו לעבודת אלילים ("דרכי האמורי").
את המאבק מנהלת כבר שנים העמותה למען בעלי החיים ''אנונימוס'', אלא שהשנה מצטרף אליה למאבק גם ארגון חרדי בשם "חמלה" - חרדים מתנדבים למען חיות, ומפרסם את הסתייגותו הנחרצת לאופן בו מתקיים המנהג.
פעילי אנונימוס יגיעו מחר בבוקר (ד') בשעה 11:30 לשוק התקווה בתל-אביב להפגין נגד קיום טקס ה"כפרות" בתרנגולים, ויקראו להעדיף מתן צדקה על פני פגיעה מיותרת בעופות. ההפגנה תחתום חודש פעילות אינטנסיבית של מתנדבי העמותה שמטרתה לצמצם את תופעת השימוש בתרנגולים במנהג ה"כפרות".
''מנהג הכפרות כיום, משמעותו גרימת סבל קשה לעשרות אלפי תרנגולים.'' אומרים בעמותה. ''רבים מהעופות המשמשים למנהג הכפרות מורעבים ומוצמאים משך שעות רבות ומוצבים בשמש ללא מחסה, לעיתים משך יותר מיממה. טקס הכפרות עצמו כולל טלטול העופות סביב הראש ושחיטתם. אך סבלם מתחיל כבר בתנאי גידולם, ממשיך עם הובלתם לשווקים, ובסופו מרבית העופות מוחזקים במשך שעות וימים בכלובים דחוסים, ממתינים ללא כל מים או מזון לשחיטתם.''
גם הארגון החרדי הצעיר "חמלה" (חרדים מתנדבים למען החיות) פרסם הסתייגות מהאופן בו מתקיים המנהג. לדברי יהודה שיין יו''ר הארגון ''לא יתכן שיהודים יראי שמים ישתפו פעולה עם כל מיני 'מאכערים' שמביאים את התרנגולות באופן חסר אחריות תוך הרעבה והתעללות בחיות הנמצאות שעות רבות בצפיפות נוראה, ללא שתייה וללא תנאים מינימליים. התורה אסרה כל סוג של צער בעלי חיים ויש חיוב גמור מן התורה למנוע צער מכל בעל חיים - גם זה שאינו שלך. האיסור גם נפסק במפורש בשולחן ערוך ואין חולק עליו". במקום לתרום את התרנגולות הנשחטות במהלך טקס "פדיון הנפש" לנזקקים, כפי שעושים לרוב, מציעים בארגון לתרום את הכסף באופן ישיר לצדקה שתאפשר רכישת מזון לאותן משפחות, תוך הימנעות מהתהליך המפוקפק המתנהל פעמים רבות בדרך.
התנגדות הלכתית למנהג הכפרות בתרנגולים
ההתנגדות לטקס הכפרות לא צצה מהעולם החילוני: כמה מחשובי הפוסקים בכל הזמנים (כמו הרשב"א והרמב"ן) ראו במנהג ה"כפרות" בתרנגולים מעשה פסול, הגורם צער בעלי-חיים ללא כל הצדקה. כך למשל קובע ר' יוסף קארו, בעל השולחן ערוך, החלטית: "מה שנוהגים לעשות כפרות בערב יום כיפורים לשחוט תרנגול על כל בן זכר ולומר עליו פסוקים יש למנוע המנהג" (שו"ע, או"ח ס' תר"ה). מבין הפוסקים בני דורנו שהתנגדו למנהג הכפרות בתרנגולים ניתן להזכיר את הרב חיים דוד הלוי, שהאריך בדברים נגד המנהג ("עשה לך רב", חלק ג', עמ' ס"ב-ס"ח), ובין השאר כתב: "ולמה צריכים אנו דוקא בערב היום הקדוש, להתאכזר על בעלי-חיים, ללא כל צורך, ולטבוח בהם ללא רחמים, בשעה שאנו עומדים לבקש חיים על עצמנו מאת אלקים חיים" (שם, עמ' ס"ז). בנוסף, רבנים ראו ב'כפרות' שריד לעבודת אלילים. כך, למשל, הרב פנחס זביחי: "כל עיקר ענין הכפרות בעיו"כ אין לו שורש בש"ס, ופוסקים ראשונים ואחרונים צעקו מרה על מנהג זה דנראה כעין דרכי האמורי". בשנה שעברה הביע גם הרב שלמה אבינר תמיכה במתן צדקה במקום שחיטת התרנגולות.
"אנשים שניגשים לבצע את המנהג לרוב חוששים מאוד מעצם ביצועו ושקועים באופן הביצוע שלו", מסביר שיין, "הם לבטח לא חושבים על התהליך שקדם להבאתה של התרנגולת". ולפיכך פועל הארגון לצורך העלאת המודעות לזכויות בעלי-החיים בקרב הקהילה החרדית. עם זאת, שיין מדגיש כי הוא אינו יוצא נגד המנהג עצמו, אלא נגד הסבל הנגרם לתרנגולות בתהליך. לטענתו אדם המעוניין לקיים את המנהג, "עליו ללכת למקום בו התרנגולות מסתובבות באופן חופשי, כמו במושבים למשל. מי שאין באפשרותו לעשות זאת עליו לקיים המנהג בכסף לצדקה ולא לעבור על איסור דאורייתא החמור או לסייע בידי עוברי עבירה''.
ד"ר יעל שמש, מרצה לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן ופעילה באנונימוס: "סבל תרנגולי הכפרות ראשיתו בתנאי גידולם, המשכו בהובלתם לשווקים בכלובים קטנים ובהמתנה הממושכת בתנאים אלו, וסופו בהקפות סביב ראשו של מבקש הכפרה ובשחיטה עצמה. לעומת שחיטת התרנגולים קיים מנהג של שימוש בכסף ונתינתו כצדקה לעניים, פדיון כפרות. אנו מאמינים, שאת יום הכיפורים, יום שבו אדם עושה חשבון נפש ומבקש להרבות בזכויות, לא ראוי לציין במעשה שיש בו התאכזרות כלפי בעלי-חיים".
